אדוארד מורן
 | |
| לידה |
19 באוגוסט 1829 בולטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביוני 1901 (בגיל 71) ניו יורק, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפע על ידי |
James Hamilton |
| חתימה |
 |
  | |
אדוארד מורן (באנגלית: Edward Moran; 19 באוגוסט 1829 - 8 ביוני 1901) היה אמן אמריקאי, יליד אנגליה, שהתמחה בציורים ימיים. הוא התפרסם בזכות סדרת 13 הציורים ההיסטוריים הימיים של ארצות הברית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורן נולד לתומס ומרי היגסון מלנקשייר, אנגליה ב־19 באוגוסט 1829.[1] בעקבות מקצוע אביו, הוא למד להפעיל נול יד בגיל צעיר, אך על פי שלעיתים קרובות הוא עשה רישומים עם פחם על הבד הלבן במקום להפעיל את הנול.[2] משפחתו היגרה בהתחלה למרילנד בשנת 1844, ולאחר שנה עברה לפילדלפיה. אף על פי שמורן אהב לספר לאחרים כי עבר לבדו מבולטימור לפילדלפיה כדי למצוא לעצמו עתיד טוב יותר, אחייניתו הצהירה כי המשפחה כולה עברה לעיר יחד.[3]
קריירה אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפילדלפיה בסביבות 1845 אדוארד הפך לחניך אצל ג'יימס המילטון וצייר הנוף פול וובר;[4] המילטון הנחה את מורן באופן ספציפי בציורים ימיים. בשנות החמישים של המאה ה-19 התחיל מורן לעשות לעצמו שם בעיליתה האמנותית בפילדלפיה. הוא עבד באותו סטודיו בו אחיו הצעיר, הצייר האמריקני תומאס מורן, קיבל אדוארד משימות ואף השלים עבודות ליטוגרפיות.
בשנת 1862 הוא נסע ללונדון והפך לתלמיד באקדמיה המלכותית. לאחר שחזר לפילדלפיה, התחתן מורן עם אנט פרמנטייה (אשתו השנייה), שהייתה אמנית נוף בפני עצמה. לאחר מכן הקים סטודיו בניו יורק בשנת 1872, ובמשך זמן מה לאחר 1877 התגורר בפריז.
אחת התערוכות הידועות יותר שלו, שכותרתה "יבשה וים", הציגה 75 מציורי הנוף והים שלו בחודש מרץ 1871; ציורים האלה הופיעו מאוחר יותר בקטלוג באותו שם.[5] ההכנסות מהתערוכה, הקטלוג וממכירת ציור נוסף נתרמו על ידי מורן כדי לסייע לסובלים ממלחמת צרפת-פרוסיה.
בשנת 1885, בשיא הקריירה שלו, החל מורן במה שנחשב ליצירה החשובה ביותר שלו - סדרה של 13 ציורים המייצגים את ההיסטוריה הימית של ארצות הברית. הוא בחר 13 ציורים בסדרה בגלל חשיבות המספר בהיסטוריה של אמריקה (היו: 13 מושבות, 13 כוכבים ופסים על דגל ארצות הברית המקורי וכו'). האירועים הנבחרים כוללים בין היתר את לייוו אייריקסון, כריסטופר קולומבוס, ארננדו דה סוטו, הנרי הדסון ואדמירל דיואי. לאחר השלמתה, הסדרה כולה הוצגה ביריד העולמי בשנת 1893 בשיקגו.[6]
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורן התגורר בעיר ניו יורק עד מותו בשנת 1901. אף על פי שהוא העביר את סדרת שלוש-עשרה הציורים לאשתו מספר שנים לפני כן, התפתח מאבק משפטי לאחר מותו על הבעלות על הציורים: בעל האחוזה של מורן סירב למסור להם אותם, והצהיר כי הם תחת חסותו. בית המשפט העליון בעיר ניו יורק שפט בסופו של דבר לטובת אלמנתו של מורן.
בזמן מותו נחשב מורן כאחד הציירים הימיים החשובים במאה ה-19. בהווה הוא לא מוכר, בהשוואה לעבודתו של אחיו הצעיר, תומאס מורן. בנוסף, בניו אדוארד פרסי מורן (יליד 1862) ולאון מורן (יליד 1864), אחיו האחר פיטר מורן (נולד 1842), ואחיינו ז'אן לאון גרום פאריס, הפכו גם הם לאמנים אמריקאים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Paul D Schweizer, Edward Moran, Delaware Art Museum, Va.) Mariners' Museum (Newport News, Edward Moran, (1829-1901), American marine and landscape painter: exhibition, Delaware Art Museum, April 27-June 3, 1979, the Mariners Museum, June 17-August 5, 1979, 1979
- ^ Theodore Sutro, Thirteen chapters of American history: represented by the Edward Moran series of thirteen historical marine paintings, 1905
- ^ American heritage, Down to the sea, American heritage. 18, 1967, עמ' 40–55
- ^ Chisholm, Hugh, ed., Moran, Edward, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 18
- ^ Edward Moran, Land and sea,
- ^ Carolyn Kinder Carr, Robert W Rydell, National Museum of American Art (U.S.), National Portrait Gallery (Smithsonian Institution), Revisiting the white city: American art at the 1893 World's Fair, Washington, D.C.; Hanover: National Museum of American Art and National Portrait Gallery, Smithsonian Institution ; Distributed by the University Press of New England, 1993, ISBN 978-0-937311-01-1