אדני השדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדן השדה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַדְנֵי הַשָּׂדֶה הוא יצור הנזכר לראשונה במשנה במסכת כלאיים[1]. בהגדרתו ההלכתית נחלקו התנאים: לדעת תנא קמא הוא נחשב כחיה, ולדעת רבי יוסי דינו כאדם לעניין שמטמא טומאת אוהל, ולעוד נושאים (ראה להלן). בראשונים נחלקו במהותו, ונאמרו בזה פירושים שונים.

מהותם של אדני השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ספר החינוך בשם "ספר מן הגאונים", החיה ששמה 'ידוע', הכוונה ל'אדני השדה', שממנה לוקח ה'ידעוני' עצם, "ואותו העצם מדבר על ידי כשפיו"[2].

בעל ספר החינוך, וכן הרב שמשון משאנץ בפירושו למשנה בשם "הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא", הסבירו יצור זה כיצור מיתולוגי, הנראה כאדם, אך מחובר לקרקע בחבל טבור היוצא מטבורו. לפי פרשנות זו, חיתוך חבל הטבור של אדני השדה גורם מיידית למותו. פירוש זה מסתמך על פרשנות התלמוד הירושלמי למשנה זו: "אדני השדה [...]: בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה איפסק טיבורייה לא חיי" (אדם השדה הוא, וניזון מטבורו, אם ייחתך טבורו, ימות).

אדני השדה - לדעת הרב ישראל ליפשיץ

לעומת פירוש זה יש פרשנים המפרשים יצור זה בצורה רציונלית.

  • בספר "הערוך" לערך "אדן": "חיה דומה לבני אדם". פרוש נוסף שהוא מביא לערך זה: "בני אדם הגדלים ביערים".
  • הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר "אלנאנס בלשון ערב" והוא בעל חיים הדומה לאדם, "ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם".
  • הרב ישראל ליפשיץ בפירושו תפארת ישראל על המשנה, מפרש שהוא הקוף אורנגאוטן ולדבריו קוף זה יש אפשרות ללמדו ללבוש בגדים כבני אדם לחטוב עצים ולשאוב מים ולהסב על השלחן בסכין ומזלג.[3]
  • רש"י (איוב ה, כג) מזהה את אדני השדה עם הפסוק באיוב "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך". ולפירושו אבני השדה הוא סוג של חיה.
  • מרדכי כסלו, מומחה לבוטניקה ארכאולוגית, מסביר שמשמעות 'השדה' במונח "אדני השדה" היא בר, פרא, שאינו מן היישוב, כמו עולשי שדה, כרישי שדה או עשב השדה וחיית השדה.

על פי הקבלה קיימים ארבע בחינות בעולם[4]: דומם, צומח, חי, מדבר[5], וביניהם יש ממוצעים[6], האר"י מתייחס לאדני השדה כבריה שהיא ממוצעת בין בחינת ה'צומח' לבחינת ה'חי'[5].

המחלוקת ההלכתית בהגדרתם של אדני השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת ההלכתית האם אדני השדה הם אדם או חיה נוגעת ל4 נושאים הלכתיים[7]:

  • האם הוא מטמא באוהל כמו אדם (לפי הדעה שגויים מטמאים באוהל) או לא.
  • האם הדם שלו אסור באכילה מדאורייתא כמו דם חיה, או מותר כמו דם אדם.
  • האם הוא אסור בהנהגה משותפת (של עגלה לדוגמה) עם חיה אחרת, או מותר כמו אדם.
  • במקח וממכר: אם אדם מכר את כל החיות שברשותו האם אדני השדה שלו כלולים בזה.

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר יהודה לייב קצנלסון פרסם סיפור לילדים בשם "בין אדני השדה", תחת שם העט בוקי בן יגלי. וכך תיאר את מפגשו עם יצורים אלו:

"אמנם כן, את אשר לא האמנתי ראו עיני. במבנה גֵוַם ובחזות פניהם בני אדם כמוני הם - אנשי ההר. גם בשמלותיהם ובפַארי ראשם לא נַפלו ממני. אולם בהשפילי את עיני להביט מטה, וארא, הוי אל משגבי! שריר בשר ארוך, שתבנית פתיל משזר תכלת וארגמן לו, יורד מתחת למדיהם ארצה, סרוח כנחש עקלתון על פני הארץ, קצהו האחד מחבר אל טבוריהם (בעיני ראיתי זאת!) וקצהו השני שרש בארץ כצמח ושיח השדה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ה', (ולגרסה אחרת שם: אבני השדה.)
  2. ^ ספר החינוך, מצווה תקי"ד.
  3. ^ וכן דעת המלבי"ם ויקרא י"א כ"ז
  4. ^ כל בחינה כנגד אות בשם הויה, וכנגד חכמה, בינה, תפארת ומלכות.
  5. ^ 1 2 ספר עץ חיים שער מב פרק א מב.
  6. ^ לדוגמה, בין דומם לצומח האר"י מתייחס לאלמוגים, בין צומח לחי אדני השדה, בין חי למדבר הקוף.
  7. ^ פירוט מלא ראו בערך 'אדני השדה' באנציקלופדיה תלמודית