אדי ג'ורדן (איש עסקים)
 | |
| אדי ג'ורדן, בפורמולה 1 של ארצות הברית בשנת 2017 | |
| לידה |
30 במרץ 1948 דבלין, אירלנד |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 2025 (בגיל 76) קייפטאון, דרום אפריקה |
| שם לידה | Edmund Patrick Jordan |
| מדינה |
 אירלנד |
| מקום מגורים | דבלין, קייפטאון |
| ידוע בשל |
|
| השכלה | Synge Street CBS |
| תקופת פעילות | 1970–2025 (כ־55 שנים) |
| מקצוע | רואה חשבון, איש עסקים |
| תואר | OBE (קצין במסדר האימפריה הבריטית לשם כבוד) |
| בת זוג | מארי (לבית מקארתי) |
| מספר צאצאים | 4 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
| eddiejordan.com | |
אדמונד פטריק ג'ורדן (באנגלית:Eddie Jordan 30 במרץ 1948 – 20 במרץ 2025) היה איש ספורט מוטורי, שדרן, נהג מרוצים ואיש עסקים אירי. בין השנים 1991–2005 שימש ג'ורדן כמייסד ומנהל הצוות של ג'ורדן גרנד פרי (אנ') באליפות פורמולה 1.
ג'ורדן נולד בדבלין, ועבד בתחילה בבנק אירלנד לפני שהחל להתחרות במרוצי קארטינג בגיל 22. בשנתו השנייה בזירה זכה באליפות אירלנד והתקדם להתחרות במרוצי פורמולה בקטגוריות מרוצים נמוכות יותר. בין השנים 1974–1979 התחרה ג'ורדן בפורמולה פורד האירית, פורמולה 3, פורמולה אטלנטיק ופורמולה 2. בשנת 1979 ייסד את קבוצת אדי ג'ורדן רייסינג, שהתחרתה באליפות פורמולה 3000 הבין-לאומית בין השנים 1985–1991.
בשנת 1991 ייסד ג'ורדן את קבוצת ג'ורדן גרנד פרי כיצרנית פורמולה 1. [א] במהלך 15 עונותיה באליפות, זכתה הקבוצה בארבעה מרוצים וסיימה במקום השלישי באליפות העולם ליצרני מכוניות מרוץ בשנת 1999. בסוף עונת 2005 מכר ג'ורדן את הקבוצה למיידלנד (אנ').
בין השנים 2009–2015 שימש כפרשן עבור ה־BBC, ולאחר מכן הצטרף בשנת 2016 לצוות השידור של Channel 4. בנוסף, היה שותף בבעלות על מועדון הרוגבי "לונדון אייריש" (London Irish) ועל מועדון הכדורגל סלטיק.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן נולד ב-30 במרץ 1948 בבית החולים וונטוורת' שבדבלין, בנם של איילין ודני ג'ורדן. הייתה לו אחות אחת גדולה, הלן. אביו היה אחיה התאום של אם מנזר במסדר "אחיות הצדקה האיריות",[1] ועבד כרואה חשבון ברשות החשמל של אירלנד (ESB) במקביל לקריירת שיחק בקבוצת הכדורגל שמרוק רוברס.[2]
כשהיה בן עשרה חודשים, אובחן ג'ורדן במחלת אקרודיניה (אנ') (Infantile Acrodynia/Pink Disease),[3][4] והרופאים המליצו למשפחתו לעבור מדבלין לעיירה הסמוכה בריי, שבמחוז ויקלו, על מנת שישהה באוויר צח. אמו, איילין, קיבלה המלצה להחליף את לבושו מבגדי צמר לבגדי כותנה במהלך חודש מאי, אך בתחילה התנגדה לכך. עם זאת, לבסוף הסכימה, ומצבו של ג'ורדן החל להשתפר בהדרגה.
