לדלג לתוכן

אהרן דוידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אהרון דוידי)
אהרון דוידי
לידה 1927
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 11 בפברואר 2012 (בגיל 85 בערך)
קריית אונו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19441972 (כ־28 שנים)
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מייסד עמותת "שראל"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אהרן דוידי (במרכז), עם אריק שרון (משמאל) ויצחק בן מנחם (גוליבר) מימין, במשטרת חאן-יונס במהלך מבצע אלקיים
הרמטכ"ל, משה דיין, יחד עם לוחמי גדוד 890 של הצנחנים, נובמבר 1955.
עומדים, מימין לשמאל: אל"ם אסף שמחוני, סגן משה עפרון, סרן דני מט, רא"ל משה דיין, סא"ל אריק שרון, סגן מאיר הר-ציון.
יושבים, מימין לשמאל: סרן רפאל איתן, סגן יעקב יעקב, סרן אהרן דוידי.
עמוד הנצחה בגינת אהרון דוידי ברמת גן

אהרן דוידי (192711 בפברואר 2012) היה תת-אלוף בצה"ל, ממקימי ומפקדי חטיבת הצנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ד"ר לגאוגרפיה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ומייסד עמותת "שראל".

ראשית דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן דוידי נולד בשנת 1927 בתל אביב לשרה ולוי דוידי (במקור דוידוביץ) שעלו מבסראביה בשנת 1920. אחותו הגדולה הייתה הסופרת רבקה דוידית. הוא למד בבית הספר היסודי תל נורדאו ובבית ספר תיכון חדש בתל אביב, ובגיל 14 החל את פעילותו במסגרת גדודי הנוער של "ההגנה" בתל אביב.

במלחמת העצמאות ולאחריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1944 שירת כטכנאי אלחוט, היה חבר בחוליה לשיבוש שידורי רדיו של השלטון הבריטי, ובתחילת שנת 1947 עבד במעבדה המרכזית לתיקון מכשירי קשר של ההגנה והפלמ"ח. אחרי פרוץ המאורעות בנובמבר אותה שנה מאס דוידי בתפקידו העורפי והתנדב לפלמ"ח. הוא הוצב לשרת בקיבוץ ניר עם כטכנאי קשר במטה הגדוד השני של הפלמ"ח.

עם הקמת חטיבת הנגב בפיקודו של נחום שריג, התמנה דוידי לסגן קצין קשר חטיבתי ונשלח לקורס הקצינים הרביעי של צה"ל. כצוער השתתף בכיבוש העיר באר שבע במסגרת מבצע יואב. עם שובו לחטיבת הנגב השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה.

בשנת 1949 הצטרף לגדוד 9 בפיקודו של חיים בר-לב ומונה למפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה תחת מוטה גור. בתחילת שנות החמישים התמנה למדריך, ואחר כך כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה בבה"ד 1.

בשנת 1953 הועבר דוידי לצנחנים, והתמנה למפקד פלוגה ב'. ב-1954 מונה לסגן מפקד גדוד 890. השתתף כמפקד בשורה ארוכה של פעולות תגמול ובהן:

בשנת 1955 השתתף דוידי במבצע חץ שחור ברצועת עזה. לאחר שמפקד הכוח, סעדיה אלקיים (סופפו) נהרג, פרץ דוידי חשוף לאש, ארגן את הלוחמים והמשיך בהסתערות תוך שינוי כיוון, עד שחוסלה ההתנגדות המצרית[1]. על תפקודו הוענק לדוידי צל"ש הרמטכ"ל באותה שנה. בשנת 1973 הומר הצל"ש לעיטור העוז[2].

כשאריאל שרון התמנה למפקד גדוד הצנחנים, הוא מינה את דוידי לסגנו[3]. בין השנים 1955 ל-1956 פיקד דוידי על שלושה גדודי צנחנים סדירים: גדוד 771 שלחם במבצע עלי זית, גדוד ד' שלחם בקרב המיתלה וגדוד 890 בתקופת פעולות התגמול.

בשנת 1956, אחרי הפיכת כוחות הצנחנים לחטיבה 202 בפיקודו של אריק שרון, המשיך דוידי לפקד על גדוד 890. במבצע קדש פיקד על גדוד ד' שכלל את סיירת הצנחנים, ושתי פלוגות נח"ל 906. הגדוד השתתף בכיבוש המוצבים כונתילה, תמד, נח'ל ובקרב המיתלה בסיני.

ב-1957 יצא להשתלמות בצרפת בבית הספר הצבאי ב "בית הספר הגבוה למלחמה" (École supérieure de guerre) .

בשנים 1958–1962 הופקד על הקמת גדודי המילואים וחטיבת המילואים הראשונה של הצנחנים – חטיבה 80. באוקטובר 1965 מונה לקצין צנחנים ראשי הראשון[4].

