אהרן גאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אהרן הכהן בן יוסף)

רב אהרן הכהן ב"ר יוסף גאון (מכונה בערבית יהודית כַלַף (בן) סַרגָ'אדו[1]. נפטר באוגוסט 960) היה גאון ישיבת פומבדיתא בין 943 ל-960/959.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחת סוחרים עשירה שלא הייתה ממשפחות ראשי הישיבה. נשא את בתו של הגביר בשאר בן אהרן[2]. על פי תיאורו של רב שרירא גאון, לא היה רב אהרן ראוי לגאונות ונסמך על ידי רב מבשר גאון להיות מיושבי השורה הראשונה בבית המדרש[3]. יעקב מאן משער שהיה זה משום שסב אשתו של רב אהרן, הגביר אהרן בן עמרם, היה מתומכיו של רב מבשר במאבקיו[4]. לאחר פטירת רב חנניה גאון (אביו של רב שרירא), בשנת ד'תש"א[5], ד'תש"ב[6] או ד'תש"ג[7], המועמד הטבעי לירושת הגאונות היה אב בית הדין רב עמרם בן רב מישוי[8], גיסו של רב חנניה, אך רב אהרון תפס את הגאונות בכוח ורב עמרם חשש מכוחו הרב של רב אהרון וויתר על כסאו[9].

היה ממקורבי ראש הגולה דוד בן זכאי, ובמחלוקת העזה ששררה בין האחרון לבין גאון ישיבת סורא, רב סעדיה גאון (רס"ג), היה ממתנגדיו של רס"ג[10]. הוא שילם 60,000 זוז מכספו האישי כדי להדיח את רס"ג מתפקידו כגאון סורא, אך עשירי בבל ובראשם משפחת בני נטירא, תמכו ברס"ג והכשילו את המהלך. לאחר שהודח רס"ג מתפקידו על ידי בן זכאי, כתב כנגד מתנגדיו את "ספר הגלוי", ובו כינה את רב אהרן "כלב", כפרפרזה על שמו הערבי "כלף". בתגובה, כתב רב אהרן מגילה חריפה בשם "אפיקורוס מן הנכריים הדילציים", הכוללת גם את כתב החרם שהטיל ראש הגולה על רס"ג. כפי הנראה, נמשכה המחלוקת עם ישיבת סורא גם לאחר פטירת רס"ג, בימי כהונתו של יורשו רב יוסף בן יעקב בר סטיא, וייתכן שבגינה נסגרה ישיבת סורא למשך כארבעים וחמש שנה[11].

בתקופתו הייתה ישיבת פומבדיתא מפולגת ומסוכסכת בין מחנהו של רב שרירא גאון ומשפחתו לבין מחנהו של רב נחמיה בן כהן צדק. רב אהרן עצמו לא השתייך לאף אחת מן הסיעות, אך היה בן בריתם של אנשי סיעת רב שרירא. בשל כך, הואשם על ידי רב נחמיה בהיותו גזלן, לוקח שוחד ומטה משפט. בסוף ימיו אף הכריז רב נחמיה על עצמו כגאון הישיבה, ומינה את אנשיו לתפקידים השונים בה, במקביל לכהונת רב אהרן ואנשיו, אך בעזרת אנשי סיעת רב שרירא, הוחזרו התפקידים לאנשי רב אהרן. כפי הנראה, רב האיי הגאון היה תלמידו בצעירותו.

נפטר בקיץ ד'תש"ך (אוגוסט 960)[12] או ד'תשי"ט (959)[13].

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מתשובותיו השתמרו והגיעו לידינו. ארבע תשובות (כנראה לקהילת קירואן) הודפסו בספר תשובות הגאונים "חמדה גנוזה"[14]. התשובות מיוחסות ל"אדונינו יחי לעד", ובגוף התשובות נכתב שהן מבית מדרשו של "אדונינו אהרן הכהן ראש ישיבה גאון יעקב חמוד לבינו". תשובה נוספת ממנו הודפסה בקובץ "תשובות הגאונים אסף"[15], ובה פסק שחליצה קודמת לייבום ושאין ליבמה דין של מורדת.

עדות מפי רב האיי גאון על הנהגתו כשהיה בעל קרי בשבת הובאה בספרי הראשונים:

וחמין שהוחמו מערב שבת כבר פשיטא לן שאסור לרחוץ בהן כל גופו. וזכורים אנו כמה שבתות ממר רב אהרן גאון ז"ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב מן התפלה עד הערב

ספר האשכול הלכות בעל קרי דף ג עמוד ב.

כתב פירוש על התורה, שהובא מספר פעמים על ידי רבי אברהם אבן עזרא[16]. שרידים מפירוש זה נמצאים בספרייה בסנקט פטרבורג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפעמים נכתב 'סרגאדו', 'שראגדו' ו'סרגדא'. לשם זה הסברים אפשריים רבים, ראו במאמרו של משה גיל, "עיונים בתולדות יהודי עראק" הערה 24.
  2. ^ סיפור רב נתן הבבלי (נויבאואר) עמ' 82
  3. ^ ישנן גרסאות שונות לסיפור המקרה באגרת רב שרירא גאון, ראו "פתשגן הכתב" שם, ואצל מאן עמ' 152 ואצל גיל "עיונים" עמ' 125
  4. ^ עמ' 152
  5. ^ רבי אברהם בן דאוד, ספר הקבלה, עמ' 43 במהדורת כהן
  6. ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, ספר ז עמ' 144.
  7. ^ כך על פי אגרת רב שרירא גאון. וכך כתב גם משה גיל, עיונים, עמ' 143.
  8. ^ לפי גרסה אחרת: רב עמרם בן רב מנשה. ראו הרב אהרן היימאן, "פתשגן הכתב" על אגרת רב שרירא גאון.
  9. ^ אגרת רב שרירא גאון חלק ג סוף פרק ח.
  10. ^ לבסוף, חמיו היה זה שהשכין שלום בין רס"ג לבין בן זכאי.
  11. ^ כך משער גיל, "עיונים" עמ' 143 ע"פ נוסח אגרת רב שרירא גאון (כאן).
  12. ^ כך על פי משה גיל, "עיונים" עמ' 147
  13. ^ כך הוא באגרת רב שרירא גאון.
  14. ^ ירושלים תרכ"ג, סימנים לז-מ.
  15. ^ ירושלים ה'תרפ"ז, סימן נח
  16. ^ ראו למשל בפירושו הארוך לבראשית לד, ל, ול בראשית מט, ו, ובפירושו הקצר לשמות לו טז.