אהרן דוד מרקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אהרון דוד מַרקסון (18851933) היה מחנך וסופר יהודי אמריקאי ממוצא ליטאי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקסון נולד ב-1885 בעיירה פִּילוִוישוֹק שבפלך סובאלק שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא). העיירה הייתה סמוכה לקו הרכבת שבין סנקט פטרבורג לברלין, וכך אפשרה לתושביה לקיים קשרי סחר נוחים, וחלק מיהודי המקום עסק ביצוא סחורות לגרמניה. אביו, יצחק, אדם דתי, היה אחד הסוחרים המצליחים בעיירה, אולם בקיץ 1887 פרצה בעיירה שרפה גדולה מאוד, שבעקבותיה התרוששו כ-300 משפחות יהודיות,[1] ובהן גם משפחת מרקסון, ואביו החל לעבוד כדוור.

את חינוכו היסודי בעברית ובלימודי הדת קיבל כרגיל ב"חדר", וכבר שם התבלט במוחו החריף. עם הגיעו למצוות, שלחו אותו הוריו לישיבה בעיר סמוכה, שם למד גמרא, הלכה ופוסקים. במהרה התחבר לקבוצת משכילים יהודים צעירים שהונהגה בידי שמואל ליב גורדון, שהכיר את ידיעתו המקיפה של אהרון דוד בעברית והעריך אותה, והפקיד בידיו את ניקוד תרגומו ל"המלך ליר". מרקסון עבר לווילקי (Vilkija) הסמוכה לקובנה, שם גר עם אחיינו בנימין נחום סילקינר, שלימים היגר לארצות הברית והיה שם למשורר עברי בולט ומפורסם. בצימאונו הגדול לידע החליט מרקסון לעבור למרכז גדול יותר, לעיר וילנה, והקדיש את זמנו ללימודי דת וספרות יהודית ועולמית. הוא התפלל בבית הכנסת הגדול "שטאדטשול", שם שימש גרשון סירוטה כחזן. מרקסון הושפע מאד משירתו של סירוטה, ותוך זמן קצר למד את ניגוניו והיה שר אותם בכל הזדמנות.[2] לאחר זמן החליט לחזור לעיר הולדתו, ונעשה שם לפעיל בתנועת הנוער הציונית "דגל ציון".

בשנת 1904 היגר לארצות הברית. תחילה התיישב בניו יורק ולימד עברית בבתי ספר שונים, אולם לא שבע נחת מעבודתו. בשנת 1912 קיבל משרת הוראה באינדיאנפוליס, שבה פתח שנה קודם לכן הרב יצחק אלחנן נויישטט את בית הספר היהודי המאוחד. מרקסון מצא שפה משותפת עם הרב, ושניהם פעלו לקידום החינוך העברי לילדי היהודים בעיר. לאחר מותו של נויישטט עבר מרקסון לשיקגו. בשנת 1914 נשא לאשה את חנה אסתר כץ, גם היא ילידת פילווישוק, שהתגוררה בשיקגו. לזוג נולדה בת, חמדה. מבחינה מקצועית לא היה מרקסון מרוצה בשיקגו, ומאחר שידידו סילקינר התגורר בניו יורק, הוא החליט לחזור לשם. בניו יורק התאכזב מרמתם הנמוכה של הלימודים בבתי הספר העבריים, ועבר לדטרויט, שם נשאר עד מותו.

כמורה הצליח לרתק ולעניין מאד את תלמידיו והיה אהוב עליהם. הוא היה מפורסם ומוערך גם בקרב אנשי קהילתו בשל ידענותו וכישרון ההוראה שלו. בשנת 1933, בגיל 48, חלה מרקסון ונפטר לאחר זמן קצר. הוא נקבר בדטרויט.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 ארגון דוברי עברית בעירו "קבוצת עברית", פרסם לזכרו ספר שנערך בידי דב בֶּר אייזיקס ודניאל פרסקי. בספר שלושה חלקים: בחלק הראשון, הקדמה מאת העורכים, ותולדות חייו שנכתבו על ידי ב. אייזקס. החלק השני מכיל את מרבית עבודותיו של מרקסון שפורסמו במקומות שונים, ועותק של תרגומו ל"בן המלך והעני" מאת מרק טוויין, שיצא לראשונה בוורשה בשנת 1923.[3] החלק השלישי מכיל הערכות והספדים של תלמידיו וחבריו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דובער שאלץ; הרב יעקב מאיר לעווין, מעשים בכל יום: פילווישאק, המליץ, 15 באוגוסט 1887.
  2. ^ Michigen Jewish History.
  3. ^ Jewish Settlement till After World War I.