אהרון אשל
לידה |
1934 רעננה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 19 באפריל 2022 (בגיל 88 בערך) |
מדינה | ישראל |
כינוי | ארול |
מספר צאצאים | 4 |
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1952–1978 (כ־26 שנים) |
דרגה | אלוף-משנה |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
פעולות התגמול מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
עיטורים | |
יקיר רמת גן (2012) | |
תפקידים אזרחיים | |
מפקד שירותי הכבאות של עיריית תל אביב-יפו | |
אהרון (ארול) אשל (1934 – 19 באפריל 2022) היה קצין צה"ל בדרגת אל"ם, שכיהן כמפקד חטיבת הערבה וכמפקד חטיבה 655, חטיבת מילואים במרחב שלמה. לאחר שחרורו מצה"ל שימש כמפקד שירותי הכבאות של עיריית תל אביב-יפו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרון אשל נולד וגדל ברעננה למרים ואברהם אייזיק, ילידי פולין. השניים עלו לארץ ישראל ב-1932. רוב בני משפחותיהם נספו בשואה. היה בתנועת מחנות העולים וחבר גרעין נח"ל להשלמת קיבוץ משגב עם. והתגייס עם גרעינו לנח"ל בשנת 1952. עבר הכשרת לוחם וקורס מ"כים חי"ר שלאחריו שירת כמדריך טירונים. בינואר 1954 התנדב לצנחנים. בצנחנים שימש סייר במחלקת הסיור הגדודית. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר ועם סיומו מונה למפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890[1], בפלוגה עליה פיקד מאיר הר-ציון, ולחם בפעולות התגמול[2]. בהמשך שימש קצין מבצעים חטיבתי ומפקד מחלקה בקורס המ"כים של הצנחנים. כמו כן השתתף במבצע כנרת. לאחר מכן מונה לסגן מפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד, והקים את מחלקת התול"ר הראשונה בצה"ל. לחם במלחמת סיני כסגן מפקד פלוגה ומפקד מחלקת התול"רים, והשתתף בקרב המיתלה[3].
לאחר המלחמה מונה למפקד פלוגה א' בגדוד. ב-1960 מונה לסגנו של אברהם ארנן, מפקד סיירת מטכ"ל. בשנת 1962 שימש מדריך בבה"ד 1. לאחר מכן שימש כקצין אג"ם של חטיבה 80, חטיבת מילואים של הצנחנים. לאחר מכן שהה בשליחות המדינה באתיופיה ועסק באימון והדרכת קציני הצבא האתיופי. עם שובו ארצה מונה למפקד פלוגה בבית הספר לקצינים. כמו כן שימש כמפקד גדוד מילואים 115. בשנת 1969 מונה לסגן מפקד חטיבה 247. לאחר מכן שימש כמפקד בסיס האימונים החטיבתי של הצנחנים. בתפקידו זה הקים ומיסד את גדוד 450, קורס המ"כים של הצנחנים. בשנת 1972 שימש כסגן מפקד חטיבת הבקעה וכיועץ למבצעים מיוחדים ברצועת עזה. בשנת 1974 מונה למפקד חטיבת הערבה ולאחר מכן פיקד על חטיבה מרחבית אילת. בשנת 1978 השתחרר מצה"ל ובמילואים שימש כמפקד חטיבה 655 במרחב שלמה.
בשנים 1980–2000 שימש מפקד שירותי הכבאות של עיריית תל אביב-יפו בדרגת טפסר בכיר.
היה ממקימי אנדרטת "חץ שחור" ליד קיבוץ מפלסים והשתתף בצוות המתכנן של שיקום בית הצנחן. ב-2012 זכה באות יקיר העיר רמת גן.
נפטר באפריל 2022. הותיר אחריו אישה, נירה, וארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרון (ארול) אשל, מתוך אתר "הצנחנים העשור הראשון 1948–1958".
- עדויות אישיות: אהרון (ארול) אשל "הצבתי תותח לא-רתע במיתלה ושיתקתי עמדות אויב...", מתוך אתר "הצנחנים העשור הראשון 1948–1958".
- השנים העצובות של אייבי נתן, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008.
- אביב לביא, נשרף הלב: למדינה לא בוער להצטייד במטוסי כיבוי, באתר nrg, 14 ביוני 2010.
- מרדכי חיימוביץ, המבצע שהצנחנים לא מדברים עליו, באתר nrg, 31 באוגוסט 2013.
- אהרון אשל, דרשת מפקד, באתר הארץ, 6 באפריל 2014.
- אהרון אשל יקיר העיר רמת גן
- אלוף-משנה אהרון (ארול) אשל על הגיוס לסיירת מטכ"ל. על ירמי ברדנוב ועל פעולות התגמול של הצנחנים, מראיין: אורי מילשטיין
- אלי אשכנזי, הלוחם שערק ליחידה - לחם לצד אריק שרון והפך לאגדת צנחנים, באתר וואלה, 7 במאי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמוד 174.
- ^ מרדכי חיימוביץ', הלוחמים שהכירו את הפחד אך התעלמו ממנו, באתר nrg, 8 בפברואר 2012.
- ^ אהרון (ארול) אשל, מתוך אתר "הצנחנים העשור הראשון 1948–1958".
- מפקדי חטיבות חי"ר במילואים
- לוחמי סיירת מטכ"ל
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- חיילי חיל הרגלים במלחמת ששת הימים
- אלופי-משנה בצה"ל
- כבאים ישראלים
- מפקדי חטיבת הערבה
- יקירי רמת גן
- בוגרי המחנות העולים
- חברי גרעיני נח"ל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- ישראלים שנולדו ב-1934
- ישראלים שנפטרו ב-2022
- מפקדי מחלקות במלחמת סיני
- חיילי חיל הרגלים במלחמת סיני