אהרון בן יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרון בן יוסף
Escimo 2.jpg
אהרון בן יוסף "אסקימו" בתפקיד סגן מפקד שייטת 13 1964
תאריך לידה 27 בדצמבר 1926
מקום לידה פריז, צרפת
עלה לישראל 1933
תאריך פטירה 6 באוגוסט 1977 (בגיל 50)
מקום פטירה חיפה
כינוי "אסקימו"
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי.
תקופת שירות 19441977 מזה 4 שנים בפלמ"ח.
דרגה סגן אלוף (ים) סגן אלוף
תפקידים צבאיים
  • מפקד יחידת חבלה ימית בהקמה.
  • מפקד טרפדת
  • מפקד קורס קצינים, בבסיס ההדרכה של חיל הים
  • קצין מודיעין, קצין מבצעים, סגן מפקד ומפקד בשייטת 13.
  • מדריך במכללה לפיקוד ומטה.
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה  עיטור לוחמי המדינה
StarredAtalaf.jpg סמל צוללן ותיק
תפקידים אזרחיים
שליחות המגבית היהודית המאוחדת באוסטרליה.
בן יוסף אסקימו בשנת 1950.
אהרון בן יוסף בקורס קציני חיל רגלים בבה"ד 1

אהרון "אסקימו" בן יוסף (27 בדצמבר 1926 - 6 באוגוסט 1977) היה מפקד שייטת 13 בין השנים 1967-1965. השתחרר מצה"ל בשנת 1971 ופעל במסגרת המגבית היהודית המאוחדת באוסטרליה. בשנת 1977 נפטר ממחלה ממארת, וכעבור שנים הוכר כחלל צה"ל.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יוסף נולד בצרפת ועלה לארץ ישראל בשנת 1933. למד וגדל בתל אביב ובנערותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" בגיל 16, כחלק מגדוד "סער", הצטרף לשורות הפועל תל אביב.

שירות בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת בפלמ"ח משנת 1944, הצטרף לפלוגה הימית של הפלמ"ח, עבר קורס מפקדי סירות והשתתף בפעולות העלאת עולים לארץ ישראל. בשנת 1947 עבר קורס חובלים של הפלי"ם. תפקידיו העיקריים בפלמ"ח היו קצין חבלה ומפקד הבסיס בסידנא עלי. בתחילת השירות בפלי"ם קיבל את הכינוי אסקימו. היה זה לאחר שתיאר את הרגשתו ביציאה מצלילה בליל חורף. השירות הביטחוני המוקדם של בן יוסף נמשך 4 שנים לפני גיוסו לצה"ל.

חיל הים ושייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת השירות הימי עבר הפלי"ם כיחידה אליו. בסיס סידנא עלי בפיקודו של בן יוסף נעשה בסיס הגיוס העיקרי של חיל הים. בן יוסף ראה שהמצרים פועלים בחופי הדרום באין מפריע והציע להקים מחדש את החוליה לחבלה ימית. גם גרשון זק הגיע באותה עת למסקנה שלחיל הים דרושה יחידת קומנדו. בתחילת חודש יולי קיבל בן יוסף בית ספר ערבי נטוש בשכונת ג'בליה ביפוהבית הירוק – והחל לרכז מתנדבים ליחידה. אנשיו קיבלו את הכינוי הקומנדו של אסקימו וגם "יחידת המתאבדים" בגלל הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בהשתתפות בפעולותיה. אנשיה ביצעו משימות מיוחדות שכללו צלילה.

מפקדת חיל הים במלחמת העצמאות שכנה ברחוב הירקון בתל אביב. בעת פרשת אלטלנה הייתה במרכז המהומה. בן יוסף היה אחראי על האבטחה. אנשיו ירו באוויר כדי להבריח תוקפים.[1] חיל הים החליט שמעגן הדיג בקיסריה העתיקה יהיה מקום מתאים יותר ליחידת הקומנדו. והיא עברה לשם על כל ציודה ואנשיה. יוסף דרור, שנמצא אז באיטליה, קנה שם מכשירי צלילה מבצעית ובן יוסף החל להדריך את אנשיו בצלילה. הם לא תפעלו נכון את המכשירים ואבקת הסודה גרמה לו כוויות.

בשנת 1950 צורף בן יוסף לצוות הקצינים של אח"י אילת (א-16) שביצעה הפלגה ארוכה לאיי יוון עם חניכי גדנ"ע ים. אימון החניכים שימש כיסוי למטרה האמיתית שהייתה לאתר מפרצים מתאימים למסתור ומקומות מחבוא למזון. בסיומה הגיש בן יוסף תיק מסודר הכולל תצלומים ושרטוטים של המפרצים שנבדקו.[2]

בן יוסף היה קצין מודיעין בשייטת 13 ולאחר מספר שנים עבר לשמש כקצין מבצעים.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני

בעת מלחמת סיני נשלחו ב-14 בנובמבר שתי ספינות דיג מגויסות להביא עולים מנמל פורט סעיד. הספינות הוסוו כספינות איטלקיות "קאסטלה מארה" ו"אפרודיטה". על הספינות נמצאה קבוצת לוחמים משייטת 13 בפיקודו של בן יוסף. ספינות הדיג נכנסו לפורט פואד לפנות בוקר של יום שבת, 17 בנובמבר. תוך מספר דקות הועברו אליהן העולים ומיד יצאו לים.

