אהלה ואהליבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אהלה ואהליבה הן שתי דמויות סמליות המתארות את ממלכת ישראל וממלכת יהודה בנבואת יחזקאל בפרק כ"ג ובקינה לתשעה באב שכתב ר' שלמה אבן גבירול.

בנבואת יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה' מספר ליחזקאל על שתי אחיות שגדלו במצרים וכביכול נישאו לה'. בתחילה זנתה אהלה והעדיפה את אשור ומצרים ולכן ה' נתנה ביד אשור שהרגו אותה ולקחו לעבדים את בניה ובנותיה. לאחר מכן, ראתה אהליבה אחותה ועשתה כאהלה. גם היא העדיפה את אשור וכשדים. לכן ה' אומר לאהליבה שכל מאהביה - עמי בבל ואשור - יבואו וישפטוה, יפילו אותה בחרב, ויקחו את בניה ובנותיה לגלות וכך היא לא תוכל לזנות יותר. בנוסף הנביא אומר שכך כל הנשים תלמדנה לא לעשות כמעשיהם.

הנמשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהלה היא ממלכת ישראל שיש לה את האוהל (=המקדש) שלה, ואהליבה היא ממלכת יהודה שנמצא בה אהלו של ה' (=בית המקדש). ה' הוציא את שתיהן ממצרים ובחר בהן. תחילה, ממלכת ישראל בראשות ירבעם התחילה לעבוד לעגלים, ולאחר מכן, בהנהגת אחאב, גם לבעל. הנביא מזכיר גם עבירות נוספות כמו חילול שבת, שחיטת בנים ועבודה זרה בתוך המקדש שמחללת את קדושתו. לכן הנביא אומר שבבל ואשור ישפטו את ממלכת יהודה כדין נואפים ורוצחים (הריגת ילדיהם ושריפת בתיהם), ויחריבו את יהודה. כתוצאה מכך, כל העמים בעולם ידעו לא לחטוא יותר.

ככלל, המשלת עם ישראל או ממלכת יהודה לאשה והמשלת עבודה זרה לזנות של אותה אשה, היא מוטיב נפוץ בנבואות של יחזקאל ונביאים אחרים (בעיקר הושע). הכינויים אהלה ואהליבה משמשים בפי הפייטנים (כגון ר' אלעזר הקליר) ככינויים לממלכת ישראל ויהודה.

שומרון קול תתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומרון קול תתן היא קינה לתשעה באב שכתב ר' שלמה אבן גבירול והיא נאמרת בסידור האשכנזי בליל תשעה באב וביומו. הקינה מתארת ויכוח בין שתי הנשים, אהלה ואהליבה, על השאלה מי מביניהן סבלה יותר. הנשים מייצגות, כמו ביחזקאל, את ממלכות ישראל ויהודה. הפיוט בנוי כעין פזמון עם בית פותח, שלושה בתים וביניהם שורה מהבית הפותח בתור פזמון. לכל בית ישנה חריזה נפרדת, ובראשי הבתים ישנו אקרוסטיכון "שלמה". בבית הראשון ממלכת שומרון טוענת שהיא גלתה קודם והייתה בארץ פחות זמן ומאז לא חזרה. בבית הבא, טוענת את טענותיה ממלכת יהודה. היא טוענת שהיא גלתה מספר פעמים - גלות יהויכין וגלות צדקיהו. בנוסף, גם לאחר שחזרה לארץ בימי שיבת ציון, היא חטאה שוב וגלתה פעם נוספת - הפעם לכל קצווי תבל. בבית האחרון פונה המחבר לקב"ה ומתפלל על הגאולה.

הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

(בנוסח המקובל)

שֹׁמְרוֹן קוֹל תִּתֵּן:

"מְצָאוּנִי עֲוֹנַי! לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנַי!"
וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:
"נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי!" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְיָ!"

"לֹא לָךְ, אָהֳלִיבָה, חֲשׁׂב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי. הֲתַמְשִׁילִי שִׁבְרֵךְ (נ"א: חָלְיֵיךְ) לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי?!
אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי, וְקָם עָלַי כַּחֲשִׁי וְעָנָה בִי מֶרְיִי,
וּלְמִקְצָת הַיָּמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי,
חֶמְדָּתִי פָּשַׁט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי, וְלַחֲלַח וְחָבוֹר נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי.
דֹּמִי, אָהֳלִיבָה, וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי.! שְׁנָתַיִךְ אָרְכוּ, וְלֹא אָרְכוּ שָׁנַי!" ואהליבה:

מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה:
"אֲנִי כֵן נֶעֱקַשְׁתִּי, וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי.
דֹּמִי, אָהֳלָה, כִּי יְגוֹנִי זָכַרְתִּי! נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת, וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי.
הִנֵּה, בְּיַד הַכַּשְׂדִּים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי, וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי,
וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי, וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי,
וְשַׁבְתִּי לְצִיּוֹן עוֹד וְהֵיכָל יָסַדְתִּי, גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי,
עַד לְקָחַנִי אֱדוֹם וְכִמְעַט אָבַדְתִּי, וְעַל כָּל הָאֲרָצוֹת נָפְצוּ הֲמוֹנַי! ואהליבה:

הַחוֹמֵל עַל דַּל,
חֲמֹל עַל דַּלּוּתָם, וּרְאֵה שׁוֹמְמוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם!
אַל תִּקְצֹף עַד מְאֹד, וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם,
וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עֲוֹנָם וְסִכְלוּתָם!
רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם, וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם,
כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם!
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי, כְּנָאֳמֶךָ: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ:"!

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]