אדריאן ניואי
.jpg) | |
| ניואי (2011) | |
| לידה |
26 בדצמבר 1958 (בן 65) סטרטפורד על האייבון, ווריקשייר, אנגליה |
|---|---|
| שם לידה |
Adrian Martin Newey  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה | אוניברסיטת סאות'המפטון |
| תקופת הפעילות |
מ-1986 |
| עיסוק | מנהל טכנולוגי |
| מעסיק | רד בול |
| מספר צאצאים | 4 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אדריאן ניואי (באנגלית: Adrian Newey, נולד ב-26 בדצמבר 1958) הוא מהנדס בריטי. מכוניות מרוץ בעיצובו זכו במספר רב של תוארי אליפות נהגים ואליפות יצרנים עבור 3 קבוצות שונות באליפות הפורמולה 1: ויליאמס, מקלארן ורד בול. מכוניות בעיצובו זכו גם בשתי אליפויות CART. משמש כמנהל הטכנולוגי של קבוצת רד בול מאז שנת 2006.
השכלה ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניואי נולד בסטרטפורד על האייבון, אנגליה ב-26 בדצמבר 1958 לריצ'רד ואדווינה ניואי. אביו היה וטרינר ואמו הייתה נהגת אמבולנס במהלך מלחמת העולם השנייה[1]. הוא למד בבית הספר הציבורי רפטון לצד ג'רמי קלארקסון. בגיל 16 התבקש לעזוב את בית הספר לאחר תקרית שאירעה בהופעה של להקת גרינסלייד בבית הספר. הוא העלה את רמת הסאונד במיקסר של הלהקה וגרם לסדק בויטראז' של הבניין[2]. בשנת 1980 סיים תואר ראשון בהצטיינות באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה באוניברסיטת סאות'המפטון. מיד לאחר סיום הלימודים החל לעבוד בספורט מוטורי עבור קבוצת המרוצים פיטיפלדי בהדרכת הארווי פוסטלת'ווייט. ב-1981 הצטרף לקבוצת מרץ'. לאחר תקופה כמהנדס מרוץ אצל ג'וני צ'קוטו בפורמולה 2 האירופית החל ניואי לעצב מכוניות מרוץ. הפרויקט הראשון שלו, מכונית הספורט March GTP, היה עיצוב מוצלח ביותר וזכה באליפות ה-GT של IMSA שנתיים ברציפות.
בשנת 1984 עבר לעבוד עבור מרץ' במרוצי אינדיקאר. כמתכנן ומהנדס המרוץ של בובי ראהל נוצרו יחסים קרובים בין השניים, יחסים שישפיעו על הקריירה שלהם חמש עשרה שנים ממאוחר יותר. המרץ' C85 בעיצובו, נהוגה בידי אל אונסר, זכתה באליפות ה-CART באותה שנה. דני סאליבן ניצח את מרוץ האינדי 500. בשנת 1986 עבר להיות מהנדס בקבוצת Kraco של מייקל אנדרטי. באותה שנה זכה ראהל באליפות עם המרץ' C86 בעיצובו. אנדרטי סיים את האליפות במקם השני.
בסיוף שנת 1986 הצטרף לקבוצת הפורמולה 1 האס לולה, אך הקבוצה החליטה בסופו של דבר לפרוש ולא להתחרות בעונת 1987. אחרי שעבד בשנת 1987 כמהנדס המרוצים של מריו אנדרטי בקבוצת ניומן האס, חזר לעבוד עבור קבוצת מרץ' הפעם בתפקיד המהנדס הראשי.
פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
1988–1990: מרץ' ולייטון האוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכונית הראשונה שתכנן ניואי, מרץ' 881, זכתה להצלחה מפתיעה. איוואן קפלי סיים על הפודיום כשסיים שני בגרנד פרי פורטוגל. בגרנד פרי יפן הצליח לעקוף את מכונית המקלארן של אלן פרוסט בהקפה ה-16 והוביל את המרוץ לזמן קצר. מרץ' שינתה את שמה ללייטון האוס לקראת עונת 1990 וניואי קודם לתפקיד המנהל הטכנולוגי של הקבוצה. בגרנד פרי צרפת הצליח קפלי לסיים במקום השני, אך זאת הייתה ההצלחה היחידה של הקבוצה באותה עונה. בסיומה פוטר מתפקידו[3].
