אה"מ גרייר (1806)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוניית הוד מלכותו "גֶּרְיֶיר"
USS Constitution vs Guerriere.jpg
הקרב בין "גֶּרְיֶיר" לפריגטה האמריקנית "קוֹנְסְטִיטוּשֶׁן". ציור מעשה ידי מייקל פֶלִיס קוֹם (1752-1845)
תיאור כללי
סוג אונייה פריגטה מדרגה חמישית, בעלת 38 תותחים
צי בריטניה (מקודם: צרפת)
דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת הצי בשרבור
תחילת הבנייה 1798
הושקה 1799 (?)
הוכנסה לשירות נלקחה שלל מן הצרפתים ב-19 ביולי 1806
גורלה נפלה לידי הפריגטה "קונסטיטושן" והועלתה באש ב-19 באוגוסט 1812
מקום טביעתה

האוקיינוס האטלנטי

41°42′N 55°33′W / 41.700°N 55.550°W / 41.700; -55.550
מלחמות וקרבות מלחמת 1812 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
תפוסה 1,092 טונות
גודל הצוות 284 איש
מספר תרנים 3
הנעה מפרשים, מעטה רוחבי
חימוש 16 קרונדות בנות 32 ליטראות,
30 תותחים של 18 ליטראות,
2 תותחי חרטום של 12 ליטראות,
1 קרונדה של 18 ליטראות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוניית הוד־מלכותו "גֶּרְיֶיר"אנגלית: Guerriere, בצרפתית: Guerrière) הייתה פריגטת מפרשים בעלת 38 תותחים של הצי הבריטי. האונייה השתייכה לפנים לצי הצרפתי ונלקחה שלל על ידי הבריטים ב־1806, במהלך המלחמות הנפוליאוניות. היא מפורסמת בעיקר על שום הקרב האחרון שניהלה, אונייה־מול־אונייה, עם הפריגטה האמריקנית "קונסטיטושן" במלחמת 1812.

שירותה בצי הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלגה עם " דּוּגֶה־טְרוּאָה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גרייר" החלה את שירותה במלחמות הנפוליאוניות. המפגש המתועד הראשון של "גרייר" עם אניות הצי המלכותי אירע ליד כף פִּיקוֹלֶט, בחופה הצפוני של סן דומיניק (כיום האיטי). "גרייר" הייתה חלק משייטת צרפתית קטנה שפעלה בים הקריבי וכללה מלבדה את אוניות הקו (74 תותחים) "דּוּגֶה־טְרוּאָה" ו"דוּקֶן". בעת התקרית הנדונה היו שלוש האוניות הצרפתיות כלואות בנמל קָפּ־פְרָנְסֵייז, כששייטת בריטית המונה ארבע אוניות קו (74 תותחים כל אחת) מטילה עליו הסגר. ב־24 ביולי 1803 בשעות אחר הצהריים התעורר משב רוח חזק ופתאומי מכיוון היבשה, והאוניות הצרפתיות החליטו לפרוץ מן הנמל בחסות החשיכה והרוח הטובה ולשוב אל אירופה. "דוגה־טרואה" ו"גרייר" התגלו בבוקר שלמחרת על ידי אה"מ "אֶלֶפֶנְט" (74 תותחים) והסְלוּפּ " טָרְטֶר" (18 תותחים), אך הצליחו לחמוק מרודפיהן תוך חילופי מטחים. שונה היה גורלה של "דוקן". בלילה שלמחרת, לאחר מרדף וחילופי ירי עם אה"מ "וָאנְגָרְד" (74 תותחים) ואה"מ "סְנֵייק" (32 תותחים), נכנעה האונייה ונלקחה שלל.