במהלך ילדותו התגורר ג'ורדן בדרטרי שבדרום דבלין ובבריי. את מרבית זמנו בילה בבריי, שם היה קרוב במיוחד לדודתו ליליאן, אותה נהג לפקוד בסופי שבוע לאחר הלימודים. בילדותו כונה "פלאש" בשל הדמיון הפונטי בין שם משפחתו לשם "פלאש גורדון".[1]
בגיל 15, בעודו לומד בבית הספר כריסטיאן ברדרס בסינג (Synge) סטריט, שקל לזמן קצר להיכנס לכמורה.[1] לאחר שוויתר על רעיון זה, וגם על הלחץ המשפחתי ללמוד רפואת שיניים, בחר ג'ורדן ללמוד קורס בן שישה שבועות במכללה למסחר בדבלין בתחום החשבונאות. לאחר מכן החל לעבוד כפקיד בבנק אירלנד, בסניף שבמולינגר. לאחר ארבע שנים עבר לסניף הבנק ברחוב קמדן שבדבלין.
בשנת 1970, במהלך שביתת הבנקים בדבלין, שהה ג'ורדן באי ג'רזי, שם עבד כרואה חשבון בחברת חשמל במהלך היום, ובשעות הערב עבד כברמן. בתקופה זו נחשף לראשונה למרוצי קארטינג, ואף השתתף במרוצים בלתי רשמיים במפרץ סנט ברלייד.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרוצי מכוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שובו לדבלין, רכש ג'ורדן מכונית קארטינג והחל להתחרות. בשנת 1971 השתתף באליפות הקארטינג של אירלנד וזכה בה.[5]
בשנת 1974 עבר ג'ורדן להתחרות בפורמולה פורד ובאליפות פורמולה פורד האירית. בשנת 1975 התקדם לפורמולה 3, אך נאלץ להיעדר מעונת 1976 לאחר ששבר את רגלו השמאלית בתאונה במסלול מאלורי פארק. בעת שהותו בבית החולים החל לאבד את שיערו, ואמו, דרשה ממנו לחבוש פאה. ג'ורדן המשיך להשתמש בפאה במשך כל חייו, והיא הפכה לנושא לבדיחות מעשיות מצד נהג המרוצים גרהרד ברגר.[6] לאחר שהחלים מפציעותיו, עבר ג'ורדן להתחרות בפורמולה אטלנטיק, ובשנת 1978 זכה באליפות פורמולה אטלנטיק האירית.[7]
בשנת 1979 התחרו ג'ורדן וסטפן יוהנסון בפורמולה 3 הבריטית תחת השם "קבוצת אירלנד". באותה שנה השתתף ג'ורדן במרוץ אחד בפורמולה 2 וביצע מספר מבחני נהיגה עבור קבוצת מקלארן.[8]
בשנת 1981 השתתף ג'ורדן במרוץ 24 השעות של לה מאן בנהיגה על BMW M1, לצד סטיב או'רורק ודייוויד הובס.[9]
בשנת 1991 התארח אדי ג'ורדן במרוץ Dunlop Rover 216 GTI Challenge, שהיה מרוץ תמיכה במסגרת הגרנד פרי הבריטי שנערך במסלול סילברסטון. ג'ורדן דורג במקום העשירי, לאחר שספג החלקה בזמן שהתחרה על המקום הרביעי.[10]
ניהול צוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנת 1979, כשהיה במצוקה כלכלית, ייסד ג'ורדן את קבוצת המרוצים הראשונה שלו, אדי ג'ורדן רייסינג. בשנת 1981 התחרו בקבוצה הנהגים דייוויד לזלי ודייוויד סירס, ובשנת 1982 הצטרף אליה ג'יימס ויבר. בשנת 1983 החתים ג'ורדן את מרטין ברנדל, שסיים במקום השני אחרי איירטון סנה באליפות פורמולה 3 הבריטית. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1987, זכתה הקבוצה באליפות פורמולה 3 הבריטית עם הנהג ג'וני הרברט.[11][12]