1991–1996: ויליאמס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאמס הייתה קבוצת צמרת בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. לרשותו של פטריק הד עמד תקציב נרחב ומגוון משאבים. הד החתים את נויאי על חוזה והשניים הפכו להיות צמד דומיננטי בתילת העשור. מכונית ה-FW14 סבלה מבעיות אמינות בתחילת עונת 1991, במהלך העונה עברה השלדה, בעיצובו של ניואי התאמות ושיפורים והייתה דומה בביצועה לשלדת המכנית של איירטון סנה ומקלארן, שזכו באליפות. בעונת 1992 הפכה הקבוצה לדומיננטית נייג'ל מנסל זכה באליפות הנהגים וניואי רשם זכייה ראשונה באליפות היצרנים. שנה לאחר מכן השיג ניואי את האליפות השנייה עם דגם ה-FW15C שעיצב, כשהפעם היה זה אלן פרוסט שזכה באליפות הנהגים.
בעונת 1994 חלה ירידה ביכולת של המכוניות בעיצובו של ניואי והן התקשו להתחרות במכוניות של קבוצת בנטון. הישגים טובים בחצי שני של העונה, בתוספת הרחקה של מיכאל שומאכר משני מרוצים, איפשרו לקבוצה לרשום אלפיות יצרנים שלישית ברציפות, בעוד שומאכר זכה באליפות הנהגים. במהלך העונה חוותה הקבוצה משבר לאחר שאיירטון סנה, שהצטרף לקבוצה בתחילת העונה, מצא את מותו בתאונה במהלך גרנד פרי סן מרינו. ניואי, יחד עם חברים נוספים בצוות המקצועי של הקבוצה, הואשמו בהריגה. בפסק דין שניתן בדצמבר 1997 זוכה ניואי. בהחלטה שניתנה בנובמבר 1999 בערעור על פסק הדין, השאירה את הזיכוי על כנו. בינואר 2003 בית המשפט העליון של איטליה פתח מחדש את התיק תוך טענות ל"טעויות מהותיות". במאי 2005 נתן בית המשפט לניואי זיכוי מלא[4].
מותו של סנה הוביל לסדקים ראשונים בין ניואי להנהלת הקבוצה. איבוד שני תוארי האליפות בעונת 1995 לקבוצת בנטון הגביר את המתח. דיימון היל זכה באליפות הנהגים בעונה הבאה ויחד עם ז'אק וילנב הבטיחו את הזכייה באליפות היצרנים. למרות הזכייה ניואי כבר היה חתום על חוזה בקבוצת מקלארן.
בשבע העונות בקבוצה זכה ניואי בארבע אליפויות יצרנים, שלוש אליפויות נהגים והמכוניות שעיצב ניצחו 59 מרוצים, השיגו 78 זינוקים מהפול פוזישן, ו-60 הקפות מהירות.
1997–2005: מקלארן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניל אוטלי עיצב את המכונית של מקלארן לעונת 1997 ולניואי נותר לנסות ולשפר את המכנית, תוך שהוא משקיע את עיקר זמנו בתכנון המכונית לעונה הבאה. ניצחון של מיקה הקינן בגרנד פרי אירופה, המרוץ המסיים של העונה, נתן דחיפה למאמצי הקבוצה. הקינן זכה בתארים האישיים בשתי העונות הבאות והיה קרוב לזכייה שלישית בשנת 2000. מקלארן זכתה באליפות היצרנים ב-1998.
באביב 2001 חתם ניואי על חוזה עם קבוצת יגואר בניהולו של חברו של ניואי בובי ראהל. למרות חוזה חתום עם ניואי, ראהל לא הצליח להשלים את העסקה כאשר הבוס של מקלארן, רון דניס, שכנע אותו להישאר. ניואי וראהל הצהירו מאוחר יותר כי העסקה נכשלה בשל מעמדו של רהאל בתוך יגואר שהתערער על ידי ניקי לאודה והפוליטיקה הפנימית בפורד. מספר חודשים לאחר מכן פוטר ראהל מהקבוצה.
למרות שנשאר עם מקלארן, נמשכו השמועות כי ניואי רוצה לעזוב את הקבוצה, ובסוף עונת 2004 עתידו היה לא ברור כשהחלו השערות שהמהנדס בדרך חזרה לויליאמס או אפילו לעזוב את הספורט לחלוטין. למרות ההכחשות הנוקשות של רון דניס, השמועות המשיכו לרוץ. באפריל 2005, אושר כי חוזהו בקבוצה הוארך בשישה חודשים עד סוף השנה, אז הוא צפוי לצאת לשבתון או לפרוש לחלוטין מעיצוב פורמולה 1, אך ב-19 ביולי במקום זאת הצהיר. ש"הצעד הזה יכול לחכות" והוא יישאר עם מקלארן לשנת 2006[5].
