אדמונד קרטרייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדמונד קרטרייט
Edmund Cartwright 2.jpg
לידה 24 באפריל 1743 (יוליאני)
נוטינגהאם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוקטובר 1823 (בגיל 80)
קנט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה באטל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • יוניברסיטי קולג'
  • Queen Elizabeth Grammar School
  • קולג' מגדלן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מהנדס, ממציא עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אנגליקניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Susannah Kearney, Alice Whitaker עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Cartwright Edmund signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדמונד קרטרייטאנגלית: Edmund Cartwright;‏ 17431823) היה ממציא אנגלי. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד מוקדם מאוד והמציא נול מכני. היה אחיו של מייגור ג'ון קרטרייט, רפורמטור פוליטי ורדיקאלי, וג'ורג' קרטרייט, חוקר חצי האי לברדור.[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד קרטרייט, נולד ב-24 באפריל 1743. הוא למד בבית הספר של המלכה אליזבת הראשונה, בוויקפילד ורכש השכלה גבוהה באוניברסיטת אוקספורד. סיים ב־1766 תואר שני שלמד בקולג' מגדלנה, אוקספורד. שם קבל מלגת לימודים ונבחר לעמית המכללה. [2] הוא הפך לאיש דת של הכנסיית האנגליקנית. קרטרייט החל את הקריירה שלו כמורה לדת, והפך בשנת 1779 לרקטור בכנסייה של גודבי מרווד, לסטרשייר. בשנת 1783, הוא נבחר ככומר בקתדרלת לינקולן. אף שהתפרסם כממציא, הוענק לו תואר דוקטור בתאולוגיה בשנת 1806.[3]

הנול המכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד קרטרייט תכנן את הנול המכני הראשון שלו בשנת 1784 וקיבל עליו פטנט בשנת 1785,[4] אך הוא הוכיח את עצמו כחסר ערך. בשנת 1789 הוא רשם פטנט על נול נוסף ששימש כדגם בסיסי לממציאים אחרים ששכללו אותו. כדי שנול יהיה מונע בצורה מכנית ויהפוך להצלחה מסחרית, אדם אחד צריך להיות מסוגל להפעיל יותר ממכונה אחת, או שכל מכונה חייבת להיות בעלת יכולת ייצור גדולה יותר מייצור ידני.

קרטרייט הוסיף שיפורים, כולל תנועות שתי וערב, קביעת הגודל בזמן שהנול היה בפעולה. הוא החל לייצר בדים בדונקסטר באמצעות נולים אלו וגילה את חסרונותיהם. הוא ניסה לתקן זאת במספר דרכים: על ידי הוספת גלגלים וגלגלים אקסצנטריים להפעלה באופן דיפרנציאלי, על ידי שיפור מנגנון האריגה. כמו כן הוסיף מכשיר לעצירת הנול כש"הבוכייר " לא בין חוטיהשתי. במקביל מתיחה אוטומטית של הבד.[3]

המצאת אדמונד קרטרייט - מכונה לשזירת חבלים.

בשנת 1792 רשם קרטרייט את הפטנט האחרון שלו למכונות אריגה. המצאה זו איפשרה לנול שלו לארוג במספר צבעים ובדוגמאות של פסים חוצים. עם זאת, כל מאמציו לא נשאו פרי מסחרי. התברר ששום מנגנון, מושלם ככל שיהיה, לא יכול היה להצליח כל עוד ישנם עיוותים ותקלות בזמן שהנול עובד בצורה מכני. תוכניותיו לשפר את פעולת הנול נכשלו. בעיות אלה נפתרו בשנת 1803, על ידי ויליאם רדקליף ועוזרו תומאס ג'ונסון על ידי המצאותיהם.

בשנת 1790 הקים רוברט גרימשו מגורטון, במנצ'סטר בית חרושת לאריגה, אותו התכוון למלא עם 500 נולים מכניים של קרטרייט, אך לאחר שהתקין 30 נולים, נשרף המפעל, ככל הנראה מעשה הצתה. ההצתה הייתה תוצאה של פחדי האורגים הידניים שחששו שהמכונה תגרום לפיטוריהם. לייזם לא היה הון להקים את המפעל מחדש.

בשנת 1809 קיבל קרטרייט מענק פרלמנט של 10,000 ליש"ט עבור המצאתו.[3] במאי 1821 הוא נבחר לחבר של החברה המלכותית.

המצאות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטרייט גם רשם פטנט על מכונה לסירוק צמר בשנת 1789 ומכונה לייצור חבלים, בשנת 1792. הוא גם עיצב מנוע קיטור שהשתמש באלכוהול במקום במים.[3]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הענקת המענק הפרלמנטרי רכש קרטרייט חווה קטנה בקנט, שם העביר את שארית חייו. אדמונד קרטרייט נפטר בסאסקס ב־30 באוקטובר 1823 לאחר מחלה ממושכת.

בתו אליזבת (1780–1837) התחתנה עם הכומר ג'ון פנרוז וכתבה ספרים תחת שם בדוי - "גברת מרקהאם".

בתו השנייה מרי, התחתנה עם יו אדווין סטריקלנד, גאולוג ואורנתולוג בריטי, וכתבה את הביוגרפיה על אביה (1843).[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדמונד קרטרייט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ BBC - History - Edmund Cartwright, www.bbc.co.uk (באנגלית)
  2. ^ Edmund Cartwright | Lemelson-MIT Program, lemelson.mit.edu
  3. ^ 1 2 3 4 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Cartwright, Edmund" . Encyclopædia Britannica. 5 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 435.
  4. ^ The Illustrated History of TEXTILES, עריכה: Madeleine Ginzburg, New York: Portland House, 1991, 1991, פרק The Industrial Revolution 1780-1880, עמ' 57, ISBN 0-517-05031-5. (באנגלית)
  5. ^ Mary Strickland, Jane Margaret Strickland, A Memoir of the Life, Writings, and Mechanical Inventions of Edmund Cartwright, Saunders and Otley, 1843. (באנגלית)