"דוגה־טרואה" ו"גרייר" חצו את האוקיינוס ללא אירועים מיוחדים. בשעות אחר הצהריים של ה־29 באוגוסט, כשהן נמצאות מרחק קצר מנמל פֶרוֹל בספרד, גילתה את השתיים אה"מ "בּוֹדִיסֵיאֶה", פריגטת 38 תותחים בפיקוד קפטן ג'ון מֵייטְלֶנְד. החשיכה היורדת והערפל שכיסה את הים בבוקר שלמחרת מנעו ממנו לנקוט פעולה. בשעות הצהריים, עם התפזרות הערפל וחידוש המרדף, התחוור למייטלנד כי כלי השיט הגדול מבין השניים הוא אוניית 74-תותחים. על פי שורת ההיגיון צריכה הייתה "בודיסיאה", החלשה יותר, לנתק מגע ולהתרחק. אלא שמייטלנד ידע, כי האניות הצרפתיות ששבו מסן דומיניק חומשו לעיתים קרובות בחֶסֶר וצוותן היה מותש לאחר ההפלגה הארוכה ולפעמים גם קטן מן הרגיל. על כן החליט להסתכן, להתקרב אל "דוגה־טרואה" ולבחון את כוחה. בשתיים בצהריים, כשהן נמצאות מרחק רבע מייל זו מזו, פתחו השתיים באש אחת על השנייה. מטח הדופן של "דוגה־טרואה" לא היה יעיל, אך די היה בו כדי להבהיר למייטלנד כי מדובר באונייה חמושה במלואה והוא מיהר להימלט. "דוגה־טרואה" ו"גרייר", שנמצאה מרחק ניכר ממנה לצד החסי, סבו לעברה של "בודיסיאה" ודלקו אחריה. המרדף נמשך כשעה, וכשראו השתיים כי לא יצליחו להשיגה, הירפו ממנה.

ב־2 בספטמבר, ליד כף פְּרִיוֹר, מרחק מה מקוֹרוּנְיָה, נתקלו "דוגה־טרואה" ו"גרייר" בשייטת בריטית נוספת בפיקודו של קומודור אדוארד פִּילוֹ. מבין האוניות הבריטיות רק אה"מ "קָאלוֹדֶן" (74 תותחים) הייתה מסוגלת באותו זמן לרדוף אחר שתי האוניות הצרפתיות. המרדף החל ב־11:50 לפני הצהריים. "דוגה־טרואה" הצליחה להיכנס ראשונה לנמל קורוניה בחסות תותחי המצודה, שירו על "קאלודן" עם התקרבותה. המרדף אחר "גרייר" נמשך תוך חילופי מטחים עד השעה 2:30, אז נמצאה "קאלודן" שוב בקירבה מסוכנת לתותחי המצודה ועל כן ניתקה מגע והתרחקה. "גרייר", שנחלצה בעור שיניה, נכנסה חבולה לנמל. שישה מבין אנשי צוותה נהרגו במהלך המרדף ו־15 מתוכם נפצעו, ביניהם הקפטן לואי־אלכסי בּוֹדוּאַן והלפטננט הראשון.[1]

הקרב עם אה"מ בְּלֶנְץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־28 במרס 1806 הפליגה "גרייר" מנמל לוֹרְיֶיא בלווית הפריגטות "רֶבָאנְשׁ" ו"סִירֶן" והבריג "נֶאַרְק". משימתן הייתה לתקוף ולהשמיד ציידות־לוויתנים בריטיות ורוסיות שפעלו באוקיינוס הארקטי, ליד חופי גרינלנד. היא התפרדה מאוניות השייטת, אך למרות זאת הצליחה ללכוד ולהעלות באש כמה ציידות לוויתנים. ידיעות על מעלליה ועל כך שנראתה לאחרונה ליד איי פארו הגיעו ב־16 ביולי אל לֶפְטֶנֶנְט תומאס לֵיוִוי, מפקד אה"מ "בְּלֶנְץ'". הפריגטה הבריטית נמצאה אז ליד איי שטלנד, ומיד יצאה לחפש אחריה. ב־18 ביולי הבחינה "בלנץ'" ב"גרייר". באותו זמן נשאה "גרייר" 50 תותחים לעומת 46 של "בלנץ'".

"בלנץ'" מיהרה לצמצם את המרחק בינה לבין המטרה, אך "גרייר" לא נקטה כל פעולה לנוכח האנייה המתקרבת. כנראה טעתה לחשוב שהפריגטה הבריטית היא אחת מחברותיה לשייטת. כ־15 דקות אחר חצות פתחה "בלנץ'" באש, כשהיא יורה שני מטחי דופן לעברה של "גרייר" קודם שזו מצליחה להגיב. באחת וחצי בבוקר, לאחר לחימה עזה, הרכינה האנייה הצרפתית את דגלה ונכנעה. תורנה האחורי נפגע וקרס, ונזק רב נגרם לתרניה התחתיים ולדפנותיה, הן מעל קו המים הן מתחתיו. 20 מתוך 350 אנשי צוותה נהרגו ו־30 נוספים נפצעו, 10 מהם קשה. "בלנץ'" ניזוקה קלות ו־4 בלבד מבין 265 אנשי צוותה נפצעו.