2006–הווה: רד בול[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות ההכרזה על הכוונה להישאר במקלארן לעונה נוספת, בנובמבר 2005 חתם על חוזה בקבוצת רד בול. עיתון "הגארדיאן" דיווח כי שכרו ברד בול יעמוד על 10 מיליון דולר בעונה וזאת לאחר שמקלארן סירבה להעלות את שרו במסגרת המשא ומתן על חידוש החוזה[6].
ניואי בקושי הצליח להשפיע על עיצוב המכונית של עונת 2006 והעונה של רד בול התחילה עם תוצאות חלשות, לאחר שהשיגה רק שתי נקודות בששת המרוצים הראשונים. עם זאת, הנהג המוביל של הקבוצה, דייוויד קולטהרד, שנהג בעבר במכוניות בעיצוב ניואי עבור וויליאמס ומקלארן, הצליח להשיג את המקום השלישי בגרנד פרי מונקו. למרות שנעזרה בפרישה של מתחרים אחרים, הסימנים הצביעו על כך שהקבוצה החלה בסופו של דבר להמשיך מהמקום שבו הפסיקה ב-2005, כאשר סיימה במקום השביעי הכללי. בעונת 2007 הונעה המכונית בעזרת מנוע רנו RS26, בעוד קבוצת הבת, טורו רוסו, עשתה שימוש במנועי פרארי. המכונית הייתה מהירה למדי אך סבלת מבעיות אמינות, כאשר כל אחד משני הנהגים פרש שבע פעמים במהלך 17 המרוצים של העונה. פסילתה של מקלארן-מרצדס, הביאה את רד בול למקום החמישי בטבלת היצרנים בסיום העונה. ניואי וג'וף וויליס, האחראים על תכנון המכונית, טענו שהמרכב של המכונית בעונת 2008 היה העיצוב המורכב ביותר שיצא מהמפעל שלהם. העונה התחילה טוב עבור הקבוצה, כאשר מארק ובר השיג נקודות בחמישה מרוצים רצופים וקולטהרד זכה לפודיום במונטריאול. באמצע העונה, רד בול הייתה בקרב עז על המקום הרביעי באליפות היצרנים, יחד עם רנו וטויוטה. במחצית השנייה של העונה צברה הקבוצה רק חמש נקודות וסיימה את העונה במקום השביעי, כשאפילו טורו רוסו חולפת על פניה.
המכונית שעיצב ניואי לשנת פורמולה 1 עונת 2009 היוותה קפיצת מדרגה בביצועים עבור הקבוצה. שש ניצחנות במהלך העונה, מתוכם שלושה ניצחונות רצופים בסיום העונה, הביאו את הקבוצה אל המקום השני באליפות היצרנים. ההצלחה נמשכה גם בעונה הבאה. סבסטיאן פטל וובר זינקו 15 פעמים מהפול פוזישן, ניצחו תשעה מרוצים והשיגו זכייה באליפות היצרנים והנהגים (פטל). עם הזכייה היה ניואי למעצב היחיד בתולדות האליפות שזכה בתארים עם שלוש קבוצות שונות. ההישג חזר על עצמו גם בשלושת העונות הבאות שהסתיימו עם זכיות כפולות של פטל והקבוצה. ביוני 2014 האריך את חוזהו ברד בול, לאחר שקיבל הצעת עבודה מקבוצת פרארי בסכום של 20 מיליון ליש"ט לעונה. בחוזה, שנחתם למספר עונות, קיבל ניואי אחריות גם ל"פרויקטים חדשים של רד בול טכנולוגיות"[7].
בעידן מנועי ה-V6 הנוכחי, התקשו המכוניות בעיצובו להתחרות במכוניות של קבוצת מרצדס, בעיקר בשל נחיתות ש המנועים של רנו והונדה. בשנים 2014, 2016, 2020 ו-2021 סיימה הקבוצה במקום השני באליפות היצרנים. מקס ורסטאפן הביא לניואי שותפות בזכייה באליפות הנהגים ב-2021, 2022 וב-2023. סרחיו פרס סייע לקבוצה לזכות ב-2022 וב-2023 גם באליפות היצרנים, תואר האליפות ה-25 של ניואי.
