אה"מ שפילד (D80)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אה"מ שפילד
HMS Sheffield
HMS Sheffield (D80).jpg
אה"מ שפילד בדייגו גרסיה, 1982
תיאור כללי
סוג אונייה משחתת
צי הצי המלכותי הבריטי
סדרה טיפוס 42
ציוני דרך עיקריים
מספנה ויקרס
תחילת הבנייה 15 בינואר 1970
הושקה 10 ביוני 1971
הוכנסה לשירות 16 בפברואר 1975
גורלה הוטבעה ב-10 במאי 1982 במהלך מלחמת פוקלנד, לאחר תקיפה אווירית של חיל האוויר הארגנטינאי
מקום טביעתה 53°04′S 56°56′W / 53.067°S 56.933°W / -53.067; -56.933
מלחמות וקרבות מלחמת פוקלנד
נתונים כלליים
הדחק 4,820 טון
אורך 125 מטרים
רוחב 14.3 מטרים
שוקע 5.8 מטרים
מהירות 30 קשר (56 קמ"ש)
גודל הצוות 287 קצינים ומלחים
הנעה שני גלי הנע, COGOG
2 טורבינות גז רולס רויס אולימפוס TM3B למהירות גבוהה, 50,000 כוח סוס כל אחת
2 טורבינות גז רולס רויס טיין RM1A למהירות שיוט, 5,340 כוח סוס
חימוש 2 משגרי טילים נגד מטוסים סי דארט
תותח ימי 4.5 אינץ' סימן 8 (114 מ"מ)
אמצעי גילוי ול"א מכ"ם סוג 1022/965P לפיקוח אווירי
מכ"ם סוג 966/992Q לפיקוח בשלושה ממדים
2 x מכ"ם סוג 909 GWS-30 לבקרת ירי
מכ"ם סוג 1007 ו-1008 לניווט
מערכת זיהוי עמית-טורף 1016/1017
סונאר דגם 2050/2016
סונאר דגם 162 למיפוי קרקעית
מסוקים מסוק ווסטלנד לינקס, חמוש בארבעה טילים נגד אוניות או 2 טורפדו נגד צוללות

אוניית הוד מלכותה שפילד הייתה משחתת מסדרת המשחתות מטיפוס 42 שפעלה בשירות הצי המלכותי הבריטי. "שפילד" הייתה אוניית המלחמה הבריטית השנייה שנשאה שם זה, על שמה של העיר שפילד, ביורקשייר, אנגליה. משימתן של המשחתות מסדרה זו הייתה הגנת שטח על הצי, וחימושן העיקרי כלל טילים נגד מטוסים מסדרת סי דארט. בניית האונייה במספנת ויקרס, בעיר בארו אין פורנס (Barrow-in-Furness) בצפון אנגליה, החלה ב-15 בינואר 1970. האונייה הושקה על ידי המלכה אליזבת' השנייה ב-10 ביוני 1971, ונכנסה לשירות ב-10 בפברואר 1975.

בנייה וכניסה לשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך בניית האונייה אירעה התפוצצות, בה נהרגו שני פועלים ונפגע קטע מן הגוף. הקטע הפגוע הוחלף בקטע מהאונייה האחות, הרקולס, שהייתה בשלבי בנייה עבור הצי הארגנטינאי.

"שפילד" הייתה האונייה הראשונה בסדרת המשחתות מטיפוס 42, ולכן הוקדשו השנים הראשונות של שירותה לבחינת המערכות השונות שהותקנה בה, ובמיוחד מערכת הטילים נגד מטוסים מדגם סי דארט. הצורך בבחינת הטילים על ידי "שפילד" עלה עוד יותר בשל שריפות ובעיות טכניות שאירעו במשחתת אה"מ בריסטול, שנועדה לכתחילה לבצע את הניסויים. רק ב-1980 הפכה "שפילד" למבצעית באופן מלא. אחד ממפקדי האונייה במהלך שנות הניסויים היה קפטן סנדי וודוורד, שמאוחר יותר יהיה מפקד קבוצת המשימה שמרכזה נושאת המטוסים אה"מ הרמס.

