אדוואלד בואסון האגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדוואלד בואסון האגן
Edvald Boasson Hagen
בואסון האגן בעונת 2011
בואסון האגן בעונת 2011
לידה 17 במאי 1987 (בן 32)
רובסביגד, נורווגיה נורווגיהנורווגיה
כינוי הגלידה
אדי הבוס
גובה 181 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 76 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות ספרינט, קלאסיקות
קבוצה נוכחית קבוצת דיימנשן דאטה
קבוצות עבר סקיי (2010 - 2014)
הישגי שיא

3 קטעים בטור דה פראנס (2011, 2017)
5 קטעים בדופינה ליברה (2010, 2012, 2013, 2016, 2019)
גנט - וולגם 2009
MaillotNoruega.PNG אליפות נורווגיה בנגד שעון (2007, 2008, 2009, 2010, 2011, 2013, 2015, 2016, 2017, 2018)

MaillotNoruega.PNG אליפות נורווגיה במרוץ אופני כביש (2012, 2015, 2016)
מאזן מדליות
מתחרה עבור נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
אליפות העולם
כסףואלקנבורג 2012מרוץ אופני כביש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בואסון האגן חוגג את ניצחונו בקלאסיקת ואנטפאל, 2011
בואסון האגן עובד עבור חבר קבוצתו, בראדלי ויגינס בטור דה פראנס 2011
בואסון האגן (בירוק לבן) רוכב במהלך טור דה פראנס 2018

אדוואלד בואסון האגןאנגלית: Edvald Boasson Hagen; נולד ב-17 במאי 1987) הוא רוכב אופני כביש נורווגי בקבוצת דיימנשן דאטה. בואסון האגן הוא האלוף הלאומי של נורווגיה בנגד שעון בשנת 2007, 2008, 2009, 2010, 2011, 2013, 2015, 2016, 2017, ו-2018, ובמרוץ כביש ב-2012, 2015, ו-2016. לבואסון האגן ניצחון בשלושה קטעי טור דה פראנס (2011, 2017). וניצחון במרוץ גנט - וולגם בשנת 2009. בואסון האגן נחשב לאחד הרוכבים הנורווגים הדומיננטיים והחזקים בעשור השני של המאה ה-21.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאקסבו - ביאנקי (2006 - 2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן הפך למקצוען ב-2006, לאחר שחתם בקבוצת הפיתוח הנורווגית מאקסבו - ביאנקי (כיום נקראת ג'וקר פוול). הוא ניצח את הקטע הראשון והאחרון במרוץ טורינגה-רונדפארט, ניצח את דירוג הצעירים במרוץ וסיים שלישי כללי. בטור דה ל'אווניר, הוא ניצח שלושה קטעים במרוץ וסיים שני בקטגוריית המאיצים. הוא השתתף באליפות העולם עד גיל 23, וסיים שמיני[1].

2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן ניצח את קטע הפרולוג במרוץ איסטארסקו בקרואטיה, וניצח את המרוץ כולו. הוא ניצח את אליפות נורווגיה בנגד שעון, וסיים שלישי באליפות נורווגיה במרוץ כביש עד גיל 23. הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור של אירלנד. הוא סיים שישי באליפות העולם עד גיל 23 בנגד שעון.

קבוצת קולומביה (2008 - 2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008: אלוף נורווגיה בנגד שעון וניצחון בקטע באנקו טור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן הצטרף לקבוצת קולומביה (אין קשר למדינה, קבוצה אמריקאית) לצד רוכבים בכירים כמו מרק קוונדיש, אנדרה גרייפל, טוני מרטין, וג'ורג' הינקאפי. הוא ניצח את המרוץ החד יומי הצרפתי, גרנד פרי דה דניין פורט. הוא שמר על תוארו כאלוף נורווגיה בנגד השעון, וסיים רביעי באליפות נורווגיה במרוץ כביש. הוא השתתף באולימפיאדת בייג'ינג, והגיע במקום ה-71. הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור של אנקו (כיום בינקבנק טור). הוא השתתף גם בטור של בריטניה, וניצח במרוץ שלושה קטעים.

2009: ניצחון בגנט - וולגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן באליפות העולם בנגד שעון, 2009

בואסון האגן סיים רביעי בסטראדה ביאנקה. הוא ניצח את מרוץ גנט - וולגם, לאחר שהקדים את אלכסנדר קוצ'ינסקי בספרינט. הוא רכב לראשונה בגראנד טור, כאשר נבחר לסגל קבוצתו בג'ירו ד'איטליה 2009, ואף ניצח את הקטע השביעי במרוץ. הוא שמר על תוארו כאלוף נורווגיה בנגד שעון, וניצח את הקטע ה-4 וה-6 בטור של פולין. הוא ניצח את טור אנקו, לאחר שניצח את הקטע השביעי והשמיני במרוץ. הוא ניצח גם את הטור של בריטניה, לאחר שניצח ארבעה קטעים ברציפות.

