אדוארד סטוט
 | |
| לידה |
25 באפריל 1855 רוצ'דייל, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 1918 (בגיל 62) Amberley, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
  | |
אדוארד סטוט (באנגלית: Edward Stott; 24 באפריל 1855 – 19 במרץ 1918) היה צייר אנגלי בסוף התקופה הוויקטוריאנית עד תחילת המאה העשרים. באמצע שנות ה-80 הוא התיישב בסאסקס הכפרית שם היה הדמות המרכזית במושבה האמנותית. התפרסם בציור סצנות של חיי הכפר והעבודה והנופים שמסביב.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם אדוארד סטוט נולד בוורדלוורת', בלנקשייר לסמואל וג'יין סטוט (לבית פילינג). אביו היה איש עסקים מצליח ובעלים של מפעל כותנה ברוצ'דייל, ושימש כראש העירייה הליברלי ב-1864–1866. אלו היו שנים קשות עבור תעשיית הכותנה בלנקשייר, שכן השפעות ייצור היתר בסוף שנות החמישים החריפו ב-1861 עקב הפרעה גדולה באספקת הכותנה שנגרמה בעקבות תחילת מלחמת האזרחים האמריקאית. התוצאה הייתה אבטלה ורעב בעיירות של לנקשייר.[2]
גם סמואל סטוט הושפע כלכלית מהמשבר, וידוע שהוא עבר לעסקי מכרות פחם, בכל זאת הוא הצליח לספק לאדוארד סטוט הצעיר השכלה פרטית, תחילה בבית הספר של רוצ'דייל ולאחר מכן בבית ספר פרטי. נראה שאדוארד היה בחור קפדן, רגיש ומלנכולי אם לשפוט לפי דיוקן עצמי מוקדם שצייר.[3] התברר שהוא לא התאים להשתלב בעסק המשפחתי, למרות רצונו הברור של אביו. אחרי חמש שנים שעבד בעבודות שונות במשרדו של אביו במנצ'סטר, השתתף בשיעורי אמנות באקדמיה של מנצ'סטר, ובחר בשינוי קריירה.
בשנת 1880 סטוט נחוש היה להפוך לאמן במשרה מלאה ובתמיכתו של נדיב לא ידוע הוא עבר לפריז ולסטודיו של קרולוס-דוראן.[4] הסטודיו הזה, שימש סטודנטים לאמנות בריטים ואיריים באותה תקופה. הוא למד באקדמיה לאמנויות יפות בפריז, אצל אלכסנדר קבנל. אף שקבנל צייר בדרך כלל נושאים קלאסיים ודתיים בסגנון אקדמי.[5] סטוט היה צייר דיוקנאות בעל ידע רב באמנות צרפתית. של המאה התשע-עשרה.[6]
הוא נחשף להשפעות כמו הריאליזם, האימפרסיוניסטים, וההשפעות המוקדמות יותר של אסכולת ברביזון. ומהם שילב סטוט כמה מהמאפיינים הבולטים בשימוש בצבע וברכות של צורה ובאיכויות טונאליות.[7] במהלך תקופת הכשרתו בפריז, סטוט הציג ארבעה ציורים בסלון פריז מה שהתגלה בשלב מוקדם בהתפתחותו של סטוט הייתה העדפתו לנושאים כפריים ונטייה לתיאור חיי הכפר ושל ילדים. השימוש בירוק בגוונים שונים דומיננטי. מרכיב הכרחי בניסיון של סטודנט לאמנות בפריז היה לבלות במושבת אמנים הרחק מהעיר בסביבה שבה נדונו רעיונות ונכרתו בריתות. אדוארד סטוט בחר ב-Auvers-sur-Oise, מצפון-מזרח לפריז, כפר בו ביקרו בעבר אמנים רבים כולל ואן גוך שציירו באזור.