מלחמת פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת פוקלנד

ב-2 באפריל 1982 פרצה מלחמת פוקלנד, לאחר שצבא ארגנטינה, שבה שלטה חונטה צבאית, פלש לאיים שבאוקיינוס האטלנטי הדרומי, אשר ארגנטינה טענה לריבונות עליהם. בתגובה שלחה בריטניה כוח משימה ימי לעבר האיים. בריטניה גם הכריזה על הקמת אזור סגר ימי ברדיוס של 200 מייל ימי סביב האיים, והזהירה כי כל כלי שיט שייכנס עליו יעמיד את עצמו בפני סכנת התקפה.

ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס סופר אטנדר מהדגם שנשא את הטיל אשר פגע באונייה

בבוקר ה-4 במאי 1982 שייטה שפילד, בפיקוד קפטן ג'יימס סולט (James Salt) יחד עם שתי משחתות נוספות מסוגה מדרום מזרח לאיי פוקלנד, במשימת לוחמה נגד צוללות, כמסך הגנה לכוח המשימה הימי הבריטי. האונייה נמצאה באותה עת במצב כוננות 2, וההערכה בחלק מהאוניות הייתה שהסיכון העיקרי הוא מצוללות ולא מתקיפה אווירית. יומיים קודם לכן הטביעה צוללת בריטית את הסיירת הארגנטינית גנרל בלגראנו, והבריטים היו דרוכים בעיקר לקראת אפשרות של התקפת צוללות ארגנטיניות, ומפקד המשחתת הורה על שינוי כיוון השיט של האונייה מדי 90 שניות כדי להתמודד עם סיכון אפשרי מתקיפה על ידי צוללת ארגנטינאית. מפעילי המכ"ם ב"שפילד" התקשו בזיהוי המטוסים הארגנטינאיים; ייתכן שלמשחתת לא היו אמצעי זיהוי עמית-טורף וייתכן שהופעלה נגדם לוחמה אלקטרונית

מעט לפני שמונה בבוקר אותרו האוניות הבריטיות על ידי מטוס סיור ימי ארגנטיני מדגם לוקהיד נפטון. המטוס הארגנטינאי עקב אחרי האוניות וכיוון לעברן שני מטוסי דאסו ברגואה סופר אטנדר שהמריאו משדה תעופה צבאי שליד העיר ריו גראנדה שבדרום ארגנטינה. המטוסים, מתוצרת צרפת, נשאו טילי אוויר-ים מדגם אקסוסט. בשעה 10:00 תודלקו המטוסים על ידי מטוס תדלוק מדגם לוקהיד C-130 הרקולס, שאותו ליוו שני מטוסי נשר מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. המטוסים המשיכו בטיסתם בגובה נמוך מאד כדי לחמוק מגילוי על ידי המכ"ם הבריטי. הם נסקו לזמן קצר כדי לאתר את האוניות במכ"ם שלהם והזינו את מיקומן למערכת הנשק של הטילים. בשעה 11:04 שיגרו המטוסים את טיליהם ממרחק של 30 עד 48 קילומטר מן האוניות הבריטיות. המטוסים שבו לבסיסם ללא תדלוק נוסף.

