אֲדֹנִיָּהו (או אֲדֹנִיָּה) הוא דמות מקראית, בנם של דוד המלך ואשתו חגית. נולד בעת שאביו מלך בחברון[1], והיה הבא בתור בסדר הירושה לאחר מות אבשלום. כמוהו כאבשלום היה אדוניהו יפה תואר ושאפתן[2]. הוא הודח מכס המלוכה והוצא להורג מאוחר יותר בפקודת שלמה. פרשת הדחתו והוצאתו להורג מתוארת בתחילת ספר מלכים.
אדוניהו, הבן הגדול מבין הבנים שנותרו לדוד, לאחר מותם של אמנון ואבשלום. הוא הכין לעצמו סמלי סטטוס כמו מרכבות, סוסים ורצים, ואביו מעולם לא נזף בו[3]. לקראת מותו של דוד, טען אדוניהו לזכותו לרשת את כס המלוכה לאחר אביו. בשלהי מלכותו של דוד, ביקש אדוניהו לתפוס את השלטון ולמנוע את עליית שלמה לכס המלוכה. המלכתו של אדוניהו נתמכה על ידי מספר אנשי מפתח, שהיו מעורבים בטקס הכתרתו. בין התומכים היו יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך, וסיעת הכוהנים של בני עלי, בראשות אביתר הכהן. בנוסף, "כל אחיו בני המלך", נכבדי יהודה[4][5] ופשוטי העם, שהוזמנו להיות חלק מהקהל בטקס ההכתרה. לעומת זאת קבוצת מקורבים לדוד לא הוזמנו לטקס המלכת אדוניהו, משום שתמכו בהמלכת שלמה. מלבד שלמה עצמו, בין התומכים היו נתן הנביא, צדוק הכהן, אנשי משמר המלך – הכרתי והפלתי, ומפקד המשמר בניהו בן יהוידע. נוספו אליהם גיבורי דוד, לוחמים דגולים שנלחמו לצידו במלחמות.
לקראת ההכתרה, פנה נתן הנביא לבת שבע, אמו של שלמה, בטענה כי חייה וחיי בנה בסכנה, ותכנן יחד עמה כיצד יפנו למלך דוד וישכנעו אותו לפעול על מנת לממש את הנבואה של מלוכת שלמה. הכתוב מתאר את מהלך השיחה בין בת שבע לדוד, שאליה מצטרף נתן הנביא בשלב מאוחר יותר. הדמות הנוספת המצוינת כעדה לשיחה זו היא אבישג השונמית. בסוף הדיון החליט דוד להמליך את שלמה תחתיו, ושלח את צדוק הכהן, נתן הנביא ובניהו בן יהוידע להמליך את שלמה בנחל גיחון. אדוניהו מתבשר על ידי יונתן בן אביתר כי שלמה הומלך[6]. בשמוע תומכיו של אדוניהו על המלכת שלמה, נחרדו כולם והתפזרו "איש לדרכו". אדוניהו עצמו ביקש מקלט בכך שהחזיק בקרנות המזבח. שלמה העניק לו חנינה, בתנאי ש"יהיה לבן חיל"[7].
לאחר מות דוד, פנה אדוניה לבת שבע, ושלח דרכה בקשה לשלמה לשאת את אבישג השונמית, ששירתה את דוד בזקנתו. שלמה ראה בכך ניסיון מחודש מצד אדוניה לשים ידיו על כיסא המלוכה, וציווה על בניהו להוציאו להורג, מאחר שהפר את תנאי חנינתו[8]. בהמשך הוצא להורג גם יואב בן צרויה בפקודת שלמה, ואביתר הכהן הוגלה לענתות.
"אדניה מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו". בראשית רבה.
מדרש קהלת רבה מציג את פסק דינו של אדוניהו בידי שלמה על דרך האגדה: "אמר שלמה: 'טוב כעס משחוק' (קוהלת ז', ג') - אילו כעס אבא על אדוניהו קימעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מידת הדין".
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ג'–ד'
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוקים ה'–ו'
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ו'
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ט'
- ^ "כל אנשי יהודה עבדי המלך"
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוקים מ"ג–מ"ט
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוקים נ'–נ"ג
- ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוקים י"ג–כ"ה
- ^ לפי נוסח תרגום השבעים לספר מלכים א', פרק י"ב (בפסוק שלא קיים בנוסח המסורה), שמה של אשת ירבעם הוא אַנוֹ (ביוונית Ἀνώ), והיא אחותן של תחפניס ואשת הדד.
- ^ גם על המלך אביה וגם על המלך אסא נכתב ”וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם” (ספר מלכים א', פרק ט"ו); יש המפרשים ש"אֲבִישָׁלוֹם" הוא אבשלום בן דוד, ואם כן הרי שמעכה היא תמר, בתו האחת של אבשלום (ראו ספר שמואל ב', פרק י"ד, פסוק כ"ז).
- ^ בתנ"ך יהוא נקרא שלושה פעמים "יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי" ופעמיים "יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי". סביר להניח שיהושפט היה אביו ונמשי היה סבו, אבל נראה שהייחוס לנמשי הוא החשוב ולכן זה מה שמופיע כאן. יהוא מוזכר גם ב"אובליסק השחור", כתובת ארכאולוגית אשורית, ובו הוא נקרא "יהוא בן עמרי" (Ia-ú-a mar Hu-um-ri-i), וזו הסיבה שיהוא מיוחס לעמרי.
- ^ על המלך אחזיהו נאמר ”וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עׇמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” (ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק כ"ו), אבל על המלך יהורם נאמר ”בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה” (שם, פסוק י"ח), ויש המפרשים שזוהי עתליה.
- ^ לפי רוב הדעות (ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוקים י"ז–י"ח, ספר ירמיהו, פרק ל"ז, פסוק א', ואף ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ט"ו) המלך צדקיהו היה בנו של יאשיהו ודודו של יהויכין, אבל בדברי הימים (ב', פרק ל"ו, פסוק י') נכתב שהוא היה אחיו של יהויכין, וייתכן אף שהוא צִדְקִיָּה מ”וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכׇנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ” (דברי הימים א', ג', ט"ז).
אדוניהו (בן דוד המלך), דף שער בספרייה הלאומית
