אדל בת הבעל שם טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אדל (או אידל; במקור: Hodol או Judel)[1] (ה'ת"ף-ה'תקמ"ז), הייתה בתו של רבי הבעל שם טוב, אבי תנועת החסידות.

מקטנותה גדלה בסביבת החסידים שהקיפו את אביה (ולימים היו לראשי תנועת החסידות), וספגה את האווירה המיוחדת ששררה ביניהם ואת דברי תורתם. פרטים רבים על קורות חייה אינם ידועים, אך היא מופיעה בכמה מסיפורי החסידים, לעתים כדמות ראשית ולעתים כדמות משנית. מן הסיפורים עולה כי גם אביה וגם החסידים העריכו אותה מאד והתייחסו אליה כאל צדקת.

לפני פטירתו, אמר אביה כי "לקח את נשמתה מן התורה, מן הפסוק הכתוב אש דת למו (דברים, לג, ב)"[2]

סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הסיפורים מספר, כי פעם, בראש השנה לפני התקיעות, הבחינו כי אדל נעלמה מעזרת הנשים. אביה, הבעל שם טוב, עצר את התפילה וכולם התחילו לחפשה. הוא עצמו הלך לביתו ומצא אותה ישנה במיטתה. הוא העיר אותה ואמר לה: "אינך יודעת כי אסור לישון בראש השנה?" אך היא ענתה לו: "אמא אומרת, ילד שישן, משאירים לו את החלק הטוב ביותר". הבעש"ט הניח לה להמשיך לישון, חזר לבית הכנסת והורה להתחיל את התקיעות[3].

בסיפור אחר, המספר על ניסיונו של הבעש"ט לעלות לארץ ישראל, מופיעה אדל כמי שהתלוותה אליו לנסיעה ביחד עם רבי צבי הסופר. במהלך הנסיעה אירעו מאורעות רבים שמנעו מהם להגיע לארץ ובאחד מהם, נפלה אדל מן הספינה בה הפליגו, אל הים הסוער וניצלה בנס ברגע האחרון[4].

כמו כן מסופר שבמוצאי שבת אחד, שאל הבעל שם טוב את תלמידיו- איזה שער משערי השמיים, הוא החשוב ביותר מבין השערים המוזכרים בתפילת יהי רצון של מוצאי שבת. כל אחד מן התלמידים ציין שער אחר והבעש"ט לא קיבל את תשובותיהם. אדל שנכחה במקום, ענתה: "שערי סייעתא דשמייא" (עזרה משמים). אביה הסכים עם דבריה ואמר שזה אכן השער החשוב מכולם.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדל נישאה לרבי יחיאל מיכל אשכנזי ולהם ארבעה ילדים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הבעש"ט מחדש החסידות", משה רוסמן, הוצאת מרכז זלמן שזר, עמוד 211.
  2. ^ ספר שבחי הבעש"ט, ש.א. הורודצקי, הוצאת דביר, תשל"ה, עמוד רז'.
  3. ^ "אור הגנוז", מרטין בובר, הוצאת שוקן, עמוד 76'.
  4. ^ "אור הגנוז", מרטין בובר, הוצאת שוקן, עמוד 84'.
  5. ^ על שם האגדה החסידית המספרת כי מת בילדותו, וסבו הבעל שם טוב החיה אותו.