אהרן צרויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן צרויה
Henri Sérouya
Henri Sérouya.png
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 3 באפריל 1895
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1968 (בגיל 72 בערך)
מוסדות סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופ' אהרן (אַנרי) צרויהצרפתית: Henri Sérouya;‏ 3 באפריל 18951968) היה חוקר יהדות ופילוסוף יהודי-צרפתי יליד ירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן צרויה נולד בירושלים בשנת 1895, בן למשפחה יהודית-ספרדית ותיקה שהגיעה לירושלים מחלב. בנעוריו למד בבית הספר של כל ישראל חברים בעיר. בשנת 1911 עברה משפחתו למצרים, ונותרה בה במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה. צרויה השלים את לימודיו התיכוניים במצרים ובשנת 1919 נסע ללימודים בפריז. אף על פי שהיה חסר אמצעים כלכליים, התקבל ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת הסורבון והשלים בה תואר דוקטור לפילוסופיה. בין מוריו היה הפילוסוף היהודי-צרפתי הנודע אנרי ברגסון. לאחר שהשלים את לימודיו היה למרצה בסורבון וחבר באקדמיה הצרפתית למדעים.

צרויה היה כותב וחוקר פורה. ספריו הראשונים ("מבוא לאמנות הציור בימינו", "הבעיה הפילוסופית של המלחמה והשלום", "מבוא לפילוסופיה בת זמננו") התקבלו בהערכה בחוגים הספרותיים בצרפת. בהמשך עבר לעסוק בפילוסופיה יהודית ובין היתר פרסם ספרים על הפילוסופיה של שפינוזה (1933) והפילוסופיה של הרמב"ם (1951). אחד מספריו החשובים ביותר היה ספר גדול על הקבלה, מקורותיה והמטאפיזיקה שלה (1947), שיצא לאור בצרפתית בשלוש מהדורות ותורגם לשפות נוספות, בהן גרמנית וספרדית. מחקריו הנרחבים על הקבלה חלקו בנושאים מסוימים על מסקנותיו של חוקר הקבלה הנודע גרשם שלום, שמצדו ביקר את צרויה על כך שמחקריו מושפעים מהאסכולה התאוסופית שצמחה בצרפת מהמאה ה-19. צרויה עסק גם בפילוסופיה יהודית של העת העתיקה, ובשנת 1959 פרסם ספר על האיסיים. כמו כן חיבר ספר על המחשבה הפילוסופית הערבית (1967). מלבד ספריו פרסם מאמרים רבים מעל כתבי עת אקדמיים צרפתיים ואנגליים. על מחקריו זכה למספר פרסי הוקרה מהאקדמיה הצרפתית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה סבל כמו שאר יהדות צרפת מהאנטישמיות של משטר וישי. בפשיטה על ביתו ניזוקה ספרייתו הגדולה ורבים מכתבי היד נלקחו. בשנת 1949 הוזמן כאורח למדינת ישראל הצעירה, וביקר בה גם מספר פעמים נוספות לאחר מכן.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Initiation à la peinture d'aujourd'hui, Paris: La Renaissance du Livre, 1931.
  • Le problème philosophique de la guerre et de la paix, Paris: M. Rivière, 1932.
  • Spinoza : sa vie et sa philosophie, Paris: Editions Excelsior, 1933.
  • La Kabbale : ses origines, sa psychologie mystique, sa métaphisyque, Paris: Grasset, 1947.
  • Maimonide : sa vie, son oeuvre / avec un exposé de sa philosophie, Paris: Presses universitaires de France, 1951.
  • Les esséniens, Paris: Calmann-Lévy, 1959.
  • La Pensée arabe, Paris: Presses universitaires de France, 1967.
  • Les Étapes de la philosophie juive Antiquité hébraique, Paris: Fasquelle, 1969.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אלמליח, 'הפילוסוף והוגה הדעות הנרי (אהרן) צרויה', אוצר יהודי ספרד ח' (1965), עמ' 113-129.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]