אהבה מנצחת הכל (קאראווג'ו)
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
קאראווג'ו |
| תאריך יצירה |
העשור הראשון של המאה ה־17 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
113.3 ס"מ |
| גובה |
156.5 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
בארוק איטלקי |
| מספר יצירה |
369 (גמלדה-גאלרי) |
| מיקום | 17th and 18th centuries Italian, French, Spanish paintings - Room XIV |
אהבה מנצחת הכול (בלטינית: Amor Vincit Omnia) הוא ציור שמן שצייר קאראווג'ו בשנת 1602–1603. היצירה מתארת את קופידון, אל האהבה, כנער עירום ובוטח היושב על שולחן, מוקף באובייקטים סמליים של אמנויות, מדעים, מלחמה ושלטון - כולם מושלכים לרגליו לאות כניעתם לכוחה של האהבה. הציור נוצר עבור הפטרון וינצ'נצו ג'וסטיניאני, ועם השנים זכה לפרשנויות נרחבות בזכות אופיו החושפני, הרמזים ההומו-אירוטיים והאיקונוגרפיה הנועזת. כיום שמור הציור באוסף גמלדה-גאלרי בברלין.[1]
רקע ליצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נוצר לפי הזמנה של וינצ'נצו ג'וסטיניאני, מראשי הפטרונים של קראוואג'ו ואחת מהדמויות המשפיעות בסצנת האמנות הרומית בראשית המאה ה־17. ייתכן שג'וסטיניאני, שהיה ככל הנראה הומוסקסואל, הזדהה עם דמותו הארוטית של קופידון כפי שצייר אותה קראוואג'ו. הדמות מזוהה כפניו של נער בשם צ'קו (Cecco), שהופיע ביצירות נוספות של האמן ואולי אף היה מאהבו. הביקוש לדיוקנאות ארוטיים של נערים צעירים לא היה חריג בתקופת הבארוק, אך העיבוד הגופני הישיר של קראוואג'ו, כמו גם תנוחתו החושפנית של קופידון, עוררו תגובות חריפות. למרות זאת, הציור הפך לאחת היצירות האהובות באוסף ג'וסטיניאני, עד שנרכש בשנת 1812 בידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, ונכנס לאוסף המוזיאון בברלין.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מציג את קופידון, אל האהבה מן המיתולוגיה הרומית, בדמות נער עירום היושב בחזית התמונה על שפת שולחן מכוסה בד. הוא מביט ישירות אל הצופה בחיוך מתגרה, רגליו פסוקות, וגופו מוצג באופן חושפני וחסר עכבות. כנפיים פרושות מחוברות לגבו, ובידיו הוא אוחז בקשת אשר מיתריה קרועים. לצדו מונחות שתי חיצים – האחד אדום, מסמל את תשוקת האהבה, והשני שחור, מסמל את סבלה.
לרגלי הנער פזורים שלל סמלים מעולמות הרוח, המדע והשלטון: כלי נגינה המייצגים את האמנויות היפות, מחוגה וזוויתן כסמלים למדע, שריון וזר דפנה לרמז על מלחמה ותהילה, כתר ושרביט כסמלים לשלטון, וכן גלובוס שמימי שעליו כמעט נשען קופידון. אחד הדפים המוזיקליים הנראים בתמונה כולל את האות "V", שעשויה לרמז על המילה הלטינית "Victoria" (ניצחון) או לשמש ראשי תיבות לשם המזמין.[1]
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של קופידון בציור מציגה ניגוד בולט בין המסורת המיתולוגית לבין הגישה הארצית והחושפנית של קראוואג'ו. אין זה אל אהבה אידיאלי או תמים, אלא נער מן העם – ככל הנראה הדגם הקבוע של האמן, סצ'ו, שהיה אולי גם אהובו. תנוחתו של קופידון חושפת את גופו ללא עכבות: מבטו ישיר, רגליו פסוקות, בטנו מקופלת, ושיניו עקומות – תיאור ריאליסטי המדגיש גופניות ותחושת נוכחות חזקה. תנוחתו וסגנונו מצביעים גם על גוון הומוארוטי מובהק. המבט אל הצופה - בשילוב החיוך הערמומי - מרמז על ביטחון עצמי רב, אולי אפילו זלזול בערכי העולם הסובב. האפלה והאור, הניגוד החד המוכר כקיארוסקורו, מחזקים את תחושת הדרמה וטעונים במשמעות סמלית של גילוי מול הסתרה. קשתו של קופידון מונחת בידיו, אך מיתר הקשת קרוע – פרט המעורר מחשבה: ייתכן שאין לו עוד צורך בכוחו, או שמדובר בסמל ואניטאס לריקנות הכוח ולחולשת האהבה.[1]
השוואות ליצירות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיצוב דמותו של קופידון, קראוואג'ו יצר הקבלה ברורה לדמות גאונות הניצחון של מיכלאנג'לו, המתוארת בפסל שנמצא בפאלאצו וקיו שבפירנצה. שני האמנים מציגים נער עירום בתנוחה חושפנית ובעלת עוצמה, אך בעוד מיכלאנג'לו שאף לאידיאל קלאסי של יופי והרואיות, קראוואג'ו בחר בדגם מן הרחוב, בעל מראה גופני בלתי מושלם, אשר מבטו הישיר והגוף העירום שלו טעונים באופי בוטה וחושני. ההקבלה מדגישה את המעבר מהאידיאליזם של הרנסאנס אל הריאליזם הדרמטי והפרובוקטיבי של תקופת הבארוק.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אהבה מנצחת הכל
