אדולף אנגל

אדולף אנגל
Engel Adolf
לידה	6 בפברואר 1820; פץ', הונגריה
פטירה	10 בינואר 1903 (בגיל 82); וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה	הונגריה

יאנושי אדולף אנגל (בהונגרית: Jánosi Engel Adolf; פץ', 6 בפברואר 1820^[1] – וינה,^[2] 10 בינואר 1903)^[3] היה תעשיין יהודי-הונגרי, אביו של יוז'ף אנגל, המלחין, בעל מפעל ובעל אדמות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף אנגל יצר את הונו העצום מאפס. הוא החל את הקריירה שלו בגיל 11 ברוכלות מבית לבית של מכירת עפרונות ואחר כך של מכשירים להצתת אש. במחיר של חיי מחסור גדול הוא חסך מעט כסף, ממנו פתח חנות בגדים משומשים וחנות רהיטים. לאחר מהפיכת 1848 בהונגריה (מכונה בהונגריה כמלחמת העצמאות בשנים 1848-1849), בה לחם במשמר הלאומי, החל לסחור בעצים. עסקיו הוכיחו את עצמם כמבריקים. מכאן ואילך, הונו, שהשקיע בעסקים שונים, גדל במהירות. הוא לקח על עצמו עבודות בנייה, הקים ספא, מסור קיטור, ולאחר מכן מפעל פרקט. הוא קנה יערות וביצע הובלות עצים בקנה מידה גדול בהונגריה ולחוץ לארץ. הוא זכה במדליית זהב גדולה ביריד העולמי של פריז ב-1878, וקיבל מדליית זהב מוכתרת ממלך הונגריה (פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה). ב-1880 הוא קנה את האחוזה של יאנושי מהנסיך מונטנואובו (Montenuovo), שעליה בנה דירות מרווחות ובית ספר. ב-1884 קנה מפעל פרקט באוברדובלינג (Oberdöbling) ושנה לאחר מכן קנה מהרוזן דרסקוביץ' את האחוזה של אצ'ארד-פאזדאן. בשנת 1886 קיבל תואר אצולה הונגרית עם הקידומת "יאנושי". הוא היה כבר בן 72 כאשר ייסד את מחצבת קומלו ואת מסילת הרכבת המקומית באקוצה-פלשמינדסנטי ב-1892. אנגל עבר לווינה בזקנתו ומת שם ב-1903.

אנגל פעל גם כפילנתרופ. במשך תקופה ארוכה הוא היה נשיא הקהילה היהודית בפץ' והקים קרן גדולה לקהילה. הוא קידם מאוד את התפתחותה של העיר פץ' ולכן נקרא שם רחוב על שמה. חברותיו בקנה מידה גדול נוהלו על ידי בניו לאחר מותו.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנושי אדולף אנגל: מחיי; ערכו לדפוס:: טמאש מולנאר, אילדיקו גאידוש, פץ', 2009 ,ISBN 9639893146

הספר מפרסם את התרגום להונגרית של זכרונות אדולף אנגל בשם מחיי שנכתבו במקור על ידי אנגל בשפה הגרמנית; (הספר פורסם על ידי שני צאצאיו החיים אנה שטיין, המתגוררת בצרפת, ופיטר אנגל, המתגורר בארצות הברית);