אהובה תומר
 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1957 י"ט בתשרי תשי"ח לבוב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות |
|---|---|
| נהרגה |
6 בדצמבר 2010 (בגיל 53) כ"ט בכסלו תשע"א |
| תאריך עלייה | 1960 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 משטרת ישראל |
| תקופת הפעילות | 15 בינואר 1982 – 6 בדצמבר 2010 (28 שנים) |
| דרגה |
 תת ניצב (לאחר מותה) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקדת תחנת נהריה, ראש אגף המבצעים של מחוז הצפון, מפקדת תחנת חיפה | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
  | |
אהובה תומר (י"ט בתשרי תשי"ח, 14 באוקטובר 1957 – כ"ט בכסלו תשע"א, 6 בדצמבר 2010) הייתה קצינת משטרה ישראלית, ופיקדה על תחנת חיפה, הגדולה בישראל.
תומר נספתה באסון השרפה בכרמל בשנת 2010, על תפקודה באירוע קיבלה את עיטור המופת ממשטרת ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהובה תומר נולדה כלובוב בוריסובנה טבצ'ניק, בת לריבה ובוריס טבצ'ניק, בעיר לבוב שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית של ברית המועצות. כשהייתה בת שנתיים עלתה לישראל עם משפחתה (לאחר שהות בפולין ובאוסטריה), במטוסו של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. תומר גדלה בקריית אתא.
את שירותה הצבאי עשתה כקצינת חיב"ה (חיילות בשירות המשטרה) בפיקוד הצפון, ולאחר שחרורה מהצבא הצטרפה בשנת 1982 למשטרת ישראל. זמן לא רב לאחר מכן, מונתה לקצינת מבצעים במרחב חיפה ושירתה גם כדוברת מרחב חיפה. בשנת 1997 מונתה למפקדת תחנת נהריה.
בשנת 1999 הושעתה מעבודתה במשטרה בעקבות האשמות נגדה ונגד בן זוגה בגין קבלת כספים במרמה. כן הואשמה שעשתה שימוש במידע משטרתי על מנת לסייע לבן זוגה בעסקים. חמש שנים לאחר מכן זוכו השניים מכל ההאשמות ותומר שבה למשטרה.
תומר שירתה כסגנית מפקד תחנת חיפה, בין היתר בתקופת מלחמת לבנון השנייה. לאחר מכן שימשה כראש אגף המבצעים של מחוז הצפון בדרגת ניצב משנה.
בשנת 2009 מונתה תומר למפקדת תחנת חיפה, הגדולה בתחנות המשטרה בישראל, לסגניתה מונתה אתי מאירסון[1].
ב-2 בדצמבר 2010, במהלך הטיפול בשרפת הענק בכרמל, נקלע הרכב שבו נהגה למלכודת אש והיא נכוותה כוויות אנושות, וכעבור ארבעה ימים ב-6 בדצמבר 2010 נפטרה מפצעיה. תומר הספיקה לפני לכידתה במלכודת האש להתראיין לחדשות, מה שהייתה הופעתה הטלוויזיונית האחרונה. עם מותה הועלתה לדרגת תת ניצב.
בטקס שנערך בפברואר 2011 העניק שגריר ארצות הברית בישראל, ג'יימס קנינגהם בעיריית חיפה, תעודת מועמדות לקבלת "אות האומץ הנשי הבינלאומי" לדני רוזן, בן זוגה של תומר[2]. האות עצמו לא הוענק לבסוף לתומר.
במרץ 2011 אישרה ועדת עיטורים במשטרת ישראל הענקת עיטור המופת לתומר[3] על גילוי התמדה, דבקות במשימה ואומץ לב, הראויים לשמש מופת באירוע בו נספתה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות החיים של אהובה תומר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- אהובה תומר באתר הזיכרון של משטרת ישראל
- יוסי כ"ץ, אהובה על הבריות • הראיון האחרון של המפקדת, אתר בחדרי חרדים
- בראש תחנת המשטרה הגדולה בארץ - אישה, אתר מקור ראשון
- משטרת חיפה מציגה: כח נשי בפיקוד הבכיר, אתר מקור ראשון
- אחיה ראב"ד ועדי סרדס, נצ"מ אהובה תומר נפצעה אנוש, 2 שוטרים נעדרים, באתר ynet, 2 בדצמבר 2010
- אחיה ראב"ד ויואב זיתון, תנ"צ תומר מתה מפצעיה; "איבדנו אישה גדולה", באתר ynet, 6 בדצמבר 2010
- אחיה ראב"ד ורענן בן-צור, הספר האחרון של אהובה: "הנערה ששיחקה באש", באתר ynet, 10 בדצמבר 2010
- אחיה ראב"ד, שנה בלי אהובה תומר: "אנחנו פשוט מתגעגעים", באתר ynet, 27 בנובמבר 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אחיה ראב"ד, היסטוריה בחיפה: אשה מפקדת תחנת המשטרה, באתר ynet, 1 במרץ 2009
- ^ עירונט-עיריית חיפה - "אות האומץ הנשי הבינלאומי" מוענק מדי שנה על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית למספר נשים ברחבי העולם, שגילו במעשיהן אומץ לב, תושייה ונכונות להקרבה יוצאת דופן למען הזולת.
- ^ איציק סבן, דניאל סיריוטי ודני ברנר, גאווה בצל הכאב, באתר ישראל היום, 7 באפריל 2011