ב־26 ביולי 1806 נכנסו "בלנץ'" ואניית השלל אל יארמות'. לתומאס ליווי הוענק תואר סֶר, והוא הלפטננט הראשון בצי המלכותי שזכה לאות הוקרה מעין זה על ניצחון בקרב. .[2]

שירותה בצי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גרייר" צורפה לצי המלכותי בשמה המקורי. במהלך שנת 1807 תוקנה האונייה במספנת צֶ'טֶם וחומשה ב־48 תותחים. ב־1808 הוכנסה לשירות פעיל ונשלחה אל תחנת הצי בג'מייקה. כאן עסקה עם אוניותיו האחרות של הצי בליווי שיירות, בהגנה על האינטרסים המסחריים של בריטניה באזור ובפגיעה בספנות המסחרית של אויבותיה – צרפת וספרד. בפברואר 1808 לכדה ליד חופי ברזיל את הפריבטיר הצרפתית "מלווינה" וחילצה מידיה את אוניית הסוחר הבריטית "ג'וליאנה".[3] ביולי אותה שנה לכדה לאחר מרדף של 24 שעות את הפריבטיר הצרפתית "פֶּרָאטִי" מגוואדלופ, שהתחקתה אחר עקבותיה של שיירת אוניות סוחר גדולה. באוקטובר 1809 הועברה "גרייר" אל השייטת הפועלת מתחנת הצי בהליפקס שבקנדה. את השנים עד התלקחותה של מלחמת 1812 עשתה ללא אירועים מיוחדים.

הקרב עם הפריגטה האמריקנית "קונסטיטושן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קונסטיטושן

"גרייר" מוכרת בעיקר על שום הקרב שניהלה עם האונייה המפורסמת ביותר בתולדות הצי האמריקני – הפריגטה "קונסטיטושן". ההתנגשות בין השתיים ארעה ב-19 באוגוסט 1812, חודשים אחדים לאחר פרוץ מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה. "גרייר", בפיקודו של קפטן ג'יימס דייקרס, נפרדה מן השייטת המטילה הסגר על נמל ניו יורק, ועשתה דרכה אל הליפקס לשם הצטיידות. בצהרי אותו יום, כ-360 מייל דרומית־מזרחית להליפקס, הבחינו השתיים אחת בשנייה, ומשהתבררה לכל אחת מהן זהותה של האונייה האחרת – הוחל מיד בהכנות לקרב. "קונסטיטושן", שנבנתה מלכתחילה חזקה, מהירה ובעלת עוצמת אש גדולה מן הפריגטות הסטנדרטיות באותו זמן, פגעה ללא רחם בתרונה, בחיבל ובאנשים שעל סיפונה של "גרייר". מטחי הדופן של האונייה הבריטית, לעומת זאת, הסבו נזק מועט לפריגטה האמריקנית. עם רדת החשיכה החליט דייקרס, בעצה אחת עם קציניו, להיכנע. האבידות והנזקים שנגרמו ל"גרייר" היו כה גדולים, שלא ניתן היה להביאה לנמל. לאחר שהורדו ממנה הפצועים והועברו אל "קונסטיטושן", הועלתה האונייה באש.

קפטן דייקרס שלח דוח על הקרב ותוצאותיו אל תת-אדמירל הרברט סוייר, מפקד תחנת הצי בצפון אמריקה. בית דין צבאי שהתכנס על סיפונה של אה"מ "אפריקה" ב-2 באוקטובר, לא מצא כל דופי בהחלטתו של דייקרס להסגיר את האונייה כדי להציל את חיי שאר הצוות. כמו כן קבעו חברי בית הדין, כי תורני האונייה התמוטטו ונפלו בשל ליקויים בבנייתם ולא בשל כדורי האויב. לאחר זמן קיבל דייקרס אונייה חדשה לפיקודו, את הפריגטה "טַייבֶּר".

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • James, William, Naval History of Great Britain. London, 1837. 6 Vols. Ditized copy in: P. Benyon.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אה"מ גרייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הפלגת "גרייר" עם "דוגה־טרואה": James, vol. 3, pp. 191-193 .
  2. ^ על הקרב עם "בלנץ'": James, vol. 4, pp. 248-251 .
  3. ^ The London Gazette, No. 16172, p. 1126. 16 Aug 1808.