בעת ההפלגה לחיפה הרוח הצפונית הרימה גלים עד שני מטר. לצוותי הספינות היה זה מצב רגיל אך מרבית העולים הרגישו מחלת ים. בן יוסף טיפל אישית בתינוקת שאמה חשה ברע והרגיע אותה. למחרת, ב-18 בנובמבר לפנות בוקר, הגיעו הספינות לנמל חיפה.

מפקד טרפדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 עבר בן יוסף לפלגות הטרפדות ושירת כמפקד טרפדת ט-204.

מפקד קורס קצינים כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יוסף הועבר לבה"ד חיל הים כמפקד קורס קצינים כללי. בתפקיד זה היה מפקדהּ של קבוצת קציני משטרה ימית של טנזניה.

פיקוד שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה לוי אשכול סוקר את מסיימי קורס הלוחמים צוללים. בליווי מפקד חיל הים יוחאי בן נון ומפקד שייטת 13 אהרון בן יוסף. קיצוני משמאל בצדודית עמי איילון, 13 אוקטובר 1965.

בשנת 1961 עבר בן יוסף את קורס פו"ם ד' שכלל שנה א' בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בתום הקורס הועבר לשייטת 13 כסגנו של מפקד השייטת, דב שפיר. בתפקיד זה היה בן יוסף איש ארגון מעולה. הייתה לו גם יכולת טובה ליישר הדורים בנעימות, אך היה קשוח בדרישותיו והכין את השייטת למלחמה.

ביוני 1965 קיבל את הפיקוד על שייטת 13. במהלך הפיקוד ביצעה השייטת פעולות מבצעיות בחופי אויב בדרך כלל מוצלחות. בסוף שנת 1966 הייתה השייטת במתח רב לביצוע פעולות רבות בו זמנית כאשר כל חיל הים מגבה את פעולת השייטת. הדבר לא יצא אל הפועל והשייטת המשיכה באימונים והכנות לתת מכת פתיחה במלחמה עתידית.

בתחילת שנת 1967 הגיע בן יוסף למסקנה שאינו יכול להמשיך ולפקד על השייטת. הדבר נבע מכך שלא יכול היה לבצע בעצמו את הפעילות הנדרשת. נוצר מצב שקציני היחידה העריכו את אישיותו אך לא סמכו על יכולתו המבצעית. בנוסף החל בן יוסף לסבול מבעיות רפואיות. הוא היה מודע לנבצרותו וביקש לסיים את תפקידו. ב-10 באפריל הוחזר דב שפיר מלימודים בצרפת וקיבל את הפיקוד על השייטת מסגן המפקד ראובן פנחס.[3]

סא"ל אהרון בן יוסף מארח את דוד בן-גוריון בביתן חיל הים, בתערוכת צה"ל, אוגוסט 1967

תערוכת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים ריכז בן יוסף את ביתן חיל הים בתערוכת המלחמה של צה"ל שהתקיימה כחודשיים בגני התערוכה בתל אביב. התערוכה משכה מבקרים רבים ובהם ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון.

המכללה לפיקוד ומטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1969-1971 שימש בן יוסף כמדריך בפו"ם עד לשחרורו מצה"ל במאי 1971.[4]

בשנת 1971, כשהיה כבר בשירות מילואים, קיבל את תעודת הצולל הוותיק וזכאי לענוד את סמל העטלף עם כוכב.

בחיים האזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרון בן יוסף יוצא לאזרחות 1971

בשנת 1973 יצא בן יוסף בשליחות המגבית היהודית המאוחדת לאוסטרליה שם תיפקד כשלוש שנים וחזר ארצה בשנת 1976. בן יוסף נפטר ב-6 באוגוסט 1977 מסרטן. לאחר פרסום דו"ח ועדת שמגר שבדקה את הקשר בין זיהום נחל קישון לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים של חיל הים- פרשת הקישון - הוכר בן יוסף כחלל צה"ל.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יוסף השאיר אחריו את אלמנתו שרה ואת שני בניו שהתמחו באלקטרוניקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח: סיפור החוליה - יחידת החבלה הימית בפלי"ם, הוצאה לאור משרד הביטחון, 1994, עמ' 118, ISBN 9654870002
  • מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב, 1993, עמ' 73, 120-121, 123, 132, 183, 260, 266, 273, 278, 326
  • שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים, קרן פלי"ם, 2001, עמ' 125

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרון בן יוסף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, עמ' 121.
  2. ^ מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, עמ' 183.
  3. ^ מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, עמ' 273.
  4. ^ מאמר של יהודה בן-צור, בספר 'יובל לפו"ם בהוצאת מערכות, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2004. עורך חגי גולן. עמ' 48-52, 110.