סקיי (2010 - 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010: ניצחון בקטעים בטירנו - אדריאטיקו, ובדופינה ליברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן הצטרף לקבוצת סקיי הבריטית. הוא סיים שני בטור של עומאן, אחרי שניצח את הקטע השלישי והשישי במרוץ. הוא סיים שישי באומלופ הט ניוסבלד, וניצח את הקטע השביעי בטירנו - אדריאטיקו ואת הקטע השמיני בדופינה ליברה. הוא ניצח בפעם הרביעית ברציפות את אליפות נורווגיה בנגד שעון, בואסון האגן השתתף לראשונה בטור דה פראנס, וסיים פעמיים (קטעים 4 ו-5) במקום השלישי, בסופו של דבר, סיים במקום ה-113 הכללי. הוא ניצח את גרנד פרי אוסלו, ואת קלאסיקת דאץ' פוד ואלי. הוא סיים שני בגרנד פרי קוויבק.

2011: ניצחון בשני קטעים בטור דה פראנס ובטור אנקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן בדרכו לנצח את השלב בטור דה פראנס 2011

בואסון האגן סיים שני בטור של עומאן ושמיני בקורן-בריסל-קורן. הוא ניצח את הקטע הראשון בבאיירן-רונדפארט, וניצח בפעם החמישית ברצף את אליפות נורווגיה בנגד השעון. בטור דה פראנס, הוא ניצח את הקטע השישי לאחר שהקדים את מת'יו גוס ואת תור הוסהובד בספרינט. הוא ניצח גם את הקטע ה-17 במרוץ, לאחר שהקדים את באוקה מולמה ב-40 שניות. הוא סיים במקום ה-51 הכללי. הוא ניצח את מרוץ סנדפורד, ואת אנקו טור, לאחר שגם ניצח את הקטע השביעי במרוץ. הוא ניצח את קלאסיקת ואטנפאל, לאחר שהקדים את ג'רלד צ'יולק ואת בורוט בוזיץ' בספרינט. הוא סיים שמיני באליפות העולם.

2012: ניצחון בגרנד פרי דה פלואה ובאליפות נורווגיה במרוץ כביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן ניצח את קטגוריית המאיצים בטור דאון אנדר, ובוואלטה או אלגראבה (ניצח גם את הקטע השני), הוא סיים חמישי בגנט - וולגם. הוא ניצח את הטור של נורווגיה, וגם את דירוג הצעירים והמאיצים, ובנוסף לכך גם את הקטע הרביעי במרוץ. בואסון האגן ניצח לראשונה את אליפות נורווגיה באופני כביש. אך לאחר חמישה ניצחונות רצופים, הפסיד את אליפות נורווגיה בנגד שעון לריידר בורגרסן. בטור דה פראנס, הוא סיים שני בקטע השלישי, ושלישי בקטע ה-1 וה-13. הוא סיים במקום ה-56 הכללי, לאחר שבן קבוצתו, בראדלי ויגינס, ניצח את המרוץ. הוא ניצח את גרנד פרי דה פלואה, וזכה במדליית הכסף באליפות העולם לאחר שפיגר ב-4 שניות אחרי פיליפ ז'ילבר המנצח. הוא ניצח את קטגוריית המאיצים בטור של בייג'ינג'.

2013: ניצחון בטור של נורווגיה ובאליפות נורווגיה בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן לאחר ניצחונו בקטע השלישי בדופינה ליברה, 2013.

בואסון האגן סיים שמיני בטור של קטר, הוא סיים תשיעי בE3 בינקבנק קלאסיק. בטור של נורווגיה, הוא ניצח את המרוץ לאחר שהקדים את סרחיו מיגל פאוליניו, ואת סונדרה הולסט אנגר. הוא ניצח את הקטע הרביעי במרוץ ואת דירוג המאיצים, עם 68 נקודות. גובר על אלכסנדר קריסטוף השני עם 60 נקודות. הוא ניצח את הקטע השלישי בדופינה ליברה, והחזיר לעצמו את התואר כאלוף נורווגיה. הוא סיים שלישי במרוץ הכביש באליפות נורווגיה. הוא נבחר שוב לטור דה פראנס, אך נטש את המרוץ לפני הקטע ה-13 (לא לפני שהספיק לסיים שני בקטע החמישי). ובעקבות כך נבחר גם לוואלטה אספנייה, שם סיים שני בשני קטעים (12, 17) והגיע במקום ה-84 הכללי. הוא זכה ביחד עם סקיי במדליית הארד באליפות העולם בנגד השעון הקבוצתי, במרוץ הכביש, הגיע במקום ה-20.

