אהבה, שנאה ומה שביניהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהבה, שנאה ומה שביניהן
Hateship, Loveship
HateshipLoveship1.jpg
מבוסס על "שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נשואים" מאת אליס מונרו
בימוי ליזה ג'ונסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה קאסיאן אלווס, מייקל בנארויה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אליס מונרו, מארק פוארייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קריסטן ויג
היילי סטיינפלד
גאי פירס
ג'ניפר ג'ייסון לי
ניק נולטי
כריסטין לאטי
סאמי גייל
דאגלס גריפין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה דיקון הינצ'ליף
צילום קספר טאקסן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אולפן בנארויה פיקצ'רס
הקרנת בכורה 6 בספטמבר 2013
משך הקרנה 104 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות $54,030 (13 באפריל 2014)
הכנסות באתר מוג'ו hateshiploveship
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אהבה, שנאה ומה שביניהןאנגלית: Hateship, Loveship) הוא סרט דרמה אמריקאי, בבימויה של ליזה ג'ונסון. הסרט מבוסס על הסיפור הקצר מתוך ספרה של אליס מונרו, "שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נשואים" (Hateship, Friendship, Courtship, Loveship, Marriage), שעובד לתסריט על ידי מארק פוארייה.

כוכבת הסרט היא קריסטן ויג ומשחקים בו בתפקידים הראשיים: גאי פירס, ניק נולטי, היילי סטיינפלד, ג'ניפר ג'ייסון לי, כריסטין לאטי וסאמי גייל. בכורת הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, ב-6 בספטמבר 2013 וב-11 במרץ 2014 פורסם הקדימון שלו והוא יצא למסכים, אך נכשל וירד אחרי מספר שבועות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'והנה פרי (קריסטן ויג) היא אישה צעירה. מגיל 15 היא טיפלה בבדידות באישה מבוגרת בחווה כפרית מרוחקת וזה היה כל עולמה. היא אינה מורגלת בחיים המודרניים של בני גילה, לא כל שכן ביצירת קשרים אנושיים. לאחר מות מעסיקתה, היא עוברת לעבוד כסוכנת בית בביתו של מר מקאולי המבוגר (ניק נולטי) ואמורה גם לטפל בנכדתו בת העשרה, סביתה (היילי סטיינפלד), המתגוררת עמו, לאחר שאמה נהרגה בתאונה ואביה, קן (גאי פירס), שישב בכלא לאחר שהואשם באחריות לתאונה, עבר לגור בשיקגו

בסיום ארוחה הנערכת עם הגעתה לביתה החדש, מוסר קן לג'והנה פתק ובו הוא מודה לה על כך שנכנסה לתפקיד של טיפול בבתו. לאחר שקן שב לשיקגו, ג'והנה כותבת לו מכתב תשובה נימוסי. אדית, חברתה של סביתה, מציעה לג'והנה כי היא תשלשל את המכתב בתיבת הדואר בדרכה לביתה, אולם שתי הנערות פותחות את המכתב ואדית יוזמת מהתלה מרושעת בה הן מתחזות לקן ועונות למכתבה של ג'והנה במכתב תשובה רומנטי, תוך שהן מציעות לג'והנה לעבור להתכתבות בדואר אלקטרוני ונותנות לג'והנה (שעניין הדואר האלקטרוני חדש לה לחלוטין) חשבון דואר אלקטרוני מזויף. לאט לאט מתפתחת ההתכתבות. ג'והנה עונה לו מהמחשב בספריה הציבורית ומתאהבת בקן. היא קונה לראשונה שמלה המחמיאה לה כאשה.

הרהיטים של קן ואשתו המנוחה (בתו של מקאולי) נותרו ללא שימוש, מאוחסנים בצד ביתו של מקאולי השומר עליהם. ג'והנה מנקה אותם ושולחת אותם בהובלה על חשבונה, ללא אישורו של מקאולי, לשיקגו. היא מייעדת אותם לשימוש במוטל אותו משפץ קן על מנת להתפרנס ממנו, לאחר שנכשל בכל עיסוקי העבר שלו, דבר שחיזק את הבוז והתיעוב של מקאולי אליו. היא עצמה עוזבת את עבודתה ללא התראה ונוסעת באוטובוס לשיקגו לחיות יחד עם קן. בהגיעה למקום היא מוצאת את קן חי בתוך חורבת המוטל המוזנחת כשהוא מסומם וחולה. הוא מסביר לה כי לא כתב לה שום מכתב וכי אין לו כלל חשבון דואר אלקטרוני או מחשב. ג'והנה נשברת ברגע הראשון, אך מתעשתת ומחליטה להלחם על חייה החדשים ועל חייו של קן.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הסרט החלו בנובמבר 2012 בניו אורלינס בלואיזיאנה.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נכשל כישלון חרוץ בבתי הקולנוע והכנסותיו הסתכמו בכמה עשרות אלפי דולרים בלבד. באתר Rotten Tomatoes זכה הסרט לציון 50%, והמבקרים בו הסכימו על האמירה כי "הופעתה התוססת של קריסטן ויג שווה את מחיר הכרטיס... והיא צריכה להיות כזו, כי בשאר הסרט אין משהו ששווה ללכת אליו.[1]
גם מבקר הקולנוע הישראלי, שמוליק דובדבני, התאכזב מהסרט וסיכם את ביקורתו: "התוצאה היא סרט טריוויאלי למדי בכל הנוגע לאופני העיצוב של מערכות היחסים בין הדמויות בו. ... השורה התחתונה היא, שבסופה של כל מנהרה אפלה ממתינה הגאולה בדמותה של שומרונית טובה שתגיע מאי שם. לפניכם עוד קלישאה ש"אהבה, שנאה" אינו טורח להחמיץ."[2]
לעומת זאת, מבקרת הקולנוע שיילה או'מאלי, משבחת את הסרט; את חוסר היכולת של הצופה לדעת לאן עלילת הסרט תוביל, ובעיקר את הבימוי המאופק של ליזה ג'ונסון שאינה נגררת להפיכת הסרט לאופרת סבון ואת משחקה של קריסטן ויג שגם הוא מאופק וחף ממניירות.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אהבה, שנאה ומה שביניהן", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  2. ^ שמוליק דובדבני, "אהבה, שנאה ומה שביניהן": נסתפק בשנאה, באתר ynet, 15 ביוני 2014
  3. ^ Sheila O'Malley, Hateship Loveship, באתר של רוג'ר איברט, 11 באפריל 2014