אדני השדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדן השדה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַדְנֵי הַשָׂדֵה הוא יצור הנזכר לראשונה במשנה במסכת כלאיים[1]. בהגדרתו נחלקו התנאים: לדעת תנא קמא הוא נחשב כחיה, ולדעת רבי יוסי דינו כאדם לעניין שמטמא טומאת אוהל.

בראשונים נחלקו בהגדרתו ועיניינו, ונאמרו בזה פירושים שונים.

לדעת ספר החינוך העוף ששמו 'ידוע', הכוונה ל'אדני השדה', שממנו לוקח ה'ידעוני' עצם, על מנת לבצע את פעולתיו לניבוי העתיד[2].

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שמשון משאנץ בפירושו למשנה הסביר יצור זה כיצור מיתולוגי, הנראה כאדם, אך מחובר לקרקע בחבל טבור היוצא מטבורו. לפי פרשנות זו, חיתוך חבל הטבור של אדני השדה גורם מיידית למותו. פירוש זה מסתמך על פרשנות התלמוד הירושלמי למשנה זו: "אדני השדה [...]: בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה איפסק טיבורייה לא חיי" (אדם השדה הוא, וניזון מטבורו, אם ייחתך טבורו, ימות).

אדני השדה - לדעת הרב ישראל ליפשיץ

לעומת פירוש זה יש פרשנים המפרשים יצור זה בצורה רציונלית.

  • בספר "הערוך" לערך "אדן": "חיה דומה לבני אדם". פרוש נוסף שהוא מביא לערך זה: "בני אדם הגדלים ביערים".
  • הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר "אלנסאנס" והוא בעל חיים הדומה לאדם.
  • הרב ישראל ליפשיץ בפירושו תפארת ישראל על המשנה, מפרש שהוא הקוף אורנגאוטן ולדבריו קוף זה יש אפשרות ללמדו ללבוש בגדים כבני אדם לחטוב עצים ולשאוב מים ולהסב על השלחן בסכין ומזלג.[3]
  • רש"י (איוב ה, כג) מזהה את אדני השדה עם הפסוק באיוב "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך". ולפירושו אבני השדה הוא סוג של חיה.
  • מרדכי כסלו, מומחה לבוטניקה ארכאולוגית, מסביר שמשמעות 'השדה' במונח "אדני השדה" היא בר, פרא, שאינו מן היישוב, כמו עולשי שדה, כרישי שדה או עשב השדה וחיית השדה.

על פי הקבלה קיימים ארבע בחינות בעולם[4]: דומם, צומח, חי, מדבר[5], וביניהם יש ממוצעים[6], האר"י מתייחס לאדני השדה כבריה שהיא ממוצעת בין בחינת ה'צומח' לבחינת ה'חי'[5].

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר יהודה לייב קצנלסון פרסם סיפור לילדים בשם "בין אדני השדה", תחת שם העט בוקי בן יגלי. וכך תיאר את מפגשו עם יצורים אלו:

"אמנם כן, את אשר לא האמנתי ראו עיני. במבנה גֵוַם ובחזות פניהם בני אדם כמוני הם - אנשי ההר. גם בשמלותיהם ובפַארי ראשם לא נַפלו ממני. אולם בהשפילי את עיני להביט מטה, וארא, הוי אל משגבי! שריר בשר ארוך, שתבנית פתיל משזר תכלת וארגמן לו, יורד מתחת למדיהם ארצה, סרוח כנחש עקלתון על פני הארץ, קצהו האחד מחבר אל טבוריהם (בעיני ראיתי זאת!) וקצהו השני שרש בארץ כצמח ושיח השדה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ה'
  2. ^ ספר החינוך, מצווה רנ"ו.
  3. ^ וכן דעת המלבי"ם ויקרא י"א כ"ז
  4. ^ כל בחינה כנגד אות בשם הויה, וכנגד חכמה, בינה, תפארת ומלכות.
  5. ^ 5.0 5.1 ספר עץ חיים שער מב פרק א מב.
  6. ^ לדוגמה, בין דומם לצומח האר"י מתייחס לאלמוגים, בין צומח לחי אדני השדה, בין חי למדבר הקוף.