.jpg)
חזרה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשובו של סטוט לאנגליה הוא חיפש סביבה כפרית מתאימה בה יוכל לרשום ולצייר. סטוט התלהב מהתפיסה שרבים מהוויקטוריאנים המאוחרים חשו, כי הערכים האמיתיים של אנגליה נמצאים באידיליה כפרית. המציאות הייתה שהכלכלה הכפרית הייתה במצב בעייתי בסוף המאה התשע-עשרה והשתנתה באופן בלתי הפיך, כאשר אלפים רבים של עובדים חקלאיים בשכר גרוע עזבו את האדמה לעיירות ולערים. קצב יציאתם הלכך וגבר, ומקצועות ומיומנויות כפריות רבות נעלמו לעד. הצופה בציוריו של סטוט מקבל מושג מועט על מציאות החיים באזור הכפרי האנגלי, שעבור בריטים רבים נותרו קשים.[8]
בתחילה ביקר סטוט את פיליפ וילסון סטיר בסאפוק. שניהם היו חסידי ציור בנוף הפתוח, כשיטת ציור נוף, בזכותו של פייר-אנרי דה ולנסיין (1750–1819), שהטיף לפיתוח המושג 'דיוקן נוף' שבאמצעותו האמן מצייר ישירות על קנבס באתר. השיטה אפשרה לאמן לפתח מיומנות לתאר את הפרטים והאור המשתנים.[9] זו הייתה תיאוריה שהשפיעה על ידי דורות מאוחרים יותר של אמנים צרפתים, כולל אסכולת ברביזון. באסכולה זו היא יושמה על ידי אמנים שכללו: שארל פרנסואה דאוביני, תאודור רוסו וז'אן פרנסואה מילה, שיצרו תיאור מדויק יותר של מקומות בחוץ בתנאי אור ומזג אוויר שונים.[10] סטוט תמיד נמשך לצייר את הכפר בזמנים שונים של היום שבהם הוא יכול היה להגיב לאור המשתנה ולשינויים הטונאליים של הצבע.
בהיותו בוולברסוויק, סטוט יצר מערכת יחסים מתמשכת עם צייר אירי וולטר אוסבורן (1859–1903) שאיתו חלק את התשוקה שלו לנוף הכפרי. עבודתו של סטוט בשלב זה כללה מספר סקיצות פסטל כולל ״כבשים בנוף סאפולק״ (1884) דוגמה מוקדמת לנושא שסטוט היה חוזר בו לעיתים קרובות. סטוט גם שלח שלוש תמונות למכון המלכותי של ציירי שמן, אגודה שנוסדה באותה תקופה. בשנת 1884 הוא שלח את הציור "חובבים" (1884) ו"ירח הקציר" (1886). הציור "חובבים" עורר את זעמו של מבקר אחד שתיאר אותה כ'צרפתית', ו-"כישלון בהכנסת ערכים אנגליים כלשהם, וסירב לחלוטין להכיר בקיומו של כל עניין מלבד הצבע".[3] זו הייתה ביקורת קשה שהרגיזה את סטוט אך היא מאשרת שהייצוג האימפרסיוניסטי של האמנות, נותר שנוי במחלוקת ורדיקלי בעיני מבקרי אמנות רבים של התקופה.[11]
באופן כללי, לא הייתה תגובה חיובית לאמנים הצעירים שעברו הכשרה צרפתית, אם לשפוט לפי מבחר הודעות ביקורתיות שנשלחו לממסד האמנות של אותה תקופה.[12]
שנים אחרונות בסאסקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטוט עבר לסטודיו חדש ב־1910. תקופה של הערכה חדשה והרהור בעבודתו בשנים האחרונות לחייו. הוא בחר לחזור לאמנות ימיו כסטודנט בפריז, כאשר למד את ציורי המאסטרים הישנים. הוא יצר סדרה של תמונות דתיות ומקראיות שהציב אותם בנוף סאסקס. היו שלושה ציורים עם הנושא של "אם האלוהים והמשיח" בתקופה 1907 עד 1917 הוא מתאר אם עם שני ילדים. היא אוחזת בכבש, מוטיב שכיח לדמות האל.