עם הקמתה של אליפות פורמולה 3000 בשנת 1985, הרחיב ג'ורדן את פעילות קבוצתו לתחרות זו. ניצחונותיה הראשונים של הקבוצה באליפות הגיעו בשנת 1988, עם הנהגים ג'וני הרברט ומרטין דונלי. בעונת 1989 זכה ז'אן אלזי באליפות פורמולה 3000 עבור קבוצת ג'ורדן, לאחר שניצח בשלושה מרוצים. בשנת 1990 השיג אדי אירווין ניצחון אחד וארבעה פודיומים, וסיים במקום השלישי בדירוג הכללי.[1][13]
פורמולה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן ייסד את ג'ורדן גרנד פרי בשנת 1991, כאשר חברת 7Up שימשה כספונסר הראשי של הקבוצה. מעצב המכוניות של הקבוצה היה גארי אנדרסון, והמנועים סופקו על ידי קוסוורת' (אנ') (Cosworth), בשיתוף עם פורד.[8] במהלך העונה העניק ג'ורדן למיכאל שומאכר את הופעת הבכורה שלו בפורמולה 1, לאחר שברטראן גאשו, הנהג הראשי של הקבוצה, נשלח למאסר.[14] בשנת 1998 רשמה הקבוצה את הישג השיא שלה, כאשר נהגיה דיימון היל ורלף שומאכר סיימו במקומות הראשון והשני בגרנד פרי הבלגי.[11] בעונת 1999 השיג היינץ-הראלד פרנצן שני ניצחונות עבור הקבוצה במהלך העונה, ובסופה סיים במקום השלישי באליפות הנהגים.[8]
קשיים ומכירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 תבע ג'ורדן את וודאפון, בטענה שהחברה הפרה הסכם חסות תלת-שנתי בשווי מיליוני דולרים, אם כי התביעה נמשכה בהמשך.[15] לאחר שסיים את שיתוף הפעולה עם הונדה באספקת מנועים בתום עונת 2002, ובשל קשיים פנימיים רבים בקבוצה (כולל עימות פומבי ופיטוריו של היינץ-הראלד פרנצן לפני הגרנד פרי הביתי שלו בשנת 2001),[16] נאלץ ג'ורדן לעבור לשימוש במנועי קוסוורת'.[17] בנוסף, בשנת 2003 פרשו מהקבוצה נותני החסות המרכזיים DHL ובנסון אנד הדג'ס.[18][19] באותה שנה השיגה הקבוצה את ניצחונה הרביעי והאחרון, לאחר זכייתו של ג'אנקרלו פיסיקלה בגרנד פרי הברזילאי.[20][21]
בעונת 2005 עברה הקבוצה לשימוש במנועי טויוטה, בעקבות פרישתה של פורד מהענף.[22] בתחילת 2005 נרכשה ג'ורדן גרנד פרי על ידי קבוצת מיידלנד, במימון איש העסקים הקנדי אלכס שניידר.[23][24]
מורשת הגרנד פרי של ג'ורדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר רכישת הקבוצה על ידי קבוצת מיידלנד, שונה שמה ל־MF1 Racing עבור עונת 2006. בהמשך אותה שנה נמכרה הקבוצה מחדש ליצרנית הרכב ההולנדית Spyker Cars, ששינתה את שמה ל־Spyker F1 עבור עונת 2007. בשנת 2008 נמכרה הקבוצה פעם נוספת והפכה לפורס אינדיה.