בתחילת מלחמת ששת הימים פיקד על יחידה מיוחדת של מפקדת קצ"ר - "כוח אורים" - שהשתתפה בכיבוש שארם א-שייח'. ביום הרביעי למלחמה, כשמח"ט הצנחנים, רפאל איתן, נפצע קשה מפגיעת כדור בראשו, הוזעק דוידי לפקד על חטיבת הצנחנים הסדירה (חטיבה 35)[5] וכעבור כמה שעות פיקד על כיבוש העיירה קנטרה וגשר פירדאן, שניהם על גדות תעלת סואץ, פעולה שהביאה לסיום הלחימה בחזית זו. ביוני 1968 הוחלף על ידי רפאל איתן ויצא לחופשת לימודים[6].

בתחילת שנות השבעים שימש דוידי כיועץ למוסטפא ברזאני במסגרת הסיוע הישראלי למורדים הכורדים בעיראק.

בשנת 1972 פרש דוידי משירות סדיר בצה"ל בדרגת תת-אלוף.

חייו האזרחיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל למד דוידי באקדמיה, קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון בתרבות דרום-מזרח אסיה, ושימש כמרצה באוניברסיטת תל אביב בתחום זה[7]. היה פעיל בתנועת המתנס"ים, בהתיישבות ברמת הגולן ובגופים התנדבותיים. לפני שהתיישב ברמת הגולן, היה דוידי בין מקימי מועצה אזורית הר חברון. ב-1982 הקים סגן-אלוף במיל' מאיר אינדור ביחד עם הרב יהודה חזני את עמותת "שר-אל", שעוסקת בהבאת מתנדבים לצה"ל מחוץ לישראל. דוידי הוזמן לעמוד בראשה[8].

בשנת 1978 עמד בראש ועדה לבחינת אבטחת מוסדות החינוך בישראל שהמליצה על אבטחה בידי התלמידים במקום ההורים[9].

דוידי התגורר ביישוב בני יהודה שברמת הגולן וניהל את המתנ"ס ביישוב[10]. בהמשך עבר לרמת גן. היה מזוהה עם הימין הפוליטי[11] והיה מפעילי גוש אמונים[12]. במהלך השיחות על הסכם השלום בין ישראל למצרים היה חבר בקבוצה של קצינים בכירים שהתנגדה לוויתורים בסיני[13]. בשנת 2007 הצטרף, יחד עם מאיר הר-ציון ל"מפלגת התקווה" שבראשה עומד חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד (תת-אלוף במיל').

בשנת 1998 הדליק דוידי משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל כהוקרה על הישגי עמותת שר-אל. ביום ירושלים שבשנת 2010 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות[14].

אהרן דוידי נפטר בשנת 2012 ונקבר בבית הקברות גבעת השלושה[15].

  • על שמו נקרא בית הספר היסודי בשכונת אגמים בנתניה שנפתח בשנת 2013.
  • על שמו נקרא בית הספר "עתיד" ברמת גן.
  • בשיכון הצנחנים ברמת גן הוקמה לזכרו "גינת אהרון דוידי".
  • נתרם אמבולנס לארגון מגן דוד אדום להנצחתו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן דוידי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עוזי עילם, קשת עילם, ידיעות ספרים, 2009, עמודים 35-36.
  2. ^ עיטור העוז לאהרון דוידי
  3. ^ אריק, דבר, 16 במאי 1969
  4. ^ אל"מ אהרון דוידי: קצין צנחנים ראשי, מעריב, 3 באוקטובר 1965
  5. ^ ש. עין, הצנחנים של רפול ראשונים במתלה ובתעלה, דבר, 28 ביוני 1968
  6. ^ אל"מ ר. איתן - קצין צנחנים ראשי, דבר, 24 ביוני 1968
  7. ^ אמיר אורן, צה"ל שמר על הערכים, דבר, 22 באפריל 1977; המשך
  8. ^ פרוייקט ירחמיאל, מעריב, 17 בדצמבר 1982
    תוקם מועצה ציבורית למבצע, דבר, 17 בינואר 1983
  9. ^ ועדת דוידי מבקשת המלצות, דבר, 24 באפריל 1978
    האם ייטיבו התלמידים לשמור, מעריב, 16 בינואר 1979
  10. ^ יהודי התפוצות יקראו למילואים, מעריב, 17 בדצמבר 1982
  11. ^ מנחם שמואל, אם לא נעמוד בקונייטרה מי יערוב שנעמוד בירושלים, מעריב, 20 במאי 1974
  12. ^ דני רובינשטיין, מה מריץ את גוש אמונים?, דבר, 5 בדצמבר 1975
  13. ^ יוסף חריף, קצינים בכירים (מיל.) דנו עם בגין נגד ויתורים בסיני, מעריב, 3 באוגוסט 1978
  14. ^ עוזי ברוךהוכרזו שמות הזוכים בפרס מוסקוביץ', באתר ערוץ 7, 24 במרץ 2010
  15. ^ תא"ל דוידי הובא למנוחות: "סידר עניינים תחת אש", באתר ynet, 13 בפברואר 2012