אדל דומילאטרה
 | |
| לידה |
30 ביוני 1821 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1905 (בגיל 83 בערך) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
  | |
אדל אלפונסין דומילאטרה (בצרפתית: Adèle Alphonsine Dumilâtre; 30 ביוני 1821 – 4 במאי 1909 בפריז) הייתה רקדנית בלט צרפתייה, שהתפרסמה בימי הבלט הרומנטי. אחרי נישואיה לפרנסיסקו דרייק דל קסטיו הייתה לרוזנת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומילאטרה, בתו הצעירה של שחקן הקומדי פראנסז מישל דומילאטרה, למדה ריקוד אצל שארל פטי.[1]
הקלילות והגזרה הדקיקה, שהייתה באופנה בשנות ה-30' של המאה ה-19 שיוו לריקודה של אדל רושם של אווריריות. היא רקדה בבלט האופרה של פריז משנת 1840 עד 1848. היא שיחקה את תפקיד "מירתה", מלכת הוויליות, בז'יזל ב-28 ביוני 1841, יחד עם קרלוטה גריזי ולוסיאן פטיפה. כמו כן נודעה בתפקידה באופרה "מרתה" של פרידריך פון פלוטו. היא רקדה את התפקיד הראשי בבלט הסילפידה וכן ב"ליידי הנרייטה" (1841). ריקודה נחל הצלחה גדולה במילאנו ובלונדון, שם ביצעה את "עלמת השיש" של ארתור סן-לאון בשנת 1845. היא הופיעה בתיאטרון הוד מלכותה (1843), בתיאטרון דרורי ליין (1845-1844) ובלה סקאלה (1846).[2] הטיימס תיאר את ריקודה כ"מעודן ואוורירי כל כך ... עד שנראתה כמעט שקופה".[3] אדל וז'אן קוראלי הופיעו במרכה השנייה של "הצוענייה", בכוריאוגרפיה של ז'וזף מאזילייר, רקדן, כוריאוגרף ומנהל בלט. לעומת זאת, הופעתה ב"גריזלדיס" בשנת 1848 הוגדרה ככישלון.
אחותה הבכורה, סופי,[4] רקדה גם היא באופרה של פריז משנת 1838 עד 1845. לשתיים הוצמד הכינוי "les sœurs Demi-Lattes" ("האחיות הגפרוריות") משום רזונן. אכיל דוורייה צייר את אדל דומילאטרה עם ז'אן קוראלי. לאחר פרישתה מן הבלט, נישאה דומילאטרה לפרנסיסקו דרייק דל קסטיו והייתה לרוזנת. כשהתאלמנה, עברה לחיות עם אחותה ואחר לטורן עם שני בניה ובתה.
דומילאטרה מתה בפריז סמוך ליום הולדתה ה-88 ונקברה בבית הקברות של מונמארטר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קארן אליוט, "חיי מחול" חמש רקדניות מן הבלט ד'אקסיון למרס קנינגהם" הוצאת אוניברסיטת אילינוי isbn=978-0-252-03250-9, 2007
- דבורה ג'ווויט,, "זמן ודימוי הריקוד", הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, isbn=978-0-520-06627-4
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קארן אליוט, "חיי מחול: חמש רקדניות מן הבלט ד'אקסיון למרס קנינגהם", הוצאת אוניברסיטת אילינוי, isbn=978-0-252-03250-9, 2007 עמ' 35 -
- ^ אליוט, עמ' 36
- ^ אלכסנדר קרטר, "מדריך רטלדג' ללימודי המחול", הוצאת רטלדג' 1998, עמ' 209
- ^ [https://books.google.com/books?id=GuQP-WQpClEC&pg=PA213 מריאן אליזבת סמית', "באלט ומוזיקה בעידן ז'יזל", 2000 הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, isbn=978-0-691-04994-6, עמ' 213