לאחר הליכי פשיטת רגל בשנת 2018, פורקה פורס אינדיה, ונכסיה נמכרו לקבוצה החדשה Racing Point F1, אשר הפכה לאסטון מרטין בעונת 2021.[25] קבוצת אסטון מרטין מתאמנת, מתחרה בפורמולה 1 ופועלת ממתקניה לשעבר של ג'ורדן גרנד פרי במסלול סילברסטון.[26]
מנהל של אדריאן ניואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן שימש כמנהל של אדריאן ניואי, אווירודינמיקן ומעצב מכוניות בריטי. בשנת 2024 סייע ג'ורדן במשא ומתן על מעברו של ניואי מרד בול רייסינג לאסטון מרטין.[27][28]
קריירה תקשורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשנת 2009 חזר ג'ורדן לזירת הפורמולה 1 כפרשן בתוכנית הגרנד פרי של BBC ספורט, לצד ג'ייק האמפרי (שהוחלף בהמשך על ידי סוזי פרי) ודייוויד קולטהרד.[29][30] לאחר שחבת BBC סיימה את שידורי הפורמולה 1 בסוף 2015, עבר ג'ורדן לשמש כפרשן בערוץ-Channel 4 F1 החל מעונת 2016.[31] הוא נשאר בתפקידו בערוץ עד מותו בשנת 2025.[32]
ג'ורדן כתב טור חודשי בשם "This Much I Know" עבור המגזין F1 Racing, עד להשקתו מחדש, אז הוחלף על ידי מורי ווקר. בנוסף, השתתף ג'ורדן בסדרת הטלוויזיה Eddie Jordan's Bad Boy Racers.[33]
ג'ורדן שימש כמנחה בתוכנית Top Gear,[34][35] ושימש כמנחה משותף בעונתה ה-23. לאחר מכן הופיע כמנחה אורח עד שנת 2018.
בשנת 2023 השיק ג'ורדן פודקאסט משלו בשם Formula For Success, יחד עם עמיתו לשעבר ב-BBC וב-Channel 4, דייוויד קולטהרד.[36] בפורמט התוכנית הגיבו ג'ורדן וקולטהרד לאירועים אקטואליים בפורמולה 1, או שיחזרו רגעים מההיסטוריה של הענף, לרוב בליווי אורח מיוחד.[37] הפרק האחרון בהשתתפותו של ג'ורדן שודר ביום פטירתו. המשך עתידו של הפודקאסט אינו ברור.[38]
תחומי עניין אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן אהב מוזיקת רוקנרול וניגן בתופים. עד שנת 2007 נקראה להקתו V10.[39] גרסה מצומצמת של הלהקה ממשיכה להופיע ברחבי העולם תחת השם Eddie and the Robbers, שם שג'ורדן המציא בעקבות הערה של ברני אקלסטון.
ג'ורדן היה אוהד של סלטיק, קובנטרי סיטי[40] וצ'לסי,[41] ואף נקשר לניסיונות רכישה של קובנטרי. בנוסף, היה ג'ורדן בעל מניות במועדון סלטיק. תחומי העניין הספורטיביים הנוספים שלו כללו גולף ומרוצי סוסים. הוא החזיק סוסים שהתאמנו תחת הדרכתו של מאוס מוריס.[33] ג'ורדן היה רוכב אופניים נלהב במונקו ובדרום אפריקה, והשתתף מדי שנה בטור האופניים של קייפטאון (שנקרא בעבר הארגוס) הנערך בקייפטאון.[42]
ג'ורדן היה חובב שיט וסירות במשך רוב חייו. בשנת 2015 השלים הקפת עולם בסירה.[43] בשנת 2014 קיבל לידיו את היאכטה הגדולה ביותר שיוצרה על ידי Sunseeker, שעל פי הדיווחים עלתה כ-32 מיליון ליש"ט.[44] בנוסף, הייתה בבעלותו ה-Blush, יאכטה באורך 45.3 מטרים.[45]
ג'ורדן היה תומך נלהב באמנות אירית והחזיק באוסף רחב, שכלל יצירות של לואי לה ברוקי, פלים איגן ומרקי רובינסון, לצד אמנים נוספים.[46] ג'ורדן פרסם אוטוביוגרפיה, בשם "איש עצמאי", במאי 2007.[1]
