אהרן אייזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן אייזנברג
דיוקנו של אהרון אייזנברג
לידה 14 בנובמבר 1863
פינסק
פטירה 23 בספטמבר 1931 (בגיל 67)
מקום קבורה רחובות עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל מראשוני "חובבי ציון", ממקימי רחובות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אהרן אליהו אייזנברג (14 בנובמבר 1863, ג' בכסלו תרכ"ד23 בספטמבר 1931, י"ב בתשרי תרצ"ב) היה מראשוני "חובבי ציון" ברוסיה, חלוץ, איש העלייה הראשונה, ממקימי המושבה רחובות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן אייזנברג נולד בשנת 1863 בעיירה פינסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסיתתחום המושב היהודי), ברוסיה הלבנה, בנם של הרב אברהם משה איזנברג "בעל השם" ורחל. זכה בנעוריו לכינוי "העילוי מפינסק" בשל הצטיינותו בלימודי התורה. הוא היה פעיל מצעירותו בתנועת חיבת ציון, ובשנת 1886 עלה לארץ ישראל עם אשתו בלהה לבית יהושע משל. כשהגיע לארץ השתלם במקצוע הסתתות ועסק בו ביפו ובראשון לציון. כדי להיות עצמאי בפעולותיו עבר לוואדי חנין (נס ציונה) והתיישב עם משפחתו במרתף בנחלת ראובן לרר, מקום שהפך במהרה למרכז "בני משה" בארץ.

אייזנברג נהג להיפגש בשבתות בתל דוראן, עם חבריו שמואל כהן מראשון לציון ויהודה גרזובסקי מעקרון. בפגישתם בז' באדר 1889 גילה להם אייזנברג את רצונו לגאול את אדמת דוראן ולהקים עליה מושבה יהודית. אייזנברג הלך בעקבות חלומו ורתם אליו את יהושע חנקין. חלומם של אהרון אייזנברג ושל חברים שהצטרפו אליו, השתלב בחלומה של חברת "מנוחה ונחלה" - קבוצת יהודים מוורשה, ששאפה להקים ולנהל מושבה עצמאית בארץ ישראל. כך, התאחדו חברי "מנוחה ונחלה" ויחידים בראשותו של אייזנברג, רכשו את אדמות דוראן מידי יהושע חנקין, שקנה אותה מידי בוסטרוס רוק והקימו את רחובות, שהפכה לאחת מהמושבות הבולטות בארץ. אהרון אייזנברג מונה כמנהל העבודה במקום מטעם אגודת "מנוחה ונחלה". הוא התיישב במושבה החדשה והקדיש לה את שארית חייו. בשנת 1901, בהשתדלותו של אהרון אייזנברג, נקנתה חלקת אדמה מאדמות רמלה, על גבולה הצפוני של המושבה, כשלוש מאות דונם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הורחבו גבולות רחובות מאז היווסדה. בשנת 1901, אחרי לוין-אפשטיין, נבחר אהרון אייזנברג כראש הוועד ושימש בתפקיד זה עד להפיכתה של רחובות למועצה מקומית, בשנת 1923. ביום הכיפורים תרצ"ב התמוטט בבית הכנסת לאחר מחלה ממושכת, ומאז לא שבה הכרתו. הוא נפטר בי"ב תשרי תרצ"ב. על מצבתו נחרת: "רבי אהרן איזנברג, יוצר המושבה ובונה".[1]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנברג היה שותף לפעילות ציבורית רחבה לא רק ברחובות: הוא נמנה עם מקימי אגודת "קרן קיימת", ששאפה לגאולת הקרקע; השתתף במשלחת היישוב לפריז אל הברון רוטשילד; ייסד את חברת "אגודת נטעים", שבאמצעותה ניתנה האפשרות לנתינים זרים לרכוש אדמה בארץ ישראל, וניהל אותה; היה חבר בוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל, מראשי בני ברית ועוד.

