אהרן בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן בכר

אהרן (אהרל'ה) בכר (12 במאי 194227 ביולי 1987) היה עיתונאי, פובליציסט, סאטיריקן, בעל טור פוליטי, בעל טור אישי בנושאי חברה, שליח "ידיעות אחרונות" בניו יורק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן בכר נולד ב-1942 בעיירה קרנובט, בבולגריה. אביו, ויטלי בכר, ואמו רחל שאול, שניהם נצר למשפחות ממגורשי ספרד, עלו לישראל מבורגס שבבולגריה, בשנת 1949 עם שני ילדיהם: אהרן הבכור ונפתלי הצעיר ממנו בחמש שנים. המשפחה התיישבה ביפו, בקרב קהילת עולי בולגריה.

אהרן היה בן 7 כאשר הגיע לארץ. ילד בעל מבטא זר ולבוש מוזר עוד יותר. על ילדותו זו כתב: "הייתי בן עשר כאשר נאלצתי להשתתף בנטל הפרנסה של משפחתי כשליח במכבסה. עד היום אני מתקשה לשאת את הריח החריף של אקונומיקה וסבון כביסה. ותיקי שכונת נוזהה ביפו, שנותרו בה, זוכרים אותי עד היום כנער צנום, שסבב בין פתחי הבתים, ועל ראשו ערימות כביסה ענקיות"[1].

כדי להעניק לו חינוך טוב שלחו אותו הוריו ל"תיכון חדש", מה שחייב אותם לעקור את מגוריהם מיפו לשכונת נחלת יצחק, קרוב יותר לבית הספר.

את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר, ואת שירות המילואים עשה בגלי צה"ל, בהגשת "מבזקי לילה", ובשבועון "במחנה". הוא סיים לימודי היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופתו הסטודנטיאלית כתב בעיתון של השמאל "אתגר", היה פעיל בארגון השמאל הקיצוני 'מוקד' ותמך בפנתרים השחורים. בשנים שלאחר מכן פעל בתנועות שמאל שונות, והיה שותף לפרסומם של גילויי דעת ולמודעות שתמכו במטרות השמאל.

בכר התגורר בתל אביב. היה נשוי לאנה בכר, בוגרת "בצלאל", אמנית וציירת. להם בן. חי עד מותו עם בת זוגו סימה אלה, עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", ולהם בן, יזם בתחום ההיי טק.

בשנת 1982, מיד לאחר מלחמת לבנון הראשונה ראיין בכר את אריק שרון ובצאתו מן הראיון כתב סידרה בת שישה פרקים "שש אחרי המלחמה" ובה, בפעם הראשונה, תמך בשרון וטען כי לשרון השקפת עולם החותרת לשלום, הרבה יותר ממה שמצטייר בציבור. דעה זו לא הייתה פופולרית כלל בימים ההם וגררה ביקורת מצד עמיתיו במחנה השמאל.

בשנת 1983 כתב את התסריט לסרט העלילתי "כאסח" בבימויו של חיים גיל והמפיק יוסי משולם. הסרט עסק בשירה המזרחית בעת שנחשבה עדיין למוזיקה של התחנה המרכזית. העלילה: זמר חתונות גרוש (חופני כהן) מתאהב בבלונדינית עשירה (פנינה רוזנבלום). בסרט השתתף גם אהרן בכר.

בשנת 1983 נשלח על ידי "ידיעות אחרונות" לניו יורק. נסיעה זו נתנה לו הזדמנות לבחון את הכלכלה הקפיטליסטית בעיניים סוציאליסטיות, ובסופו סיכם זאת כך: העם האמריקאי הוא 'העבד המודרני'. מעמד השכירים כבול בשלשלאות חייהם. הם נשלטים בידי התאגידים ובידי בוסים קטנים, ללא הביטחון, של מראית העין, ממנו נהנו אפילו השחורים בתקופת העבדות.