חייו האישיים ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן היה נשוי למארי (לבית מקארתי), שחקנית כדורסל אירית לשעבר.[41] בני הזוג נישאו בשנת 1979 ונולדו להם ארבעה ילדים.[47] למשפחה היו בתים בקייפטאון, בדרום קנזינגטון שבלונדון, ובמונקו, שם החזיק ג'ורדן את היאכטה שלו.[48]
בדצמבר 2024 הודיע ג'ורדן כי אובחן בתחילת השנה כבעל סוג אגרסיבי של סרטן הערמונית ושלפוחית השתן.[49] הוא הלך לעולמו בשלווה בביתו שבקייפטאון ב-20 במרץ 2025, בגיל 76.[50][51][52]
צדקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן היה פטרון של ארגון הצדקה CLIC Sargent,[33][41] התומך בילדים חולי סרטן, וכן של קרן אמבר, ארגון צדקה לנוער.[53][54]
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אלסטר ומהמכון הטכנולוגי של דבלין.[55][56]
הוא קיבל את פרס ג'יימס ג'ויס מהחברה הספרותית וההיסטורית של אוניברסיטת קולג' דבלין (UCD), אחת מהאגודות הסטודנטיאליות הגדולות באירלנד, כאות הוקרה על תרומתו לספורט המוטורי במדינה. בנוסף, הוענקה לו מדליית הזהב לשם כבוד של הפטרונות מטעם החברה הפילוסופית של טריניטי קולג' דבלין, כהוקרה על תרומתו ארוכת השנים למרוצי המכוניות.[57] למרות מוצאו האירי, ג'ורדן התקבל כחבר במועדון נהגי המרוצים הבריטי (BRDC), הודות לסעיף "הסבא" שאפשר לכל מי שנולד באירלנד לפני שנת 1950 להיות זכאי לחברות במועדון.[58]
במרץ 2012, ג'ורדן מונה לקצין במסדר האימפריה הבריטית לשם כבוד OBE על תרומתו לצדקה ולספורט המוטורי.[41]
בספטמבר 2021 הוענק לג'ורדן תואר אזרח כבוד של העיר לונדון (אנ') Freedom of the City of London.[59]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אדי ג'ורדן (באנגלית)- איתי אניגר, אבל בפורמולה 1 ממותו של אדי ג'ורדן: "שפע של כריזמה וקסם", באתר ספורט1, 20 במרץ 2025
- אישתו של שומכאר "חיה כמו אסיר" בעקבות התאונה, באתר אייס, 22 במרץ 2023
- הונדה חוזרת עם אסטון מרטין לפורמולה 1 בעונת 2026 - אף על פי שהיא לא באמת פרשה מהאליפות - TheCar חדשות רכב ותחבורה, באתר TheCar, 24 במאי 2023
- איתי אניג'ר, אבל בפורמולה 1 ממותו של אדי ג'ורדן: "שפע של כריזמה וקסם", באתר וואלה, 20 במרץ 2025
- אדי ג'ורדן, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
אדי ג'ורדן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ביאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החוקים של תחרות פורמולה 1 קובעים שהזכייה באליפות (World Constructors' Championship) מתייחסת לנקודות שצוברת הקבוצה כיצרנית, ולא למנוע שבו נעשה שימוש. המונח "יצרנית" מתייחס לקבוצה שבונה בעצמה את שלדת מכונית המרוץ שלה, בהתאם לתקנות הסדרה. כל קבוצה חייבת לפתח שלדה ייחודית משלה כדי להשתתף באליפות, אך היא רשאית לרכוש מנוע מיצרן חיצוני (כגון מרצדס, הונדה או פרארי ואחרים). ההצלחה של הקבוצה נמדדת על פי השילוב בין השלדה שהקבוצה מייצרת, המנוע והאסטרטגיה שלה.
דוגמאות ליצרניות בפורמולה 1- פרארי – מייצרת את השלדה וגם את המנועים של מכוניותיה.
- מרצדס – מפתחת את השלדה, אך גם מספקת מנועים לקבוצות אחרות.
- רד בול רייסינג – בונה את השלדה, אך משתמשת במנועים של יצרן חיצוני.
