אהרן דמסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן דמסקי
Aaron Demsky
Aaron demsky.jpg
אהרן דמסקי, 2008
לידה 1938 (בן 79 בערך)
ענף מדעי היסטוריה
ארצות מגורים ארצות הברית, ישראל
פרסים והנצחה פרס ביאליק
תרומות עיקריות

חוקר בתחום ידיעת קרוא וכתוב בעת העתיקה

מייסד המפעל לחקר השמות היהודי

אהרן דֶמסקיאנגלית: Aaron Demsky) (נולד ב-1938) הוא חוקר ומרצה לתולדות ישראל, זוכה פרס ביאליק לשנת 2014.

כתב מאמרים על החינוך בישראל ועל מעמד הסופרים בעת העתיקה. בעיקר תרם תרומה להבנת תולדות האלפבית. בעקבות ידיעותיו בפליאוגרפיה ובבלשנות שמית, הוא פיתח גישה אינטגרטיבית לפענוח כתובות צפון שמיות.

מלבד התמחותו הכללית בחקר ההיסטוריה התרבותית של עם ישראל, תרם דמסקי רבות לחקר הכתיבה, הקריאה וידיעת הספר בישראל ובשכנותיה בתקופה העתיקה והִרבה לעסוק בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל וגנאלוגיה יהודית.

ב-1991 ייסד את "המפעל לחקר השם היהודי" במסגרת המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן, ובכך עיצב שדה מחקר רב-תחומי חדש במדעי היהדות - חקר אונומסטיקה יהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן דמסקי נולד בברוקלין ניו יורק, בשנת 1938. גדל והתחנך בארצות הברית. ועלה לישראל בשנת 1965. הוא מתגורר באפרת. בנו הוא נעם דמסקי, יוצר ומפיק סרטים תיעודיים.

הוא למד בארצות הברית מקרא, ספרות חז"ל והיסטוריה של עם ישראל, את עבודת הדוקטורט עשה באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכתם של פרופ' בנימין מזר ופרופ' אברהם מלמט. לאחר מכן המשיך בלימודי המקרא, בשפות שמיות, בהיסטוריה של המזרח הקדום וכן בגאוגרפיה של ארץ ישראל.

ב-1968 הצטרף דמסקי לסגל ההוראה של אוניברסיטת בר-אילן ולימד בה עד פרישתו ב-2007.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמסקי כתב מאמרים על החינוך בישראל ועל מעמד הסופרים בעת העתיקה. בעיקר תרם תרומה להבנת תולדות האלפבית. בעקבות ידיעותיו בפליאוגרפיה ובבלשנות שמית, הוא פיתח גישה אינטגרטיבית לפענוח כתובות חיצוניות וכן התמנה להיות אפיגרפיסט (מפענח כתובות) בחפירות שונות.

בנוסף עסק דמסקי בהבהרת הסוגה המקראית של רשימות היחס הנמצאת בעיקר בספר דברי-הימים (פרקים א-ט). שיטתו מאירה על נושאים של החברה השבטית בישראל בימי המקרא, כגון שארות (חיתון, ירושה, גאולה) והפריסה הגאוגרפית הכפרית שבנחלות בני ישראל ובנוסף להבנת דרכי החשיבה של רושמי הרשימות האלה והמינוח הנקוט בידיהם.

תוך כדי מחקריו בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל, זיהה יישובים חדשים במפה המקראית.

מה שמייחד את המפעל המחקרי של דמסקי לגבי תקופת המקרא היא העובדה שדמסקי רואה את תולדות ישראל בתקופת המקרא לאור קורות המזרח הקדום ומפעיל את כישוריו להבנת המקורות ההיסטוריים אם במקרא ואם במקורות החיצוניים.

גישתו האינדוקטיבית בפרשנות טקסטים ספרותיים וחיצוניים כאחד, מבוססת על מידה גדולה של כבוד כלפי הטקסט בהבהרת פשוטו והמסר ההיסטורי הטמון בו. גישה זו מאפשרת לדמסקי שני מסלולי עיון עיקריים:

  1. חקר הממצא האפיגראפי.
  2. התבוננות בספרי המקרא על פי ניתוח הנתונים המצויים בטקסט בחיי עם ישראל בעת העתיקה. למשל בנושא הכתיבה, קריאה וידיעת ספר.

תחומים אלה ניתנים להשלמה מתוך גישה לחומר המשווה מתוך ובין תרבויות העמים השכנים כגון ממצרים, מסופוטמיה, כנען ויוון העתיקה. גישה זו מאפשרת להקנות תמונה מקיפה ומעמיקה יותר בנושא הנדון בפרט ומסקנות נאמנות יותר על ההתפתחות החברתית היסטורית בכלל.

מינויים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים אקדמיים (ע"פ סדר כרונולוגי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • B.R.E - 1961 - בית המדרש לרבנים באמריקה
  • M.H.L - 1963 - בית המדרש לרבנים באמריקה
  • M.A - 1965 - אוניברסיטת קולומביה
  • D.H.L (hc) - 1991 - בית המדרש לרבנים באמריקה 

פעילויות מחקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981-1984 - חבר צוות בחפירה בתל שילה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
  • 1991 - מייסד וראש המפעל לחקר שמות יהודים, אוניברסיטת בר-אילן.
  • 1997 - חבר צוות ואפיגרפיסט בחפירת תל צאפי (גת פלשתים), מטעם בר-אילן .
  • 1998-2002 - ראש מכון ריבלין לחקר ארץ ישראל בסניף בן צבי באוניברסיטת בר-אילן.
  • 2002 - חבר מערכת בינלאומי (Rivista Italiana di Onomastica, (RIׂONׁ, רומא.
  • 2007 - חבר מועצת המנהלים של מרכז אפיגרפי על שם דוד וימימה יסלזון לתולדות ישראל, אוניברסיטת בר-אילן.
  • 2007 - 2015 - יו"ר הוועדה החינוכית, מכון הבינלאומי לגנאלוגיה היהודית (IIJG) ומרכז פאול יעקבי, הספרייה הלאומית של ישראל, ירושלים.
  • 2008 - יועץ אקדמי, ארכיון מני דה-שליט של שמות משפחה, בית התפוצות, תל אביב.
  • 2011 - 2013 - חבר מועצת המנהלים, מרכז רנה קוסטה ללימודי יידיש, באוניברסיטת בר-אילן.
  • 2013 - חבר מועצת המנהלים של המכון הבינלאומי לגנאלוגיה היהודית (IIJG) ומרכז פאול יעקבי, הספרייה הלאומית של ישראל, ירושלים.

מענקים פרסים והצטיינויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • " מדריך במקורות חיצוניים לתולדות ישראל בתקופת המלוכה וימי שיבת ציון ", הוצאת בר-אורין, 1970.
  • " נעים שמכם - שמות יהודיים בתפוצת יהודי ספרד ", הוצאת אוניברסיטת מרילד, 2010 (אנגלית).
  • " ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה ", ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשע”ב.
  • סדרת הספרים " ואלה שמות " (5 כרכים) - מחקרים באוצר השמות היהודיים, (כרך א' - תשנ"ז. כרך ב' - תשנ"ט. כרך ג' - תשס"ב. כרך ד' - תשס"ד. כרך ה' - תשע"א). בעריכתו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (אנגלית ועברית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]