אהרן משה טויבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אהרן משה טויבש (תקמ"ז, 1787 - י"א בתמוז תרי"ב, 1852) היה רבה של יאס ומחבר הספרים "תועפות ראם" ו"קרני ראם" שעל שמו התפרסם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלבוב לרבי יעקב, שהיה ממשפחה מיוחסת לב"ח, מהרש"ל, לבוש ועוד. למד אצל הרב צבי הירש הלר מחבר הספר "טיב גיטין". נישא ללאה בתו של העשיר יצחק אייזיק וואהל מפרמישלא והתגורר ליד חמיו מספר שנים. לאחר מכן חזר ללבוב שם למד אצל רבי יעקב משולם אורנשטיין ה"ישועות יעקב"[1], יחד עם בנו של ה"ישועות יעקב", רבי מרדכי זאב אורנשטיין[2]. כמו כן נהג לנסוע מדי חודש ללמוד אצל רבי שלמה קלוגר בקולקוב.

בשנת תק"פ בערך החל לכהן ברבנות סניאטין בגליציה. בין תלמידיו מתקופה זו היה הרב שלמה דרימר. בשנת תקצ"א היה מועמד לכהן כרבה של אובן ישן אך לא נבחר. בשנת תר"ב החל לכהן ברבנות יאס, על פי בקשת רב העיר הרב יוסף לנדא מחבר הספר "ברכת יוסף". לאחר תקופה נחלקו השניים בסוגיא הלכתית של מכירת חמץ כללית (כפי הנהוג כיום), כשדעתו של הרב טויבש הייתה שיש למכור את החמץ באופן פרטי. המחלוקת התרחבה לפולמוס עז, שני הרבנים הדפיסו חוברות להגנת דעתם, ואף גדולי הדור נדרשו לסוגיא[3]. הרב לנדא הוציא את הקונטרס "סייג לתורה" (נדפס גם בשו"ת ברכת יוסף סימן ט"ו), כנגדו הדפיס הרב טויבש את הקונטרס "מודעה רבה", הרב לנדא השיב בקונטרס "משמרת לסייג" והרב טויבש השיב ב"הריסת משמרת" (הודפס גם בשו"ת אורי וישעי סימן קכ"א).

לאחר תקופה התפייסו הצדדים, כשהרב מתתיהו לנדא בנו של הרב לנדא (לימים רבה של פונזשט) נישא לנכדתו של הרב טויבש, בת בנו הרב יחיאל מיכל[4]. מאז שיתפו פעולה הן בענייני העיר והן בליבון סוגיות הלכתיות.

בהיותו ביאס התרחבה השפעתו לרחבי חבלי רומניה והונגריה ההיסטוריות, כשמכל אזורים אלו פנו אליו בשאלות הלכתיות. בפולמוס על השוחט מברדיצ'ב, חיווה דעתו כדעת הרב ענזיל צוזמיר מסטרי וכנגד דעת הרב שלמה קלוגר[5]. הוא פעל לאיחוד בין המתנגדים לחסידים ביאסי, ונלחם כנגד המשכילים שניסו לפעול לאיסור על הלבוש המסורתי. הוא נלחם נגד בתי ספר של המיסיון ביאס. המיסיונרים הלשינו עליו לשלטונות אך הוא הצליח להיחלץ מהפרשה, בסיועו של הקונסול האוסטרי.

נפטר בגיל 65. בנו הדפיס הספדים עליו בקונטרס "אבל משה".

השאיר ארבעה בנים ושתי בנות. בנו הרב שמואל שמלקה כיהן כרבן של אברטין, שינאווא ויאס. היה חותנו של רבי מרדכי מנדבורנה. בן נוסף היה הרב יחיאל מיכל רבה של וסלוי. בן נוסף היה הרב יעקב, רבה של זידיטשוב ובהמשך של "גשר אדום"(ער') שביאס, חתנו של רבי יהודה צבי מראזלא.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרני ראם על התורה
  • שו"ת תועפות ראם
  • קרני ראם הגהות וחידושים על הש"ס, וכן חידושים על המהרש"א והרי"ף.

בהקדמה לספר השו"ת, מספר בנו הרב שמואל שמלקה שאביו לא כתב הרבה, וגם חלק מהמעט שכתב נאבד ונגנב. כתב יד של פירושו על הרמב"ם נמצא ונערך על ידי מכון תועפות ראם להוצאת כתבי ידו.

חיבר פירוש על ספר הזוהר וספר יצירה[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב וולף רוזנברג, קונטרס אור השמש, בתוך חיי עולם ברוקלין תשע"ה.
  • הרב ישכר בעריש וייס, הגה"ק רבי אהרן משה טויבש זי"ע אב"ד יאס, עלים לתרופה, אלף כ"א-אלף כ"ב, בלק-פינחס תשע"ו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשכול ב"אידישע וועלט פארומס", כולל תמונות ועץ משפחה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צמח דוד, נוספות חלק ג' בערכו של הישועות יעקב. ראו שם בהפלגת גדלותו של הרב טויבש.
  2. ^ ראו שו"ת ישועות יעקב יורה דעה דף יג, שו"ת תועפות ראם אבן העזר סימן פ"ד וחושן משפט סימן ט. וכן בשו"ת מי באר סימן ק"ו.
  3. ^ הרב שלמה קלוגר, ידידו של הרב טויבש, תמך בדעתו של הרב לנדא. שו"ת נאות דשא (למברג תרכ"א) סימן ב':"הנה אם כי את הרב הגאון מו"ה יוסף נ"י איננו מכירו מעולם והרב הגאון מו"ה משה טאביש מכירו אני היטב כי רב גוברי' והוא כרע אח לי מימי נעורים, אעפ"כ לא אשא פני איש והאמת הוא כאב ואם לי והוא אהוב מכל...
  4. ^ ראו קובץ נחלת צבי כז, טבת תשעד.
  5. ^ ראו על הפרשה בספר יזכור לקהילת ברודי עמ' 69-70, ובספרו של הרב קלוגר "תקנת השו"בים" (פרפרזה לתקנת השבים) שנדפס בתוך "תורת הזבח" של הרב שלמה גנצפריד.
  6. ^ קרני ראם פרשת בראשית.