אדווין סרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדווין סרוסי

פרופ' אדווין סרוסי (נולד ב-1952) הוא חוקר מוזיקה יהודית ישראלי המתמחה בעיקר בחקר המוזיקה של יהודי צפון אפריקה, האימפריה העות'מאנית ומוזיקה ישראלית עממית ופופולרית. הוא מופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה על שם עמנואל אלכסנדר באוניברסיטה העברית בירושלים וראש בית הספר לאמנויות שם מאז שנת 2009. חתן פרס ישראל לשנת ה'תשע"ח בתחום חקר התרבות[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוסי נולד במונטווידאו, אורוגוואי, ועלה לישראל ב-1971. למד לתואר ראשון ושני במוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד קומפוזיציה אצל פרופ' אנדרה היידו. בשנת 1987 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס על עבודה שכותרתה "Schir Hakawod and the Liturgical Music Reforms in the Sephardi Community in Vienna, ca. 1881-1925: A Study of Change in Religious Music".

עם שובו לישראל הרצה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מכללת לוינסקי, ומאז 1990 באוניברסיטת בר-אילן, שם שימש בשנים 1994–1998 כראש המחלקה למוזיקה. במהלך כהונתו כראש המחלקה פיתח בה את מחלקת הקומפוזיציה, את המחלקה לתרפיה במוזיקה ואת המעבדה למוזיקה ומחשבים.

סרוסי פרסם שבעה ספרים, ועשרות מאמרים מדעיים על המוזיקה בחברות היהודיות הספרדיות והמזרחיות עם דגש על מסורות צפון אפריקאיות, האימפריה העות'מאנית וקהילות האנוסים במערב אירופה, נושאים בהם הוא נחשב לאחד המומחים הגדולים. בנוסף פרסם מאמרים על הזמר העברי והמוזיקה הפופולרית הישראלית. בשנת 2000 עבר אל האוניברסיטה העברית ומאז הוא מנהל את המרכז לחקר המוזיקה שם. כמו כן הוא מכהן כראש בית הספר לאמנויות באוניברסיטה העברית מאז שנת 2009.

סרוסי הוזמן כפרופסור אורח וכמרצה באוניברסיטאות בעולם ובהן אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת ברקלי ועוד. זכה בפרסים על עבודתו, בהם פרס מארגון מורשת יהודי ספרד בניו יורק.

סרוסי ארגן והפיק קונצרטים של מסורות מוזיקה יהודית בפסטיבלים ברחבי העולם ואחראי על סדרת התקליטורים "אנתולוגיה של מסורות מוזיקה בישראל". שימש כיו"ר הוועדה הישראלית של המועצה הבינלאומית למוזיקה (אונסק"ו) והאיגוד הישראלי למוזיקולוגיה, והוא חבר בחבר הנאמנים של רננות – המכון למוזיקה יהודית, ושל תזמורת הבארוק ירושלים. הקים את "בית הספר למוזיקה שורשית" באוניברסיטת בר-אילן, ואת ה"שיח המוזיקלי הים תיכוני" של משכנות שאננים.

פרסומים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוטי רגב ואדווין סרוסי, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 2013
  • ישן וחדש בשירת הבקשות של יהודי מרוקו: היבטים היסטוריים, חברתיים-תרבותיים ומוזיקליים של מנהג שירת הבקשות (1981)
  • מדריך למוזיקה עות’מאנית קלאסית בלדינו בכתב יד מהמאה ה-18, חקרי מערב ומזרח, תשע"א, עמ' 491–503
  • מבוא לחוויה המוזיקלית הישראלית, זמנים, 110, 2010, עמ' 56–64
  • נבואת ביאליק על המוזיקה המזרחית בתרבות העברית החדשה, פעמים, 119, תשס"ט-2009, עמ' 173–180
  • בלחן אחד : מוזיקאים יהודים בארצות האסלאם, מנחה למנחם, תשס"ח-2008, עמ' 489–498
  • חורבנה של ירושלים בלחן אחד : קינה עברית מספרד ומקבילתה הנוצרית, לאות זיכרון, תשס"ז, עמ' 347–362
  • יסוד אחד להן : גילוי המזרח ואחדותן של מסורות המוזיקה היהודיות במשנת אברהם צבי אידלסון, פעמים 100, תשס"ד-2004, עמ' 125–146
  • המקאם הטורקי בשירת יהודי ספרד בקיסרות העות'מאנית, אפיריון, 32, 1994, עמ' 43–47.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]