המשחתת האחות, אה"מ גלאזגו, שהייתה בכוננות גבוהה איתרה במכ"ם את שני מטוסי הסופר אטנדר, בעלי יכולת נשיאת הטילים, במרחק 74 קילומטרים. "גלאזגו" התריעה על כך באופן מיידי באמצעות שידור מילת הצופן המוסכמת "הנדברייק" בקשר לכל אוניות כוח המשימה. "שפילד" העריכה שאיום טילי האקסוסט מוגזם ומפקדיה העריכו שההתראה היא התראת שווא; כך העריכו גם מפקדי נושאת המטוסים אה"מ אינווינסיבל. נראה שצוות ה"שפילד" לא שמע את מטוסי האויב ואת הטילים, לא זיהה אותם במערכות הלוחמה האלקטרונית ולא זיהה אותם במערכות המכ"ם. צוות האונייה לא קיבל הוראה לעבור לעמדות קרב, לא שוגרו אמצעי הטעיה (כמו מוץ), התותח ומערכת הטילים, סי-דארט, לא הוכנו לפעולה ואף לא נמסרה התראה למפקד האונייה. רק כאשר הבחינו באונייה בעשן הפליטה של הטילים הבין הצוות שמדובר בטילים נגד אוניות; חמש שניות לאחר מכן אירעה הפגיעה באונייה.

הפגיעה באונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הטילים פנו לעבר "שפילד", ואחד מהם פגע במים במרחק של כ-800 מטר מן האונייה. הטיל השני פגע במרכז הדופן הימנית של האונייה, בגובה של כ-2.4 מטר מעל קו המים. מן הפגיעה נקרע חור בדופן האונייה, באורך 4.5 מטר ובגובה 1.2 מטר. במקור סברו הבריטים כי ראש הקרב של הטיל, במשקל של 165 קילוגרם לא התפוצץ, וכי הנזק נגרם מהתלקחות הדלק של המנוע הרקטי של הטיל. ואולם, חקירה נוספת של ההתקפה, שנערכה לאחר שנים, הביאה למסקנה כי ראש הקרב אכן הופעל. באונייה פרצה שריפה עזה ועשן רעיל התפשט בתוכה. אספקת הכוח החשמלי נקטעה לחלק ממדורי האונייה, כך שאי אפשר היה להפעיל בהם איוורור. כיבוי השריפה סוכל על ידי הפגיעה שהשביתה גם את צנרת המים של האונייה.

"שפילד" ו"קובנטרי" היו בקשר רדיו בעת הפגיעה, הקשר נותק, אך מספר דקות לאחר מכן התקבלה הודעה יבשה: "שפילד נפגעה". מצבה של הואנייה לא היה ברור ומפקדת כוח המשימה הימי הבריטי שיגרה את הפריגטות אה"מ ארו‏ (Arrow) ואה"מ יארמות' כדי לברר את מצבה של המשחתת, ומסוק הוזנק לכיוונה. חוסר הבהירות נותר עד שהמסוק של "שפילד", ועליו קצין מבצעי האוויר וקצין המבצעים של האונייה נחת על אוניית הדגל, אה"מ "הרמס", ושני הקצינים הביאו את המידע על הפגיעה ב"שפילד".

וועדת החקירה שמינה משרד ההגנה של בריטניה קבעה, על סמך העדויות שאספה, כי ראש הנפץ של הטיל לא התפוצץ. מסקנה זו מנוגדת לדעתם של חלק מאנשי הצוות, הסבורים שראש הנפץ אכן התפוצץ. דעה זו נתמכת בהערכה מחדש של משרד ההגנה שנעשתה בקיץ 2015. המשרד העריך מחדש את דעתו לאחר קבלת חוות דעת מקצועיות שנעשו בהתבסס על כלי הערכת נזקים שלא היו קיימים ב-1982, ועל ניסיון שנצבר בניסויי ירי שנערכו מאז תום מלחמת פוקלנד.

