אהרן הראל (חבר הכנסת)
 | |||||
| לידה |
13 באפריל 1932 פינסק, הרפובליקה הפולנית השנייה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 2000 (בגיל 68) ישראל | ||||
| שם לידה | אהרן גרבוז | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1935 | ||||
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול | ||||
| השכלה | בית הספר למשפט וכלכלה, האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון | ||||
| מפלגה |
רשימת פועלי ישראל | ||||
| סיעה | המערך | ||||
| בת זוג | נירה הראל | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אהרן הראל (13 באפריל 1932 – 13 בדצמבר 2000) היה פוליטיקאי ישראלי, פעיל מפלגת העבודה וחבר הכנסת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם אהרן גרבוז בעיר פינסק שבמזרח פולין (כיום בשטח בלארוס), לבלה ושמחה גרבוז. אחיו הם הצייר יאיר גרבוז, ומנהל סינמטק תל אביב, אלון גרבוז.
בשנת 1935 עלה לארץ ישראל עם הוריו, שהשתקעו בשכונת בורוכוב שבגבעתיים. בנעוריו היה פעיל בארגון ההגנה ובתנועת הנוער העובד. למד בתיכון קלעי, ובמהלך לימודיו היה מרכז סניף שכונת בורוכוב של התנועה, ובעקבות הפילוג בסניף השתייך לסניף מפ"ם. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות לשחרור לוד, רמלה ואזור תל השומר.
הראל היה חבר גרעין "אייל" שהוקם כהכשרה להצטרפות לנח"ל. הוא התגייס למחזור הראשון של הנח"ל ולאחר שנת שרות בקיבוץ דפנה עלה להתיישבות בקבוץ נתיב הל"ה. כעבור זמן קצר נשלח לרכז את סניף הנוער העובד בחולון. בתום השליחות חזר לקיבוץ, ובגיל 20 נבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית "עציונה" שאיגדה את יישובי האזור (אחר כך קיבלה את השם "מועצה אזורית האלה" וב-1964 מוזגה לתוך מטה יהודה)[1].
היה פעיל במטה הצעירים של סניף מפא"י בתל אביב. כשעזב את הקיבוץ הוזמן על ידי שר ההסברה, זלמן ארן, להיות הממונה על מחוז ירושלים מטעם משרדו. במסגרת תפקידו פעל בעיקר ביישובי עולים, עבר להיות מרכז תרבות במועצת פועלי באר שבע ולאחר מכן מרכז פעולות ההסתדרות באזור הנגב[2]. עם נישואיו[דרושה הבהרה] עבר לרמת גן, עבד כמורה ובמקביל למד לתואר בוגר בכלכלה ובסטטיסטיקה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה ובאוניברסיטה עברית בירושלים.
בשנת 1959 הצטרף לחוג הצעירים בראשות שמעון פרס ומשה דיין. הוא נבחר לתפקיד מנהל המחלקה המוניציפלית במפא"י ובעקבות הצלחתו עבר לנהל את המחלקה לאיגוד מקצועי במפלגה. לאחר מכן הפך ליו"ר האיגוד המקצועי.
בשנת 1964 פרש ממפא"י, נמנה עם גרעין מייסדי מפלגת רפ"י והקים בה מחלקה לאיגוד מקצועי. עם הקמת מפלגת העבודה בשנת 1968, נבחר להיות ראש האיגוד המקצועי בה[3]. בשנת 1970 נבחר לוועדה המרכזת של ההסתדרות והיה יו"ר מחלקת הארגון ומועצות הפועלים[4].
הראל השלים את לימודי התואר השני, היה מרצה וחוקר בנושא יחסי העבודה בטכניון ופרסם מאמרים בתחום.
בשנת 1979 היה ראש מטה הבחירות המוניציפליות במפלגת העבודה, מערכת בחירות בה זכתה המפלגה בניצחון הגדול ביותר שלה. בהתמודדות של שמעון פרס מול יצחק רבין עמד בראש המטה של פרס, שנבחר כמועמד המפלגה לראשות הממשלה.
עד 1980 היה יו"ר מחלקת הארגון ומועצות הפועלים בהסתדרות והחבר הבכיר בסיעת רפ"י בהסתדרות[5]. בשנת 1981 היה ראש מטה הבחירות של מפלגת העבודה לכנסת[6], אך למרות גידול של 50% במספר הקולות שקיבלה המפלגה - לא הצליח פרס להרכיב ממשלה. בין השנים 1981–1988 כיהן הראל כחבר הכנסת והיה חבר בוועדות החוץ והביטחון, החינוך והעבודה והרווחה.
