אדווין סרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדווין סרוסי
אדווין סרוסי
לידה 26 בדצמבר 1952 (בן 65)
מונטווידאו, אורוגוואי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
מקצוע מוזיקולוג
תפקיד פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה ע"ש עמנואל אלכסנדר וראש בית הספר לאמנויות
פרסים פרס ישראל לחקר התרבות, האמנות והמוזיקולוגיה (תשע"ח)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופ' אֶדווין סֶרוּסי (נולד ב-1952) הוא חוקר מוזיקה יהודית ישראלי ואתנומוזיקולוג המתמחה בעיקר בחקר המוזיקה של יהודי צפון אפריקה, האימפריה העות'מאנית ומוזיקה ישראלית עממית ופופולרית. הוא מופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה על שם עמנואל אלכסנדר באוניברסיטה העברית בירושלים וראש בית הספר לאמנויות שם מאז שנת 2009. חתן פרס ישראל לשנת תשע"ח בתחום חקר התרבות, האמנות והמוזיקולוגיה[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוסי נולד במונטווידאו בירת אורוגוואי, שם קיבל את ראשית חינוכו המוזיקלי בלימודי כינור, קומפוזיציה והלחנה. מוצאה של משפחתו הוא מלוב, והיא היגרה לאלכסנדריה שבמצרים ומשם ב-1926 לדרום אמריקה. סבו, אליאס (אליהו) סרוסי, היה ממנהיגי הקהילה היהודית במונטווידאו. אמו הייתה פסנתרנית וזמרת אופרה. הוא עלה לישראל ב-1971. למד לתואר ראשון ושני במוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד קומפוזיציה אצל פרופ' אנדרה היידו. את עבודת ה-MA שלו כתב על שירת הבקשות של יהודי מרוקו. בשנת 1987 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס על עבודה שכותרתה "Schir Hakawod and the Liturgical Music Reforms in the Sephardi Community in Vienna, ca. 1881-1925: A Study of Change in Religious Music".

עם שובו לישראל הרצה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומכללת לוינסקי. ב-1990 החל ללמד באוניברסיטת בר-אילן, שם שימש בשנים 1994–1998 כראש המחלקה למוזיקה. במהלך כהונתו כראש המחלקה פיתח בה את מחלקת הקומפוזיציה, את המחלקה לתרפיה במוזיקה ואת המעבדה למוזיקה ומחשבים.

סרוסי פרסם שבעה ספרים ועשרות מאמרים מדעיים על המוזיקה בחברות היהודיות הספרדיות והמזרחיות עם דגש על מסורות צפון אפריקאיות, האימפריה העות'מאנית וקהילות האנוסים במערב אירופה. חיבוריו עוסקים בקשת מוזיקלית רחבה, שבה כלולים בין היתר המוזיקה של יהודי מרוקו שבה התמחה, דרך מוזיקה של קהילת יהודי וינה ועד פיוטי ר' ישראל נג'ארה. בנוסף פרסם מאמרים על הזמר העברי והמוזיקה הפופולרית הישראלית. כתב עם מוטי רגב ספר בשם "מוזיקה פופולרית ותרבות לאומית בישראל" (הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 2004), שתורגם על ידי הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2000 עבר אל האוניברסיטה העברית ומאז הוא מנהל את המרכז לחקר המוזיקה שם. הוא מלמד אתנו-מוזיקולוגיה, מוזיקת עולם, תאוריה ומתודולוגיה בחקר מסורות שבע"פ ומוזיקה פופולרית. בשנים 2009–2013 הוא יסד וניהל את בית הספר לאמנויות באוניברסיטה העברית.

סרוסי הוזמן כפרופסור אורח וכמרצה באוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטת מוסקבה ועוד. בדארטמות' קולג' הוא פרופסור אורח מאז 2008. זכה בפרסים על עבודתו, בהם פרס מארגון מורשת יהודי ספרד בניו-יורק.

מחקריו מתמקדים בתרבות המוזיקלית בארצות הים-התיכון והמזרח-התיכון, ביחסי-הגומלין בין התרבות היהודית והאסלאמית (בעיקר בסוגות מוזיקה אמנותית) ובמוזיקה פופולרית בישראל. הוא חוקר תהליכי הכלאה, תפוצות, לאומנות וטראנס-לאומיות. הוא שם דגש על תפקיד הפרט בעיצוב תרבות עממית ופופולרית, על רשתות חברתיות ועל השפעת קבלת המוזיקה וצריכתה בגיבוש התרבות המוזיקלית.

לצד פעילותו האקדמית והא פעיל גם בזירה המוזיקלית בישראל ובחו"ל כיועץ בפסטיבלי מוזיקה, כחבר בוועדות ממלכתיות בנושאי מוזיקה ואמנות וכמפיק תוכניות מוזיקליות. סרוסי ארגן והפיק קונצרטים של מסורות מוזיקה יהודית בפסטיבלים בעולם ואחראי על סדרת התקליטורים "אנתולוגיה של מסורות מוזיקה בישראל". בשנת 1995 הגה וניהל את סדרת הקונצרטים "שיח מוזיקלי ים-תיכוני", שבה השתתפו מוזיקאים מטורקיה, איראן, אלג'יר, אזרבייג'ן, יוון וארמניה. הסדרה חודשה ב-2011.שימש יו"ר הוועדה הישראלית של המועצה הבינלאומית למוזיקה (אונסק"ו) והאיגוד הישראלי למוזיקולוגיה, והוא חבר בחבר הנאמנים של רננות – המכון למוזיקה יהודית, ושל תזמורת הבארוק ירושלים. הקים את "בית הספר למוזיקה שורשית" באוניברסיטת בר-אילן, ואת ה"שיח המוזיקלי הים תיכוני" של משכנות שאננים.

פרסומים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוטי רגב ואדווין סרוסי, מוזיקה פופולרית ותרבות בישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 2013
  • ישן וחדש בשירת הבקשות של יהודי מרוקו: היבטים היסטוריים, חברתיים-תרבותיים ומוזיקליים של מנהג שירת הבקשות (1981)
  • מדריך למוזיקה עות’מאנית קלאסית בלדינו בכתב יד מהמאה ה-18, חקרי מערב ומזרח, תשע"א, עמ' 491–503
  • מבוא לחוויה המוזיקלית הישראלית, זמנים, 110, 2010, עמ' 56–64
  • נבואת ביאליק על המוזיקה המזרחית בתרבות העברית החדשה, פעמים, 119, תשס"ט-2009, עמ' 173–180
  • בלחן אחד : מוזיקאים יהודים בארצות האסלאם, מנחה למנחם, תשס"ח-2008, עמ' 489–498
  • חורבנה של ירושלים בלחן אחד : קינה עברית מספרד ומקבילתה הנוצרית, לאות זיכרון, תשס"ז, עמ' 347–362
  • יסוד אחד להן : גילוי המזרח ואחדותן של מסורות המוזיקה היהודיות במשנת אברהם צבי אידלסון, פעמים 100, תשס"ד-2004, עמ' 125–146
  • המקאם הטורקי בשירת יהודי ספרד בקיסרות העות'מאנית, אפיריון, 32, 1994, עמ' 43–47.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]