הלחימה באש וטביעת האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אם ראש הנפץ התפוצץ ובין אם לא, פגיעת הטיל ומנועו הבוער גרמה לשריפה באונייה. על פי כמה עדויות מערכות ייצור החשמל של האונייה נפגעו וכך גם קו המים הראשי, דבר שמנע ממערכות כיבוי האש לפעול ולמעשה חרץ את גורלה להרס בשריפה. השריפה התפשטה גם בשל הימצאותו של חומר דליק והיעדרם של מסכים חסיני אש שהיו יכולים למנוע את התפשטותה. המאבק באש נמשך ארבע שעות, שלאחריהן הורה הקברניט לנטוש את האונייה, מחשש שהשריפה תצית את טילי הנ"מ שבבטן האונייה, אובדן כושרה הקרבי וחשיפתן של הפריגטות שנשלחו לסייע להתקפה אווירית. וועדת החקירה מצאה שאופן ניהולו של מפקד האונייה את הלחימה באש והחלטתו לנטוש את האונייה היו נכונים. בסך הכל נהרגו בהתקפה על האונייה 20 מאנשי צוותה ו-26 נפצעו. בעת שהמתינו אנשי הצוות לפינוי עודד אותם קצין זוטר לשיר את השיר Always Look on ,the Bright Side of Life מתוך הסרט בריאן כוכב עליון.

בששת הימים הבאים, מ-4 במאי 1982, נערכו חמש ביקורות באונייה, שנועדו לבחון האם ניתן להנציל ציוד מן האונייה. ניתנו הוראות להטליא את החור בדופן האונייה ולגרור אותה לאיי גורג'יה הדרומיים, אך עוד לפני מתן ההוראות כבר החלה הפריגטה "יארמות'" לגרור את המשחתת. הים הסוער הביא להצפה איטית דרך החור שבדופן, וב-10 במאי, ששה ימים לאחר שנפגעה, טבעה האונייה. זו הייתה האונייה הבריטית הראשונה שהוטבעה בקרב מאז מלחמת העולם השנייה.

חקירת האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקפה והאירועים בעקבותיה נחקרו על ידי ועדת חקירה של הצי. החקירה העלתה שורה של ליקויים בתגובת הצוות להתקפה ובמצב האונייה:

  • אזהרת המשחתת גלאזגו על הטילים המתקרבים לא הועברה לקברניט השפילד;
  • הטילים הופיעו על מסכי המכ"ם של האונייה אך לא זוהו כטילים הטסים בגובה פני הים עד אשר נראו שובלי העשן שלהם, רק חמש שניות לפני הפגיעה. מפעילי המכ"ם שלה הגיבו באטיות והאימון שלהם היה רחוק מלהספיק;
  • כאשר הופיעו הטילים במסכי המכ"ם של האונייה לא נעשה דבר בהתאם לתורת הלחימה של הצי נגד טילים: המשחתת לא נכנסה לעמדות פעולה, לא הגבירה מהירות ופנתה לכיוון הטילים ולא ירתה מוץ או ניסתה להפעיל את מערכות הנשק נ"מ שלה;
  • לאונייה לא הייתה מערכת אלקטרונית מתאימה לשיבוש פעולת הטילים ולא מערכות נשק מתאימות להתמודדות עם הטילים בטווח קצר;
  • פנים האונייה הכיל חומרים דליקים ולא היו בה דלתות אטומות מספיקות שהיו יכולות למנוע מהעשן הרעיל מלהתפשט בתוכה;
  • תפקוד חלק מהקצינים והצוות במהלך האירוע היה פגום. נמצא ששני קצינים נהגו ברשלנות, אך הם לא הועמדו לדין פלילי או משמעתי.

הפגיעה במשחתת גרמה לזעזוע בציבור הבריטי והמחישה כי האירועים באיי פוקלנד הסלימו לכדי מלחמה. שפילד הייתה כלי השיט הצבאי הבריטי הראשון שהוטבע בפעולה מבצעית מאז מלחמת העולם השנייה והאונייה הראשונה מתוך שש אוניות בריטיות שטובעו במלחמה: ארבע אוניות של הצי הבריטי שתי משחתות ושתי פריגטות), אוניית עזר אחת ואונייה אזרחית מגוייסת אחת, אטלנטיק קונביור.

דו"ח ועדת החקירה פורסם בציבור בשנת 2006 וב-2017 פורסמו גם חלקים ממנו שהושמטו לפני כן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]