2014: שלישי באומלופ הט ניוסלבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן סיים שני במרוץ טרופאו סרה דה טראמונטאנה. הוא סיים שלישי באומלופ הט ניוסבלד, לאחר שאיאן סטאנרד וגרג ואן אוורמט הקדימו אותו. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה, אך פרש לפני הקטע ה-16. הוא סיים שני בגביע יפן, לאחר שניית'ן האס הקדים אותו.

דיימנשן דאטה (2015 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015: אלוף נוורגיה בכביש ובנגד שעון, ניצחון בטור של בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן הצטרף לקבוצת דיימנשן דאטה הדרום אפריקאית. הוא סיים שני בטור של נוורגיה, וניצח את הקטע החמישי בטור של פיורדס וסיים במקום השביעי הכללי. הוא ניצח גם את אליפות נורווגיה באופני כביש, וגם את אליפות נורווגיה בנגד השעון. הוא סיים במקום ה-82 הכללי בטור דה פראנס, והגיע רביעי בקטע האחרון. הוא ניצח את הקטע השני בטור של דנמרק, וסיים במקום השישי הכללי. הוא סיים במקום הרביעי הכללי ב-המרוץ הארקטי של נורווגיה. הוא ניצח את הטור של בריטניה, לאחר שהקדים את ווט פולס ואת אווין דול.

2016: אלוף נוורגיה בכביש ובנגד השעון וניצחון בקטע בדופינה ליברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן ניצח את הקטע השלישי בטור של קטר, שהיה קטע נגד השעון, הוא סיים חמישי כללי. בטור של עומאן, הוא ניצח את הקטע השני והחמישי, סיים שישי כללי וניצח את קטגוריית המאיצים. הוא סיים חמישי בפריז - רובה. בואסון האגן ניצח את הקטע הרביעי והחמישי בטור של נורווגיה, וסיים במקום השני הכללי. ב-דופינה ליברה, הוא גבר על ז'וליאן אלאפיליפ ועל נאסר בוהאני בספרינט, וניצח את הקטע הרביעי. בואסון האגן ניצח במרוץ גם את קטגוריית המאיצים, לאחר שצבר 59 נקודות. הוא שמר על תוארו כאלוף נורווגיה בכביש ובנגד שעון, וסיים שלישי בקטע ה-10 בטור דה פראנס. בואסון האגן סיים בטור זה במקום ה-109 הכללי. הוא השתתף במשחקים האולימפיים בריו, הוא סיים במקום ה-30 במקצה נגד השעון, ולא סיים את המרוץ הכביש. הוא ניצח את הקטע השביעי באנקו טור, וסיים שישי באליפות העולם.

2017: ניצחון בקטע בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן ניצח את הטור של נורווגיה, לאחר שניצח את הקטע החמישי והראשון במרוץ בפער של 4 שניות מסימון גרנס השני ו-10 מפיטר ווינינג השלישי. הוא ניצח שלושה קטעים רצופים בטור של פיורדס, וניצח את הדירוג הכללי וגם את דירוג המאיצים. הוא שמר על תוארו כאלוף נורווגיה בנגד שעון, אך הפסיד את תוארו כאלוף נורווגיה בכביש, לאחר שסיים במקום ה-56. בטור דה פראנס, הוא ניצח את הקטע ה-19 במרוץ לאחר שתקף מתוך קבוצת בריחה. הוא סיים שלישי בקטגוריית המאיצים עם 220, וסיים במקום ה-78 הכללי. הוא ניצח את הקטע השמיני בטור של בריטניה, וסיים שני כללי (8 שניות אחרי לארס בום המנצח).

2018: אלוף נורווגיה בנגד שעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן (במרכז) רוכב במהלך טור דה פראנס 2018

בואסון האגן סיים רביעי בדווארס דור פלנדרן, ושמיני באסקבורן-פרנקפורט. הוא ניצח את הקטע השני בטור של נורווגיה, וסיים שלישי כללי (12 שניות אחרי אדוארד פראדס המנצח). הוא סיים רביעי בטור של פיורדס, וניצח את אליפות נורווגיה בנגד שעון. ב-טור דה פראנס, הוא לא בלט בקטעי הספרינט וסיים במקום ה-84 הכללי.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואסון האגן פתח את עונת 2019 עם ניצחון בנגד השעון בקטע הראשון של וואלטה ולנסיה. הוא ניצח את הקטע השלישי בטור נורווגיה, וסיים שלישי כללי (5 שניות מאלכסנדר קריסטוף המנצח). הוא סיים במקום ה-76 בטור דה פראנס, ובמקום ה-96 בוואלטה אספנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ World Championships U23, procyclingstats.com