פעילויות נוספות בספורט המוטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד היותו מתכנן רכבים, ניואי הוא גם אספן ומתחרה במרוצי מכוניות היסטוריים. בשנת 2006 ריסק ממכונית פורד GT40 במהלך מרוץ הלה מאן קלאסיק, אך יצא עם פציעה קלה באצבע בלבד[8]. בהמשך השנה ריסק יגואר E-טייפ במהלך פסטיבל גודווד. בשנת 2007 התחרה במרוץ 24 השעות של לה מאן עם קבוצת AF Corse וסיים במקום הרביעי בקטגוירה (GT2) ובמקום ה-22 בדירוג הכולל[9].
בשנת 2010 העניקה קבוצת רד בול לניואי במתנה מכונית מרוץ מדגם RB5, ששימשה את הקבוצה בעונת 2009, כהוקרה על פעילותו[10]. את נסיעת הבכורה ערך במסלול הגבעה במסגרת פסטיבל המהירות של גודווד באותה שנה[11].
בשנת 2018 מונה כחבר בוועדה המיעצת של אליפות הW Series, שהייתה בשלבי תכנון ובנייה[12].
בשנת 2012 הוענק לו תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית על תרומתו לספורט המוטורי[13].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניואי נישא לאמנדה, אחות במקצועה, בשנת 1983. לשניים נולדו שתי בנות והם נפרדו בשנת 1989. בשנת 1992 נישא למריגולד ולשניים נולדו בן ובת. בשנת 2010 התגרשו. בשנת 2017 נישא בשלישית לאמנדה "מנדי" סמרצ'ק. בנו, הריסון, הוא נהג מרוצים ומתחרה בקטגוריות שונות מאז שנת 2015[14].
זכיות באליפויות פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מספר | עונה | אליפות יצרנים | אליפות נהגים | מכונית | מנוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 1992 | ויליאמס | נייג'ל מנסל | FW14B | רנו |
| 2 | 1992 | ויליאמס | אלן פרוסט | FW115C | |
| 3 | 1994 | ויליאמס | — | FW16 | |
| 4 | 1996 | ויליאמס | דיימון היל | FW18 | |
| 5 | 1997 | ויליאמס | ז'ק וילנב | FW19 | |
| 6 | 1998 | מקלארן | מיקה הקינן | MP4/13 | מרצדס |
| 7 | 1999 | — | מיקה הקינן | MP4/14 | |
| 8 | 2010 | רד בול | סבסטיאן פטל | RB6 | רנו |
| 9 | 2011 | רד בול | סבסטיאן פטל | RB7 | |
| 10 | 2012 | רד בול | סבסטיאן פטל | RB8 | |
| 11 | 2013 | רד בול | סבסטיאן פטל | RB9 | |
| 12 | 2021 | — | מקס ורסטאפן | RB16B | הונדה |
| 13 | 2022 | רד בול | מקס ורסטאפן | RB18 | רד בול מנועים |
| 14 | 2023 | רד בול | מקס ורסטאפן | RB19 | הונדה-רד בול מנועים |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Newey, Adrian. (2017) How to Build a Car P.3
- ^ Newey, Adrian. (2017) How to Build a Car P.23
- ^ Why Adrian Newey just cannot bear to watch the new Senna movie, The Guardian, 17 May 2011
- ^ Top designers acquitted on Senna, BBC, 27 May 2005
- ^ Top designer extends McLaren stay, BBC, 19 July 2005
- ^ McLaren say they were outbid for designer Newey, The Guardian, 9 November 2005
- ^ Red Bull fight off Ferrari to retain services of Adrian Newey, The Guardian, 8 June 2014
- ^ Red Bull design guru Newey has another crash (VIDEO), NBC Sports, 3 June 2013
- ^ 2007 24 Hours of Le Mans, Racing-Reference.com
- ^ Red Bull reward technical head Adrian Newey with F1 car, BBC, 2 July 2010
- ^ Newey given RB5 at Goodwood, RaceFans.net, 2 July 2010
- ^ All-female motor racing series aims to break through Formula One’s ‘glass-ceiling’, CNBC, 10 October 2018
- ^ Newey and Mansell honoured by Queen, The F1 Times, 31 December 2011
- ^ Harrison Newey gets Van Amersfoort Racing Formula 3 seat, Autosport, 13 January 2016