אדריכלות מודחאר באראגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדריכלות מודחאר באראגון
Arquitectura mudéjar de Aragón
כיפת קתדרלת טרואל
כיפת קתדרלת טרואל
כיפת קתדרלת טרואל
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 4
הערות הרחבות ב-2001 וב-2016
מידע כללי
סוג architectural style of an area עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרדספרד ספרד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מגדל כנסיית אוטבו

אדריכלות מודחאר באראגוןספרדית: Arquitectura mudéjar de Aragón) היא מגמה אסתטית בסגנון מודחאר, שמרכזה באראגון (ספרד) והוכרה בכמה מבנים מייצגים כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

התקופה של בנייה בסגנון מודחאר באראגון משתרעת מהמאה ה-12 עד המאה ה-17 וכוללת יותר ממאה מונומנטים אדריכליים השוכנים בעיקר בעמקי הנהרות אברו, חילוקה (ספ') וחאלון (ספ').

לביטויים הראשונים של סגנון מודחאר באראגון יש שני מקורות: מצד אחד, אדריכלות של ארמונות המקושרת למלוכה, שהוסיפה והרחיבה למשל את ארמון אלחפריה תוך שמירה על מסורת העיטורים האסלאמית, ומצד שני, מסורת של התפתחות האדריכלות הרומנסקית תוך שימוש בבנייה בלבנים במקום בנייה באבן ושימוש לעיתים קרובות במסורת תחרת חלונות ספרדית מושרשת. דוגמאות לסוג האחרון של אדריכלות מודחאר ניתן לראות בכנסיות בעיירה דרוקה (ספ'), שנבנו במקור באבן והושלמו במאה ה-13 עם חיפויי לבנים של מודחאר.

מבחינת הבנייה, מאמצת אדריכלות מודחאר באראגון סכמות פונקציונליות של אדריכלות גותית ציסטרציאנית (אנ'), אך עם כמה הבדלים. בדרך כלל אין שימוש בתומכות, במיוחד באפסיסים אשר בדרך כלל מתאפיינים במבנה מתומן עם קירות עבים שיכולים לעמוד בעומס של הגג ומפנים בכך מקום להדגשת קישוטים באמצעות לבנים. מצד שני, תומכות הן לעיתים קרובות מאפיין של ספינות, כשלעיתים יהיו בנויים עליהן צריחים, כמו בסגנון הבזיליקה של גבירתנו של העמוד (ספ') בסרגוסה. במבנה ייתכנו קפלות צד שאינן בולטות מבחוץ. בכנסיות בשכונות (כמו סן פבלו בסרגוסה) או בעיירות קטנות אין בדרך כלל ספינות משנה, אך יש מקומות למזבחות נוספים בקפלות בין התומכות של הספינות. מקובל שבקפלות הצדדיות הללו יש גלריה עם חלונות המשקיפים אל מחוץ למבנה ולתוכו. מבנה זה מכונה מבצר-כנסייה (iglesias-fortaleza), והאבטיפוס שלו יכול להיות הכנסייה במונטאלבאן (ספ').

בדרך כלל מראים מגדלי הפעמונים התפתחות יוצאת דופן של העיטורים, כשהמבנה יורש סגנון מהמינרט האסלאמי: מרובע שהליבה המרכזית שלו הם גרמי המדרגות עם קמרונות, כמו במינרטים של האל-מוואחידון. על מבנה זה ניצב המגדל, בדרך כלל מצולע. יש גם דוגמאות למגדלים מתומנים.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 הכריזה אונסקו על מכלול מודחאר של טרואל כאתר מורשת עולמית,[1] אשר הורחב בשנת 2001 כך שיכלול מונומנטים מודחארים נוספים של אראגון:

קוד שם מקום שנה
378-001 המגדל, גג וכיפה של קתדרלת סנטה מריה דה מדיאוויה טרואל 1986
378-002 המגדל והכנסייה של סן פדרו טרואל 1986
378-003 מגדל סן מרטין טרואל 1986
378-004 מגדל כנסיית סלבדור טרואל 1986
378-005 האפסיס, קלויסטר והמגדל של קולחיאטה דה סנטה מריה קלטיוד 2001
378-006 כנסיית הקהילה של סנטה טקלה סרברה דה לה קניאדה 2001
378-007 כנסיית סנטה מריה טובד 2001
378-008 השרידים המודחארים של ארמון אלחפריה סרגוסה 2001
378-009 המגדל והכנסייה הקהילתית של סן פבלו סרגוסה 2001
378-010 האפסיס והכיפה של קתדרלת סלבדור סרגוסה 2001

בהסבר להכרזת אתר המורשת העולמית נכתב:

ההתפתחות באמנות המודחאר של המאה השתים-עשרה באראגון היא תוצאה של התנאים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ששררו בספרד לאחר הרקונקיסטה. אמנות זו, המושפעת מהמסורת האסלאמית, משקפת גם סגנונות אירופיים שונים בני אותה תקופה, במיוחד גותיים. קיימת עד ראשית המאה השבע-עשרה, מאופיינת בשימוש מעודן ביותר ורב תושייה בלבנים ואריחים מזוגגים באדריכלות, במיוחד במגדלי הפעמונים בכנסיות.[1]

ההצדקה להכרזה זו מתבססת על קריטריון מספר 4 של הארגון:

האתר הוא דוגמה יוצאת דופן לסוג בנייה, אדריכלות, טכנולוגיה והנוף המדגים שלבים משמעותיים בתיזמור (ensemble) הכולל שלהם בשלבים משמעותיים בהיסטוריה של האנושות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Mudejar Architecture of Aragon Website of UNESCO World Heritage Centre