- ג'ורדן גרנד פרי – פיתחה את השלדה שלה, אך השתמשה במנועים של ספקים שונים לאורך השנים (כגון פורד, ימהה, הונדה וטויוטה).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Jordan, Eddie (2007). An Independent Man. Orion Books. ISBN 978-0-7528-8950-4.
- ^ "Getting seriously revved up about the big occasions". The Irish Times (באנגלית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kerrie Shandley, David W. Austin, Ancestry of pink disease (infantile acrodynia) identified as a risk factor for autism spectrum disorders, Journal of Toxicology and Environmental Health. Part A 74, 2011, עמ' 1185–1194 doi: 10.1080/15287394.2011.590097
- ^ What Is Pink Disease?, Pinkdisease (באנגלית)
- ^ "Who's Who at Jordan?". Northampton Chronicle and Echo. No. 10 February 1999. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Eddie Jordan obituary: Formula 1's flamboyant deal-maker (באנגלית בריטית), BBC, 20 במרץ 2025
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Irish Formula Atlantic 1974–1983". oldracingcars.com. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Tremayne, David (20 במרץ 2025). "Remembering the colourful character of Eddie Jordan". Formula 1 (באנגלית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Eddie Jordan at the Le Mans 24 Hours". Hours of Le Mans. 1 בינואר 2015. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1991 F1 British GP − Eddie Jordan race in the Rover GTi support race". 7 ביולי 2024. נבדק ב-20 במרץ 2025 – via YouTube.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Eddie Jordan, former F1 team owner and TV pundit, dies aged 76". The Guardian. 20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jordan Grand Prix". Grandprix.com. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Albertini, Marco (21 במרץ 2025). "In memoriam: Eddie Jordan, F1 and junior series team owner and champion of young racers". Feeder Series (באנגלית). נבדק ב-21 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rose, Gary (25 באוגוסט 2016). "Tear gas, prison & Eddie Jordan: how Michael Schumacher got his big break". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Oliver, Mark (2 באוגוסט 2003). "Formula one chief Jordan drops £100m lawsuit". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jordan Reveals He Sacrificed Frentzen for Engines". Reuters. 20 בפברואר 2005. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jordan's delight at three-year Ford deal". Autosport (באנגלית). 18 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2021. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wilkins, Robert (5 בפברואר 2003). "Benson and Hedges extends Jordan sponsorship. | Crash.net". Crash.net (באנגלית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Deutsche Post Ends Sponsorship Deal with Jordan". Atlas F1. 11 בנובמבר 2002. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Elson, James (30 ביוני 2020). "F1's Great Drives: Giancarlo Fisichella - 2003 Brazilian Grand Prix". Motor Sport Magazine (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Barretto, Lawrence (24 בנובמבר 2013). "My greatest race: Giancarlo Fisichella - The 2003 Brazilian GP". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mulvenney, Nick (15 בנובמבר 2004). "Jordan To Use Toyota Engines in 2005". Autosport. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Henry, Alan (25 בינואר 2005). "End of the road as Jordan sells up to Canadian billionaire". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jordan Confirm Midland Takeover" (באנגלית). Reuters. 24 בינואר 2005. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Racing Point set to become Aston Martin works team for 2021". Formula1.com. 31 בינואר 2020. ארכיון מ-31 בינואר 2020. נבדק ב-31 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Aston Martin start work on new F1 factory and wind tunnel campus at Silverstone base". Formula 1. 14 בספטמבר 2021. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Benson, Andrew (3 בספטמבר 2024). "Jordan 'not prepared' to discuss Newey future". BBC Sport. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iconic F1 team owner Eddie Jordan passes away". Formula 1 (באנגלית). 20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "BBC's Formula 1 team". BBC News. 17 בינואר 2011. ארכיון מ-31 בינואר 2012. נבדק ב-1 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Coulthard, Jordan & Brundle join BBC". BBC News. 24 בנובמבר 2008. ארכיון מ-19 ביולי 2023. נבדק ב-1 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sweney, Mark (8 במרץ 2016). "F1: Murray Walker and Eddie Jordan to join Steve Jones on Channel 4 team". