אדם (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם
כתיבה יהושע סובול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום ההתרחשות גטו וילנה
תקופת ההתרחשות מלחמת העולם השנייה
סוגה טרגדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 29 ביולי 1989 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"אדם" הוא מחזה מאת יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1989 והועלה לראשונה בתיאטרון הבימה[1].

"אדם" הוא המחזה השני בטרילוגיית "טריפטיך הגטו" שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "גטו" ו"במרתף". במחזות אלו מציג סובול תיאטרון ריאליסטי-מודרני המתעד את גטו וילנה מנקודות ראות שונות (תיאטרון - מחתרת - בית החולים) תוך שמירה על דיוק עובדתי היסטורי המגיע עד לרמת הפוליטיקה שבתוך הגטו ושבין הגטו לגרמנים.

המחזה מתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה בגטו וילנה, והוא מספר את סיפורה של המחתרת היהודית בגטו (ארגון הפרטיזנים המאוחד, FPO) ואת סיפור הסגרתו של מנהיג המחתרת אדם רולניק (מהדמויות היחידות שלא נקראת בשמה קרי יצחק ויטנברג). עלילת המחזה מתבססת על עדותה של אחת מלוחמות המחתרת, ניוסיה דלוגי (לובוצקי) שהעלתה על הכתב את פרטי פרשת ויטנברג. המחזה מעלה שאלות מוסריות רבות לגבי החיים בתקופת השואה. כמו כן המחזה מראה תפיסה שאינה מוצגת על הבמה כמעט כלל ובה נאצי לא "פלקטי" - נאצי בעל עקרונות, נאצי מוסרי המתנגד למשטר הנאצי והמחזיק את הגטו בתור אקט מוסרי המונע מהחיילים האחראים על הגטו להישלח לחזית. המחזה גם מציג את דמותו של מפקד היודנראט בגטו (במקור יעקב גנס). המחזה מוצג מנקודת מבטה של נדיה, אישה זקנה שעברה את השואה אך עדיין חווה סיוטים והזיות על המקרים שקרו לה שם (והמחזה בעצם הוא הזיותיה). המחזה מבוסס על אירועי פרשת ויטנברג, אך הדמויות, אפיונן, היחסים ביניהן, הדברים הנאמרים על ידיהן ומבנה המחזה כולו דמיון[2].

במחזה, מתאר בהרחבה את כל מה שהתרחש לאחר שראש היודנראט גנס נפגש עם מטה המחתרת ועד לרגע שויטנברג, כבול באזיקים, הובל למטה הגסטאפו. שיאו הדרמטי של המחזה הוא בקטע ההצבעה. לפי סובול, הוחלט ברוב של שלושה כנגד שניים, שעל ויטנברג להסגיר את עצמו. בין אלה שהצביעו בעד הסגרתו של ויטנברג היה סגנו (שבמחזה נקרא לב). מי שהיה סגנו של ויטנברג באותה תקופה, היה אבא קובנר. אלמנתו ויטקה, הביעה מחאה על סיפור המחזה ועל סיפור ההצבעה שלא התרחש במציאות[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניוסיה דלוגי (לובוצקי), יום ויטנברג בגיטו וילנא, מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים, תל אביב, דצמבר 1989, שנה כ"ב, כרך ז' מס' 9 (69)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]