אהובה בלקין
 | |
| מוסדות |
הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ  |
|---|---|
  | |
אהובה בֶּלקין היא היסטוריונית של האמנויות וחוקרת תיאטרון ישראלית, פרופסור אמריטה בחוג לאמנות התיאטרון שבפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהובה בלקין נולדה וגדלה בתל אביב. שירתה בצה"ל בתפקידי פיקוד, הדרכה, ניהול, חינוך וסיימה את שירותה בדרגת רב-סרן. היא בעלת תעודת הוראה מהסמינר למורים לאמנויות. בוגרת החוגים להיסטוריה כללית ולאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. סיימה תואר שני בהצטיינות בחוג לאמנות התיאטרון בו כתבה את תזת המאסטר בנושא "היבטים בחזות השוטה" בהדרכת פרופ' משה לזר (תשל"ו 1975). בעלת תואר שני בהיסטוריה של האמנות מאוניברסיטת טורונטו, ולימודי תעודה במוזואולוגיה בהצטיינות מאוניברסיטת טורונטו והמוזיאון המלכותי של אונטריו, קנדה. השלימה דוקטורט בחוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב (1982-1979). הדיסרטציה "Non Est Deus: ההתפתחות האיקונוגרפית של האיורים לפרק 52 בתהילים" נכתבה בהדרכת פרופ' משה ברש.
אהובה בלקין השתתפה בצוות ההקמה של הארכיון הישראלי לתיאטרון ("המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה לתיאטרון") באוניברסיטת תל אביב (1970-3). בשנים 1974-6 כתבה למדורי תיאטרון בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"על המשמר".
מ-1980 אהובה בלקין מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות, החוג לאמנות התיאטרון. היא הנחתה עשרות סטודנטים לתארים מתקדמים. ב-1996 קיבלה תואר פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב, וב-2000 פרופסור מן המניין. בשנים 1997-2005 הייתה ראש הלימודים העיוניים בחוג לאמנות התיאטרון; הייתה חברת הפורום האקדמי האסטרטגי של האוניברסיטה, חברת סנאט והסנאט הקטן, וחברה בחבר הנאמנים של האוניברסיטה. כיהנה כראש צוות המחקר של המכון האירופאי לחקר התיאטרון, ברצלונה, והייתה נשיאת האגודה הישראלית לחקר התיאטרון (2001 -2006).
אהובה בלקין התארחה כחוקרת ומרצה באוניברסיטאות בארץ ובעולם: חוקרת אורחת בוודהם קולג', ובמרכז ללימודים עבריים ולימודי היהדות באוקספורד, אנגליה (1991-2); פרופסור אורחת בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה (1999-2001); בין השנים 2005-7 שהתה כפרופסור אורחת בניו זילנד בפקולטות לאמנויות באוניברסיטת אוקלנד באוקלנד, ובאוניברסיטת וויקאטו בהמילטון; במכון ללימודי תיאטרון באוניברסיטת מינכן, מינכן, גרמניה; בחוג ללימודי היהדות ביוניברסיטי קולג' לונדון, אנגליה, ובפקולטה לפילוסופיה, מרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטה הפדרלית מינס גראס (UFMG), בבלו הוריזונטה, ברזיל.
מחקרה של אהובה בלקין עניינו הגילויים התיאטרוניים של התרבות העממית באירופה של ימי הביניים והרנסאנס, תיאטרון יהודי, תיאטרון פמיניסטי ותיאטרון והאמנויות החזותיות.
אהובה בלקין שימשה חברת מערכת של כתבי העת: Assaph: Studies in the Theatre (1984-5), Journal of Theatre and Drama) (J T D) (2000-1995)
מותר: כתב עת של הפקולטה לאמנויות (2000-2011).
בשנים 2007–2013 כיהנה כחברה במועצה האקדמית עליונה וועדת המינויים של "מכון טכנולוגי חולון" (HIT).
לאהובה בלקין שני ילדים: רן בלקין ואן אמריו-בלקין. היא בת זוגו של האדריכל ומתכנן הערים מאיר בוכמן.
מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בין שתי ערים: המחזה העברי שמחת פורים, מכון הברמן למחקרי ספרות, 1997.
- הפורים שפיל: עיונים בתיאטרון היהודי העממי, ירושלים; הוצאת מוסד ביאליק, 2002.
- מקרנבל לתיאטרון: תבניות וכאוס בקומדיה דל'ארטה, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2021.
- טרבלוג, תל אביב, הוצאת ספרא, 2022.
- Leone de'Sommi and the Performing Arts (ed.) Tel Aviv, Assaph book Series,1997.
- Jewish Theatre: Tradition in Transition and Intercultural Vistas (ed.) Tel Aviv, Assaph book Series,2002.
פרקים בספרים וערכים נבחרים באנציקלופדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- “Jewish Theatre 15th-20th Century”, in Oxford Handbook of Jewish Studies. Ed. Martin Goodman, Oxford University Press, 2002.
- “The Purimshpiel” Encyclopedia of Jewish folklore, in Jewish Folklore and Tradition: A multicultural Encyclopedia. Ed. H. Bar Itzhak ABC-Clio Inc. California, 2005.
- "Leone de' Sommi"; "Luzzatto"; "Zacutto" in Kindler Literature Lexikon, J.B. Melzler Verlag, 2009.
- הקומדיה דל ארטה" בספר קומדיה דל'ארטה מאריסטופנס עד סיינפלד בעריכת דן אוריין ולאה גילולה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דב אלבוים מראיין את אהובה בלקין, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube- הספרים של אהובה בלקין, באתר "סימניה"
אהובה בלקין, דף שער בספרייה הלאומית
