אה"מ ליאנדר (1813)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוניית הוד־מלכותו "ליאנדר"
סוג אונייה אונייה מדרגה רביעית, נושאת 50 תותחים
צי בריטניה
דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה וויגרם, וולס אנד גרין
הוזמנה 6 במאי 1813
תחילת הבנייה יוני 1813
הושקה 10 בנובמבר 1813
הוכנסה לשירות 18 בפברואר 1814
גורלה פורקה ונגרטה במרץ 1830
מלחמות וקרבות מלחמת 1812 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
תפוסה 1,572 טונות
אורך אורך סיפון התותחים 53 מטרים
אורך השדרית 44.2 מטרים
רוחב 13.7 מטרים
שוקע עומק הספנה – 4.37 מטרים
גודל הצוות 450 איש
מספר תרנים 3
הנעה מפרשים, מעטה רוחבי
חימוש

30 תותחי 24 ליטראות בסיפון התותחים (הסיפון הראשי),
26 קרונדות של 42 ליטראות בסיפון העליון,

4 תותחי 24 ליטראות בצור החרטום.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוניית הוד־מלכותו לִיאֶנְדֶראנגלית: HMS Leander) הייתה אוניית קו מדרגה רביעית נושאת 50 תותחים של הצי המלכותי הבריטי, שנטלה חלק במלחמות הנפוליאוניות, מלחמת 1812 והמלחמה הברברית השנייה.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אה"מ "ליאנדר" נבנתה על ידי חברת "וויגרם, וולס אנד גרין" (Wigram, Wells & Green) במספנת בלקוול בלונדון על פי תכנונו של סר וויליאם רול. היא ואה"מ "ניוקאסל" הדומה לה נועדו לשמש מענה לפריגטות האמריקניות, כמו "קונסטיטושן", שנבנו גדולות, חזקות וכבדות-חימוש יותר מכל פריגטה אחרת באותו זמן. כמו הפריגטות האמריקניות, גם "ליאנדר" נבנתה עם סיפון עליון משווה, ללא צור חרטום או סיפון אחרה מוגבהים. צורת מבנה חדשנית זו איפשרה להציב מספר תותחים רב יותר על הסיפון העליון – 26 קרונדות של 42 ליטראות ו-4 תותחי חרטום בני 24 ליטראות; על הסיפון הראשי, שנקרא גם סיפון התותחים, סודרו 30 תותחי 24 ליטראות. "ליאנדר" נחשבה לאונייה מהירה, מהירותה עלתה על 13 קשרים, אך בה בעת נודעה בטלטוליה בים גלי, ככל הנראה בשל סידור המטען בבטנה, ליקוי שתוקן במהלך שירותה ב-1820.

את שירותה המבצעי הראשון עשתה "ליאנדר" במלחמת 1812 תחת פיקודו של קפטן ג'ורג' רלף קולייר, מי שהצטיין בשירותו במלחמת חצי האי האיברי. היא צורפה לשייטת הבריטית שפעלה מתחנת הצי בצפון אמריקה, ועסקה בהטלת הסגר על נמלי האויב ובפגיעה בספנות המסחרית שלו. "ליאנדר" מפורסמת במרדף שערכה, ללא הצלחה, אחר הפריגטה "קונסטיטושן" ב-11 במרץ 1812. שלושה חודשים קודם לכן הצליחה האונייה האמריקנית לחמוק מנמל בוסטון ויצאה להפלגה מבצעית, במהלכה הכניעה בקרב ולקחה בשבי שתי אוניות מלחמה בריטיות, את "סייאן" (32 תותחים) ו"לבנט" (21 תותחים). קולייר יצא לחפש אחר הפריגטה האמריקנית, כשלפקודתו סרות שתי אוניות נוספות, "ניוקאסל" (50 תותחים) ו"אייקסטה" (40 תותחים). "קונסטיטושן" ושתי אוניות השלל נתגלו ליד פורטו פראיה שבאיי כף ורדה, אך הפריגטה האמריקנית ואחת מאוניות השלל הצליחו לחמוק מידיו של קולייר. ב-22 ביוני 1814, ליד חופי נובה סקוטיה, הכניעה "ליאנדר" ולכדה לאחר מרדף את הבריג "רטלסנייק" (14 תותחים).

בתום מלחמת 1812 שבה "ליאנדר" לאנגליה. בין אוגוסט 1815 לפברואר 1816 שופצה ותוקנה במספנת ווּלִיץ'. היא השתתפה בפיקודו של קפטן ויליאם סקיפסי במלחמה הברברית השנייה בהרעשת אלג'יר (27 באוגוסט 1816), כחלק משייטת בפיקודו של אדמירל אדוארד פֶּלוּ. ב-1817 הוצבה כאוניית הדגל של מפקד תחנת הצי בצפון אמריקה, תת-אדמירל דייוויד מילן, שבסיסה בהליפקס. ב-1819, לאחר סדרת שיפוצים בפורטסמות', נשלחה "ליאנדר" בפיקוד קפטן צ'ארלס ריצ'רדסון לשמש אוניית הדגל של תת-אדמירל הנרי בלקווד במימי הודו. היא שבה לאנגליה בשלהי 1822 והוסבה לאוניית קליטה (receiving ship) בנמל פורטסמות', תפקיד אותו מילאה מ-1823 עד 1830. במרץ 1830 הוצאה האונייה משירות, פורקה ונגרטה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Colledge, J. J. and Warlow, Ben. Ships of the Royal Navy: The Complete Record of all Fighting Ships of the Royal Navy. London, Chatham Publishing, 1969. Revised edition 2006.
  • Gardiner, Robert. Frigates of the Napoleonic Wars. London, Chatham Publishing, 2006.
  • Toll, Ian W. Six Frigates: How Piracy, War and British Supremacy at Sea gave Birth to the World's Most Powerful Navy. London, Penguin Books, 2007.
  • Tracy, Nicholas. Who's who in Nelson's Navy: 200 Naval Heroes. London, Chatham Publishing, 2006.
  • Winfield, Rif. British Warships in the Age of Sail 1793–1817: Design, Construction, Careers and Fates. London, Seaforth, 2008.