אהרן אלפנדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אהרן אלפנדרי (תס"א - תקל"ד; 17011774) היה מחכמי איזמיר, מפורסם בעיקר בספריו יד אהרן ומרכבת המשנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר איזמיר שבטורקיה בשנת תס"א (1701), לרבי משה אלפנדרי, ולבתו של רבי חיים אלגאזי (בעל "בני חיי"). רבו העיקרי היה רבי בנימין בן רבי שלמה הלוי, אב בית הדין באיזמיר, המוזכר רבות בספריו של רבי אהרן. כן למד אצל רבי ברזילי יעבץ (הר"י ברזילי) בעל לשון ערומים.

בצעירותו שהה תקופה מסוימת בעיר רודוס, שם נשא ונתן עם רב הקהילה היהודית רבי משה ישראל שהיה מגדולי אותו דור. לאחר מכן חזר לאיזמיר ונתמנה לחבר בבית הדין בעיר.

בזקנותו עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חברון. בשנת תק"ל (1770) נתמנה לתפקיד ראש רבני חברון. החיד"א מספר על פגישתו עם רבי אהרן בעיר חברון: "וזכיתי להכיר להרב בזקנותו בעלותו לעיה"ק חברון ת"ו, ונהניתי מזיו אור תורתו וקדושתו".[1] בתקופה זו צויד החיד"א בכתב שליחות מאת רבני חברון לפני צאתו לערי אירופה, כאשר רבי אהרן הוא ראשון החותמים עליו.[2]

רבי אהרן נפטר בעיר חברון בשנת תקל"ד (1774), ושם נטמן.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שם הגדולים, מערכת גדולים, אות א, קיט, מהר"ר אהרן אלפנדרי
  2. ^ הדרום טז - שעוועל, חיים דוב (עורך), עמ' 109, HebrewBooks