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Holding, Joe; Braybrook, Rebecca (31 בדצמבר 2024). "F1 Commentators: Sky Sports, Channel 4 and F1 TV commentary teams for 2025". Autosport. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "The Big Interview: Eddie Jordan". London: Sunday Times. 13 באוגוסט 2006. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2024. נבדק ב-17 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Eddie Jordan and Sabine Scmitz join Top Gear line-up". From the section Entertainment & Arts. 11 בפברואר 2016. ארכיון מ-11 בפברואר 2016. נבדק ב-11 בפברואר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Eddie Jordan moves into 'Top Gear' role". RACER (באנגלית אמריקאית). 11 בפברואר 2016. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "David Coulthard and Eddie Jordan launch F1 podcast". 3 במרץ 2023. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Formula For Success". Apple Podcasts (באנגלית בריטית). 1 בפברואר 2024. ארכיון מ-6 בפברואר 2024. נבדק ב-6 בפברואר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worst Wheel-to-Wheel Racer on − Formula For Success". Apple Podcasts. 20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wilkins, Robert (31 במרץ 2022). "A fun fuelled evening of stars, cars and guitars". Crash.net. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "United shares: Jordan joins in". The Guardian. ארכיון מ-12 באוגוסט 2016. נבדק ב-11 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Formula 1 analyst Eddie Jordan made honorary OBE by Queen". BBC News. ארכיון מ-7 באוקטובר 2015. נבדק ב-13 בפברואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Always on the Move: Eddie Jordan OBE". Wingman Thinks. ארכיון מ-1 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Eddie Jordan on planning a circumnavigation and finding crew". Boat International. ארכיון מ-1 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Exclusive: First look inside Eddie Jordan's new £32m 155 foot Sunseeker Yacht". ארכיון מ-2 בנובמבר 2021. נבדק ב-2 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Charter Champion: Eddie Jordan, Owner of 45.3 metre Blush". ארכיון מ-2 בנובמבר 2021. נבדק ב-2 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "John Daly: The art of making a master investment". ארכיון מ-1 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stavrou, Athena (20 במרץ 2025). "The family, fame and fortune of F1 icon Eddie Jordan". The Independent (באנגלית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Macauley, Ted (15 באפריל 2001). "TRUE GRID; Ten years ago Irishman Eddie Jordan was going nowhere fast". Sunday Mirror. ארכיון מ-23 באוקטובר 2009. נבדק ב-17 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Former F1 Team Owner Eddie Jordan Reveals Cancer Diagnosis". AP News. 12 בדצמבר 2024. נבדק ב-12 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tributes as former F1 team boss Eddie Jordan dies aged 76". BBC Sport. 20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Benson, Andrew (20 במרץ 2025). "Eddie Jordan: Former Formula 1 boss dies aged 76". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ex-F1 team owner and media personality Eddie Jordan has died at 76". AP News (באנגלית). 20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Amber Patrons". ארכיון מ-24 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taylor, Simon (7 ביולי 2014). "Lunch with Eddie Jordan". Motor Sport Magazine (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "F1 Boss Eddie Jordan On Pole Position At UU Graduations". University of Ulster. 3 ביולי 2002. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2014. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pierce Brosnan and Eddie Jordan awarded doctorates". Dublin Institute of Technology. 23 ביוני 2003. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2014. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Eddie Jordan". London Speaker Bureau (באנגלית). The London Speaker Bureau Ltd. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2025. נבדק ב-20 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jordan, Eddie (2011). "10". An Independent Man: The Autobiography. Hachette UK. ISBN 978-1409105558.
- ^ "City freedom for Michael Flatley, Eddie Jordan, and Dan Tim O'Sullivan". Irish Independent. ארכיון מ-31 באוקטובר 2021. נבדק ב-31 באוקטובר 2021.
{{cite news}}: (עזרה)
