אדיס דה פיליפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדיס דה פיליפ
Edis De Philippe, 1958. D492-142 (cropped).jpg
לידה 21 במאי 1912
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביולי 1978 (בגיל 66)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע זמרת אופרה, זמרת סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג מקס רבינוף, שמחה אבן-זהר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אֶדיס דה פיליפ (Edis de Philippe;‏ 21 במאי 191216 ביולי 1978) הייתה זמרת סופרן ישראלית, מייסדת האופרה הישראלית, המנהלת והבמאית שלה מהקמתה ועד פטירתה.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה פיליפ נולדה בניו יורק בשם יהודית (אדית) שטראוס דה-פיליפ, בת לסוניה-אסתר לבית גרדשטיין ולדוד דפיליפוב, שניהם ילידי אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית) שהיגרו בילדותם לארצות הברית. השם יהודית שטראוס ניתן לה לזכר יהודייה עשירה בשם זה שטבעה שבועות אחדים לפני כן באסון הטיטניק.

אביה הקים בהארלם בית מרקחת ומאוחר יותר העבירו לברוקלין, העסק פרנס את המשפחה בכבוד. האב היה מתבולל אולם אדיס חוותה מסורת יהודית ולמדה מעט יידיש אצל סבה וסבתה מצד אמה. מגיל צעיר קיבלה חינוך מוזיקלי וכבר בגיל שש ניגנה בכינור, ומאוחר יותר למדה נגינה בפסנתר.

כיוון שהיה לה קול צלול וערב שאפה אמה שאדיס תפתח קריירה כזמרת אופרה. מגיל עשר החלה ללמוד זמרה אצל פרופסור אלברט ז'אנו ובמקביל למדה בלט ושפות זרות - איטלקית, צרפתית, ספרדית וגרמנית. בזכות ז'אנו קיבלה את תפקידה הראשון כוויולטה באופרה ב"לה טראוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי בנובמבר 1934. הביקורות על הופעתה היו חיוביות ביותר, ומצנטית ידועה בשם דוריס קרסגי נפגשה עמה. מאז היו השתיים בקשרי ידידות ודה פיליפ התייחסה לקרסגי כאל אם שנייה.

בשנת 1935 הייתה לאשתו השלישית של האמרגן היהודי הנודע מקס רבינוף (אנ'). בשנת 1937 הופיעה בהצגת בכורה של "לה טרוויאטה" בוושינגטון הבירה בפני הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. דה פיליפ למדה זמרה בארצות הברית, איטליה וצרפת.

כוכבת עולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1936 יצאה יחד עם דוריס קרסגי למסע הופעות באירופה. לשם כך למדה למעלה מ-15 תפקידים אופראיים באיטלקית ובצרפתית. דה פיליפ הופיעה עד אוגוסט 1939 בפריז, רומא, לונדון, בריסל, ורשה, ריגה וקובנה. בתקופה זו השתלמה גם בשירה. בסוף אוגוסט יצאה באוניה מצרפת, עקב הוראת שלטונות ארצות הברית לאזרחיה בסוף אוגוסט לעזוב את צרפת, יצאה דה פיליפ באוניה לניו יורק. כיוון שחלתה במהלך ההפלגה עברה לאחר זמן קצר להתגורר במקסיקו סיטי. שם חתמה עם חברת קוקה קולה על חוזה הופעות לשלוש שנים ברדיו. ההופעות ברדיו היו רווחיות מאוד, דה פיליפ הרוויחה למעלה מ-35 אלף דולר לשנה. בתקופה זו יצאה גם לסיבוב הופעות ברחבי דרום אמריקה והקימה לשם כך להקה אופראית בשם Coca Cola Opera. בהופעותיה שרה גם עם זמרים וזמרות מפורסמים באותה עת, ביניהם טיטו סקיפה, לילי פונס, רמון ויגאי ואחרים. עם תום מלחמת העולם השנייה שבה לניו יורק.

פעילותה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1945 הופיעה בארוחת ערב חגיגית שארגנה המגבית היהודית ושמעה שם דיווח על יהודי ברית המועצות ועדויות של ניצולי השואה וחיילים אמריקנים. ערב זה השפיע עליה לנסוע לארץ ישראל ולעזור להקמת מדינה יהודית. אדיס סברה שאם כל יהודי מצליח יתרום מכשרונו כמה חודשים בארץ ישראל, יהיה זה רווח גדול גם לו עצמו וגם למדינה היהודית. לכן יצאה לארץ על סיפון אניה שוודית ועמה מטען של 16 מזוודות מלאות בתלבושות. האניה ניזוקה בלב יב ונגררה לנמל פורט סעיד. ביום למחרת עלתה על אוניית דואר מצרית והגיעה לנמל חיפה בנובמבר 1945. ימים אחדים לאחר הגעתה כינסה מסיבת עיתונאים בתל אביב והודיעה:

בואי לארץ איננו מקרי. שנים על שנים חלמתי על נסיעה זו...בדעתי לחזק את "האופרה העממית" ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותי ומתרומות שאגייס. אישית, אינני זקוקה לכסף, יש לי די.