מבקר האמנות פול ג'ורג' קונודי היה מלא בשבחים שכינה את הדימוי 'מדונה מודרניסטית באחו'.[13] ב-1910, לאחר שהשלים סקיצות הכנה רבות, שלח סטוט את אחד מציוריו הפופולריים ביותר "השומרוני הטוב" לאקדמיה המלכותית. מבקר האמנות של ה"טיימס" תיאר את זה כ"ציור עדין ומקסים, עם דמיון לרגש של רמברנדט".[14] בעוד ש-Art Journal כתב על "המסתורין וה"אמת" של הציור. עם זאת, הציור לא היה טיפוסי לרוב התמונות שנתלו ב-1910, כאשר דיוקנאות שלטו בתערוכה.[15]
מספר ציורים אלגוריים מודרניסטיים אחרים של נושאים תנ"כיים בוצעו גם בעשור האחרון לחייו, כולל ה-"בריחה למצריים" בגוון כהה (1909). הציור התקבל היטב על ידי מבקר ה"גרדיאן" כשהוצג באקדמיה המלכותית.[16] סטוט הפיק שלוש תמונות לתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית ב-1916 ששיקפו את הנושאים המועדפים עליו. הוא המשיך את סדרת ציורי המקרא שלו, "נער רועה" (1916) היה נסיגה לנושא הכפרי של סוף שנות התשעים ו-"ירח קיץ" (1916/1917).
תמונתו האחרונה הלא גמורה מתארת את אורפיאוס הצעיר, הוצגה לאחר מותו בתערוכת הקיץ ב-1918.
אדוארד סטוט נפטר בביתו באמברלי ב-19 במרץ 1918.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
המעבורת, 1887 -
ורדים אדומות -
השומרוני הטוב -
האכלת הברווזים -
מנוחה במרעה -
השער הישן
.jpg)
_-_Red_Roses_-_1214773_-_National_Trust.jpg)
_81.6_x_106_cm,_Ferrens_Art_Gallery,_Hull.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Szabolcsi, (1970) The Decline of Romanticism: End of the Century, Turn of the Century-Introductory Sketch of an Essay, Studia Musicologica Academiae Scientiarum Hungaricae.
- ^ D. A. Little (1979), The English Cotton Industry and the World Market 1815–1896, Clarendon Press.
- ^ 1 2 Valerie Webb (2018), Edward Stott (1855 – 1918):A Master of Colour and Atmosphere, Sansom & Company, Bristol, England.
- ^ Collectif, (2003), Carolus Duran 1837-1917, RMN Arts Du 19E Expositions, (in French)
- ^ James Harding, 1979. Artistes pompiers: French academic art in the 19th century, New York: Rizzoli,
- ^ Andreas Bluhm, (2011) Alexandre Cabanel: The Tradition of Beauty, Hirmer Verlag, Munich, Germany.
- ^ Hugh Honour and J.A. Fleming,(2009) A World History of Art. 7th edn. London: Laurence King Publishing,.
- ^ Alun Howkins (1991). Reshaping Rural England. A Social History 1850-1925. Harper Collins Academic
- ^ Joshua Taylor (1989), Nineteenth Century Theories of Art, pages 246-7, University of California Press, USA.
- ^ Auricchio, Laura (2004). "The Transformation of Landscape Painting in France, Heilbrunn Timeline of Art History"
- ^ Véronique Bouruet Aubertot (2017), Impressionism: The Movement that Transformed Western Art, AVA Publishing SA,
- ^ Coleen Denney (2000). At the Temple of Art: the Grosvenor Gallery, 1877–1890. Page 188. Madison, NJ: Fairleigh Dickinson University Press
- ^ P.G. Konody, ‘A Critical Survey’ Observer 2 May 1909
- ^ The Royal Academy”, The Times, Saturday 30 April 1910
- ^ A.C.R. Carter, “The Royal Academy: A General Survey”, The Art-Journal, June 1910, 163/164
- ^ Laurence Housman, The Guardian, 11 May 1906