חלקו בעליית יהודים מתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה הרעיון להעלאת יהודי תימן היה ארתור רופין שעוד בשנת 1904 הציע את יהודי תימן כתחליף לפלאחים המקומיים שעבדו במושבות[2]. אהרון אייזנברג היה מעוניין להעסיק את יהודי תימן ובכך להפחית את עלות השכר של "אגודת נטעים" אותה ניהל ושהייתה החברה העסקית הגדולה ביותר בתקופת העלייה השנייה. אגודת נטעים שמה לה למטרה להעסיק "מהגרים חדשים, בורים בעבודות האדמה, שיתקשו למצוא עבודה במקום אחר" . אייזנברג התקשה לעמוד מול דרישת בעלי המניות של החברה לצמצום עלויות באמצעות העסקת פלאחים בשכר נמוך במושבות. במכתב ששלח למנחם אוסישקין בשנת 1909 ציין אייזנברג כי העובד העברי לא מקבל את כל צרכיו בארץ ולכן עוזב לאחר מספר שנים. אך היהודי התימני יכול להיות "פועל נאמן" שניתן לבטוח כי הוא יישאר בארץ, "וטוב יותר מכך – הוא אינו יכול לעזוב" והוא "נותן תקווה להיפטר מן העובד הערבי"[3]

אייזנברג נעזר בארתור רופין שכמייצג קרן קיימת לישראל יכול היה להבטיח מימון ליוזמה, ואילו רופין נעזר באייזנברג שהיה בעל נתינות עות'מאנית שהייתה תנאי חוקי לרשום בעלות על קרקע. בשנת 1909 כתב אייזנברג כי יהודי תימן "חיים במידת ההסתפקות במועט" והסביר כי כדי לזרז את בואם של האלפים יש לצאת בתעמולה בעלת אופי דתי -משיחי כך "ששום אחריות כלשהי לא תיפול עלינו לעולם"[4]. ארתור רופין צידד בתוכנית זו וקבע כי "אם התימנים ידעו שמישהו הבטיח לדאוג לקיומם תהיינה להם דרישות רבות"[5].

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר רחובות נקרא על שמו רחוב וכן שכונה – שכונת רמת אהרון שבדרום מזרח העיר.[6] השכונה נבנתה בשטח הכרם שהיה שייך לאייזנברג, אותו תרמו בניו לאחר מותו לצורך כך.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו בלהה נפטרה בשנת 1936.[7] צאצאיו:

בן דודו (אחי אביו):

נכדתו (בתו של עובד אייזנברג):

  • בתיה אייזנברג מרכס – פעילה חברתית ואשת חינוך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עבר הדני, אהרן פלדמן (עורך), אהרן א' איזנברג: קורותיו, כתביו ותקופתו הישובית (בצרוף הקדמה מאת משה סמילנסקי), תל אביב: מסדה, תש"ז 1946.
  • רחל-לי רז, אהרן אליהו איזנברג: תרומתו לגאולת אדמות בארץ ישראל ולמעמד הפועל העברי,‫ ירושלים: ר. רז, 1987. (עבודת גמר; כולל גם דברים משלו)
  • אליאב ‬שוחטמן, 'איש העלייה הראשונה על לאומיות יהודית ומסורת ישראל', האומה 150 (תשס"ג), 175-183. (על אהרן איזנברג)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן אייזנברג בוויקישיתוף

מפרי עטו: מתוך "האכר היהודי" (הוספה מיוחדת ל"הצבי" לענייני עבודת האדמה):

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקמת המצבה על קברו של ר' אהרן איזנברג, דואר היום, 13 באוקטובר 1932.
  2. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989
  3. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 101-99
  4. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 102-98
  5. ^ שילה, מרגלית., נסיונות בהתיישבות : המשרד הארצישראלי-1908-1914, ירושלים : יד יצחק בן-צבי, 1998
  6. ^ "רמת אהרן אייזנברג", דואר היום, 16 באפריל 1935.
  7. ^ בלהה איזנברג ז"ל, דואר היום, 2 בפברואר 1936.
  8. ^ דוד תדהר (עורך), "בן-כרמי אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2196. וכן אורי קיסרידמדומי מעריב: כרמי אייזנברג, מעריב, 29 במרץ 1948; אורי קיסרידמדומי מעריב: מכרמי ועד כרמי, מעריב, 7 באפריל 1948.
  9. ^ דוד תדהר (עורך), "אמציה אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3804.
  10. ^ קופות מלווה וחיסכון של העובדים, אתר מפלגת העבודה הישראלית
  11. ^ דוד תדהר (עורך), "עובד אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1520
  12. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר חיים הררי (בלומברג)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 497.
  13. ^ דוד תדהר (עורך), "ליפמן יהושע צוקרמן (אייזנברג)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 487.