ביולי 1987, שבועיים לאחר שובו משליחות בת שלוש שנים בניו יורק, מת אהרן בכר מדום לב. הוא נקבר בבית העלמין בחולון.

בשנת 1989, במלאת שנתיים למותו, יצאה לאור אסופה מכתביו, "יריות באויר" (הוצאת 'ידיעות אחרונות'). עורכי הספר היו חבריו הקרובים בלה אלמוג ועמנואל בר קדמא ובת זוגו סימה אלה.

הקריירה העתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה מהכותבים הראשונים שהשתמש בסלנג ובשפתו של האיש ברחוב, בניגוד לכתיבה שהייתה נהוגה בעיתונות עד אז: שפה שמרנית, מכובדת, מאופקת ומרוחקת משפתו של הקורא הממוצע. אהרן בכר הוכיח את מה שטען עורך העיתון, דב יודקובסקי: שניתן לכתוב אל העם, בלשון העם, ועדיין להיות שנון, מקורי ונוגע ללב. אהרן בכר נמנה עם אלה שבזכותם, עלה "ידיעות אחרונות" על המסלול שהפך אותו ל'עיתון של המדינה'[דרוש מקור].

ההתנסות הראשונה שלו בכתיבה הייתה בגיל 16 כאשר פרסם מענה חריף למאמר של משה סנה באחד העיתונים המפלגתיים. לאחר שירותו הצבאי החל לכתוב בשבועון "העולם הזה". את השבועון עזב בטריקת דלת, שהניבה את הספר פרי עטו "הנדון: אורי אבנרי", (הוצאת יפעת, 1968). ביקורת על פעילותו של אורי אבנרי, הבעלים והעורך הראשי, אותו העריץ ותעב בעת ובעונה אחת.

את הקריירה שלו ב'ידיעות אחרונות' החל בשנת 1969, ככתב שטח לא מוצלח במיוחד. הפריצה הגדולה שלו אירעה כאשר החליף את הכתב לענייני משפט שיצא לחופשה. אהרן בכר בחר להביא לעיתון סיפורים מבית המשפט, שהזכירו לכול את דיימון ראניון האמריקאי. התוצאה הניבה את המדור הפופולרי "מאזני צדק" ואת הז'ארגון העיתונאי החדש. "מאזני צדק" הביא סיפורים אנושיים, מצחיקים ונוגעים ללב על עבריינים קטנים, כייסים וגנבים, שעמדו מול כס המשפט וביקשו את רחמיו. "אבא שלי שיכור ואמא שלי זונה" טענו לקולת העונש, שימש מאז ועד היום מטבע לשונית אותה טבע אהרן בכר. בכר היה בעל טור פוליטי נוקב, 'יריות באוויר', שהופיע בעמודי האמצע של המוסף הפוליטי של יום שישי, שכונה גם "פתחלנד" בשל אופיים השמאלי והיוני של כותביו. הוא היה גם בעל מדור שבועי "פרופיל", שהשתרע על פני שני עמודים במוסף סוף השבוע '7 ימים' ועסק בנושאים חברתיים, שהיו קרובים לליבו של בכר. הוא תרם במהלך השבוע מאמרים בעמוד הפובליציסטי של '24 שעות', חלק של העמודים הפנימיים של העתון, ונהג לכתוב טור אישי משעשע במדור הספורט, 'יפו מדבר' שנועד בעיקר כדי לעודד ולתמוך בקבוצת הכדורגל של הבולגרים 'מכבי יפו'.

הוא שימש שנים רבות עורך מדור 'ברחבי המדינה', עם אורי פורת. בין שני העורכים של 'ברחבי המדינה', אהרן בכר ואורי פורת, התהדקו היחסים לכדי חברות ארוכת שנים, שהייתה דוגמה מוצלחת לגשר שבנו בין שני קצוות פוליטיים מובהקים: אורי פורת ייצג את 'הימין הקיצוני' בעוד אהרן בכר תפס את המשבצת של 'השמאל הסהרורי'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן בכר, יריות באוויר, הוצאת ידיעות אחרונות, 1989