אהוב מהר המור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אָהוּב מֵהַר הַמּוֹר הוא פיוט לחתונה ("חדויה"[1]) שנהוג בקרב יהודי תימן לשיר תחת החופה אחר קריאת הכתובה.[2]

מחבר הפיוט אינו ידוע.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שורה בשורות הראשונות בפיוט פותחת בתואר של ה', ולאחר מכן ההמשך "...מהר המור, נתן לי מורשה"

התארים (לפי סדר הא"ב): אהוב, ברוך, גיבור, דגול, הדור, ועד, זכאי, חנון, טהור, ישר, כביר, לובש, מלך, נורא, סומך עוזר, פודה, צדיק, קדוש, רחום, שומר. באות תי"ו ישנם שלשה תארים: תמים, תומך, תקיף.

לאחר כל התוארים מסתיים הפיוט במילים: "מורשה נחלתי וקבלתי בקדושה, בקדושה שמעתי כי יקח איש אשה[3], אשה טובת מראה מאורשה מקודשה, הללויה כי טוב כי לעולם חסדו".

פירוש הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט משווה בין הנישואין למתן תורה:

  • הר המור - כינוי להר סיני[4]
  • מורשה - התורה לפי הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה"[5]

ההשוואה בין חתונה למתן תורה מבוססת על הגמרא (מסכת ברכות): "תורה ציוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה" (ברכות נז א).

מנהגים באמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפיוט נוהגים לשיר בקהילות יהודי תימן תחת החופה, יש הנוהגים לשיר רק גרסה מקוצרת שלא כוללת את כל התארים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על החדויה ראה: בת ציון עראקי קלורמן, יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות, כרך שני, האוניברסיטה הפתוחה, 2004, עמ' 28
  2. ^ הרב רצון ערוסי, נישואין כדת משה וישראל בימינו
  3. ^ על פי ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"ג.
  4. ^ זוהר, פרשת שמות
  5. ^ דברים ל"ג, ד