בשנת 1984 מונה למנכ"ל בית ברל, המוסד החינוכי-רעיוני של תנועת העבודה[7]. כמנכ"ל עסק בפיתוח הכיוון האקדמאי של המוסד, והקמת המכללה האקדמית בית ברל, כמכללה רב-תחומית להשכלה גבוהה. בשנת 1986 נפתח במוסד מסלול לתואר ראשון במדעי החברה בשיתוף אוניברסיטת תל אביב[8]. בשנת 1990 התפטר מתפקידו בבית ברל, לאחר חילוקי דעות עם מועצת המנהלים על אופי הפעולה של המוסד[9].
באפריל 1988 קיבל את הצעת שר החינוך יצחק נבון ומונה ליו"ר רשות השידור[10], בעקבות המינוי התפטר מתפקידו כחבר כנסת[11]. בשנת 1992 סיים את תפקידו ברשות השידור.
לאחר הפרישה מרשות השידור, הקים חברה להפקת תוכניות טלוויזיה והוצאה לאור בשם "זברה הפקות"[12].
בשנותיו האחרונות עסק בחקר ההסתדרות ותנועת העבודה.
נפטר ב-13 בדצמבר 2000 בגיל 68.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישא ב-1956 לסופרת נירה הראל (לבית רוטשטין). לזוג נולדו ארבעה ילדים: אמיר, יעל, תמי, והפוליטיקאי והשחקן אסף הראל.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן הראל ואמירה גלין, "התפתחויות ותמורות במערכת יחסי העבודה בישראל", הוצאת מסדה, 1978.
- אהרן הראל, "בין בניין להרס - ההסתדרות ותנועת העבודה 1956–1965 פרקי מחקר ועדות", "עם עובד", 2004 (יצא לאור לאחר מותו)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהרן הראל, באתר הכנסת - אהרן הראל, באתר כנסת פתוחה
- לוי יצחק הירושלמי, "הפועל השחור" ב"מטבחו" של פרס, מעריב, 14 בנובמבר 1980, המשך 1, מעריב, 14 בנובמבר 1980, המשך 2, מעריב, 14 בנובמבר 1980
אהרן הראל (1932-2000), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נפתחה המועצה האזורית <<עציונה>>, הארץ, 6 ביולי 1953
- ^ לשכת המרכז לחינוך בנגב נסגרה: עובדיה פוטרו, קול העם, 11 ביולי 1956
- ^ רשימת ההסתייגויות - אהרון הראל בשם רפ"י, למרחב, 4 באוגוסט 1969
- ^ אהרן הראל חזר מהתפטרותו, דבר, 24 באפריל 1974
- ^ א.הראל: גוברת הנטיה להזדהות עם 'מאבקי ההסתדרות, דבר, 30 במרץ 1979
- ^ א. כנרתי, אושר מטה הבחירות של "העבודה", דבר, 13 בפברואר 1981
- ^ מנהל חדש לבית־ברל, חדשות, 10 ביוני 1984
- ^ טל שחף, בית־ברל משנה תדמית: לכיוון אקדמאי מובהק, מעריב, 27 באוקטובר 1986
- ^ מנחם רהט, הראל התפטר מתפקיד מנכ"ל בית ברל, מעריב, 16 בנובמבר 1990
- ^ לאה ענבל, "אני עולה על חבל דק", כותרת ראשית, 27 באפריל 1988
- ^ יוסי ורטר, במקום הראל בכנסת, חדשות, 12 באפריל 1988
- ^ יצחק דנון, אושר הסכם הפשרה בין משרד החינוך לאהרון הראל, באתר גלובס, 8 באפריל 1998
| מנהלי רשות השידור | ||
|---|---|---|
| יושבי הראש | חיים יחיל • ולטר איתן • ראובן ירון • מיכה ינון • אהרן הראל • מיכה ינון • רינה שפירא • גיל סמסונוב • נחמן שי • אברהם נתן • גבריאלה שלו • משה גביש • אמיר גילת | 
|
| מנהלים כלליים | חנוך גבתון • שמואל אלמוג • יצחק לבני • יוסף לפיד • אורי פורת • אריה מקל • מוטי קירשנבאום • אורי פורת • רן גלינקא • יוסף בראל • יאיר אלוני • מוטי שקלאר • יוני בן-מנחם • יונה ויזנטל • ברי בר-ציון | |
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- ראשי רשויות מקומיות מטעם העבודה
- ראשי מועצות אזוריות מטה יהודה, אבן העזר, גיזו, הרי יהודה והאלה
- פעילי ההסתדרות הכללית
- יושבי ראש רשות השידור
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- משפחת גרבוז-הראל
- בוגרי הנוער העובד והלומד
- בוגרי תיכון קלעי (גבעתיים)
- חברי גרעיני נח"ל
- בוגרי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- נתיב הל"ה: אישים
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- ישראלים שנולדו ב-1932
- ישראלים שנפטרו ב-2000