אהרן יחיאל הופשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האדמו"ר מקוז'ניץ (רבי אהרל'ע קאז'ניצער)
רבי אהרן יחיאל הופשטיין
אין תמונה חופשית
לידה ה'תרנ"א
קוז'ניץ
פטירה 14 בספטמבר 1942 (בגיל 51 בערך)
ג' בתשרי ה'תש"ג
גטו זליחוב, פולין
מקום קבורה זליחוב, פולין
מקום מגורים אוטובוצק, פולין
מקום פעילות אירופה
תקופת הפעילות ? – 14 בספטמבר 1942 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב ירחמיאל משה הופשטיין
אדמו"ר חסידות קוז'ניץ ה־השישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי אהרן יחיאל הופשטיין (ה'תרנ"א - ג' בתשרי ה'תש"ג) המכונה "רבי אהר'לע", היה האדמו"ר מקוז'ניץ, דור שישי, בן אחר בן, להרב ישראל הופשטיין המגיד מקוז'ניץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הופשטיין נולד בשנת תרנ"א, לאביו הרב ירחמיאל משה האדמו"ר מקוזניץ[1] הוא נקרא בשם "אהרן" על שם סבו החורג רבי אהרן מקארלין, ובשם "יחיאל" על שם סבו (אבי אביו), הרב יחיאל יעקב הופשטיין.

לאחר פטירת אביו ביג באלול ה'תרס"ט, בהיותו בן שמונה עשרה, התפלגה החצר והתחלקה בין שניים מהבנים, הרב אהרון ואחיו הרב אשר אלימלך, כמו כן היו שהלכו אחר גיסם הרב קלונימוס קלמיש שפירא.

בשנת תרע"ז בימי מלחמת העולם הראשונה עזב את העיירה קוזניץ, והתגורר לפרקי זמן קצרים בערים שונות בפולין: ורשה, לובלין, ריקי (פולין), ראדום, פיעטרקוב, לודז' כשלבסוף התגורר בדרך קבע באוטבוצק).

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הופשטיין היה נחשב לדמות חידתית, גם בעיני מקורביו. הוא נהג ליצור קשרים עם בחורים צעירים לא דתיים, מתוך מטרה להחזירם בתשובה. הוא נהג לבצע נסיעות רבות, כאשר במהלכם ביקר ברומא, אנטוורפן שבבלגיה, צרפת, גרמניה, ועוד. חסידיו מסבירים שמטרתו בנסיעותיו הרבות הייתה לשם הפצת יהדות וקירוב רחוקים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הופשטיין, היה נשוי לרחל בת-שבע שהייתה בת דודו. חסידיו מספרים כי בעקבות רכישתה קרקע בעיר אטוואצק בלא להתייעץ איתו קודם, הציב בפניה אולטימטום או לוותר על הקרקע, או להיפרד. כאשר לבסוף הזוג החליט להתגרש. לזוג לא נולדו ילדים.

תקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה שהה הרב הופשטיין בוורשה, למשך זמן מסוים אף נאלץ להתחבא. לאחר זמן הצליח להימלט מגטו ורשה והגיע לעיר זליחוב בסוף הקיץ של שנת ה'תש"א. גטו זה היה קטן יחסית בגודלו, אך נטען כי רבים הגיעו לשם מכיוון שהופצה שמועה מוטעית בכוונה תחילה שבגטו זה יהיו תנאים משופרים, ועל כן נדחקו בו כ-13,500 איש.

בערב ראש השנה ה'תש"ב חלה הרב הופשטיין במחלת הטיפוס ולמחרת ראש השנה ביום ג' בתשרי ה'תש"ב נפטר. קיימת עדות, שביום מותו הודיע הרב: "אם יהדות פולין מושמדת, הרי אין בשביל מה לחיות", וביקש שיכינו לו את בגדי ה"טהרה".[2]

בהלוויתו השתתפו מספר רב של אנשים ובאופן מסודר, ועל כן נחשבה ליוצאת דופן באותה תקופה, כנראה הייתה זו הלוויה האחרונה המסודרת בתקופה השואה באזור זה.[3]

כיום שוחזר המצבה על מקום קבורתו, ואף בנו אוהל זמני על מקום קברו.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גלאיזיס, הארי במסתרים, לונדון, תשע"ט
  • אברהם יהודה טיקוצקי, המופלא בדורו, ירושלים, תשמ"ז
  • אברהם אפרים גאטהייל, קונטרס לחי רא"י, ניו יורק

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במספר מקורות וביניהם משה גלוזיוס, הארי במסתרים, עמ' צג נטען שר' אהרן היה בכור בניו, ושם בעמ' קד ציין כי בתו השלישית הייתה חנה גולדה. אמנם שלום (מתן) שלום במאמרו 'ואלו שעזבו את הגולה למה באו לגיא ההריגה: חנה גולדה הופשטיין – החלוצה החסידית ומותה הטראגי' כתב כי מן המסמכים השונים ועדויות בני המשפחה מתברר כי חנה גולדה הייתה בתו הבכורה, ואילו הרב אהרן היה הבן השני בסדר המשפחה, אמנם אכן היה הגדול שבבנים
  2. ^ ספר אוטבוצק, כמייל, א, עמ' 202. הופיע בספר 'בקדושה ובגבורה', יהושע אייבשיץ, עמ' 95.
  3. ^ תמונות מהלוויה ובה נראה קהל רב, ראו בספר הארי במסתרים, עמ' תק-תקא
  4. ^ מקורות: הארי במסתרים, המופלא בדורו, קונטרס לחי ראי; מעמד מרגש בהקמת מצבה על ציון קדשו של הרה"ק רבי אהרן מקאזניץ זי"ע