זמן קצר לאחר הגעתה ארצה הכירה דה-פיליפ את שמחה אבן-זהר ששימש אז כגזבר "חוג ידידי האופרה הארצישראלית העממית". השניים התאהבו וסיפור אהבתם הכה גלים בתל אביב עקב היותו של אבן-זוהר נשוי ובעל משפחה. דה-פיליפ הופיעה מדצמבר ועד יוני 1946 ברחבי הארץ באופרה העממית בהצגות לה טרוויאטה ולה בוהם וערכה גם מחזור של רסיטלים. במרץ הגיע גם בעלה, מקס רבינוב, לארץ. ב-10 ביוני הופיעה בקונצרט פרידה בפני כמה אלפי צופים בגן רינה, הבטיחה לעשות למען האופרה העממית ויצאה לארצות הברית לחיסול עסקיה שם. היא שבה לארץ בתחילת אוגוסט אותה שנה.

ההחלטה על הקמת האופרה הייתה משותפת לדה-פיליפ ולבן-זוגה אבן-זהר. הם חילקו ביניהם את התפקידים כך שהיא טיפלה בתחום האמנותי והוא בתחום המנהלי. ב-29 בנובמבר 1947 הקימה את האופרה הארצישראלית, כשמה של האופרה מייסודו של מרדכי גולינקין שפעלה בשנים 19231940. בעקבות הקמת מדינת ישראל הוחלף השם לאופרה הישראלית. דה פיליפ תמכה במוסד מכספה בתחילת דרכו.

באוגוסט 1950 נישאה לאבן-זהר, לאחר גירושיו מאשתו הראשונה.

החל מן ההצגה השנייה של האופרה, "הספר מסביליה", נטלה דה-פיליפ על עצמה את מלאכת הבימוי. בית האופרה סבל בשנותיו הראשונות מקשיים, אך דה פיליפ התאמצה לקיים הופעות סדירות בתל אביב ובירושלים בעקבות סכסוך ממושך עם תיאטרון "הבימה" על השימוש באולמה ובשל גרעון כספי הפסיקה האופרה את הופעותיה בתחילת מאי 1954. לאחר מכן נסעה דה פיליפ לארצות הברית ושבה לארץ ב-1956.

ביולי 1957 הודיעה דה-פיליפ במסיבת עיתונאים שהאופרה תחזור לפעילות בסתיו ותחל בעריכת חזרות באולם ברחוב מנדלשטם 12. בינואר 1958 רכש חוג ידידי האופרה את בניין קולנוע קסם (כיום מגדל האופרה) עבור האופרה.

למרות פעילותה של אדיס דה-פיליפ, הייתה האופרה הישראלית שרויה במשך שנים רבות בגירעונות כספיים, ולא עלה בידה להגיע למעמד בינלאומי דומה לזה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אדיס דה-פיליפ נפטרה באופן פתאומי ב-1978 ונטמנה בבית העלמין קריית שאול. האופרה הישראלית שהקימה המשיכה לפעול לאחר מותה תוך קשיים מרובים עד שנסגרה בשנת 1982. אבן-זוהר שימש מנכ"ל האופרה במשך כל פעילותה, 35 שנים, עד לסגירתה.

במשך מספר שנים לאחר פטירתה חילקה קרן על שמה מלגות לזמרים אופראיים.

לאחר מותה נקרא גן ציבורי ברמת חן שברמת גן על שמה, וכן נקבע שלט הנצחה בחזית הבית שבו גרה עד לנישואיה ברחוב ארבע ארצות 2 בתל אביב. עיריית תל אביב קראה רחוב ביפו על שמם של שמחה אבן-זהר ואדיס דה-פיליפ.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף אוליצקי, אדיס: פרקים בתולדות חייה של אדיס דה-פיליפ, תל אביב: הוצאת המחבר, תשמ"ג 1983.
  • שבתאי בן-ארויו, "אדיס דה-פיליפ", במה: רבעון לדרמה, 128 (1992), 87-91.
  • עקיבא צימרמן, "חלומה של אדיס דה-פיליפ", עת-מול, כ', 3 (1995), 18-19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדיס דה פיליפ בוויקישיתוף