אהרן קליימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן קליימן
Aaron (Aharon) S. Klieman
Aaron Klieman.jpg
לידה 27 ביולי 1939
שיקגו, אילינוי
פטירה 17 ביוני 2021 (בגיל 81)
ענף מדעי היסטוריון של יחסים בין-לאומיים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב
בת זוג אדריאן קליימן
מספר צאצאים 4

אהרן קליימן (27 ביולי 1939 - 17 ביוני 2021) היה היסטוריון ישראלי של יחסים בין-לאומיים, שפיתח את תחום היחסים הבינלאומיים בישראל ומחוצה לה. קליימן חקר מגוון רחב של תחומים במדע המדינה כולל היסטוריה, מכירת נשק וגאופוליטיקה[1][2][3][4]. הוא היה פרופסור ליחסים בין-לאומיים בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, ראש הקתדרה לדיפלומטיה על שם ד"ר נחום גולדמן, והמנהל המייסד של התוכנית לתואר שני בלימודים דיפלומטיים על שם אבא אבן.

קליימן כתב וערך 24 ספרים, מונוגרפיות ואוספים דוקומנטריים באנגלית ובעברית, וחיבר למעלה מ-30 פרקי ספרים, בנוסף למאמרי כתב עת. הוא גם היה עורך בכיר של כתב העת "Israel Journal of Foreign Affairs"[5].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן קליימן נולד בשנת 1939 בארצות הברית[6]. הוא התחנך בשיקגו, ולמד בתיכון יהודי, ששילב לימודי קודש וחול, ובכלל זאת ספרות אנגלית, לטינית, היסטוריה ועוד. הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת רוזוולט (אנ').

בשנת 1960 הגיע לראשונה לישראל, במסגרת "שנת הכשרה", במהלכה התנדב בקיבוץ יבנה ולמד בישיבת כרם ביבנה.

בשובו לארצות הברית המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת קולומביה, וקיבל לתואר מוסמך ב-1964. בשנת 1969 השלים את עבודת הדוקטורט בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים (אנ') (SAIS) של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, עם התמחות בלימודים בינלאומיים ותת-התמחות בלימודי המזרח התיכון. בהסתמך על מקורות ראשוניים בגנזך המלכותי בלונדון, הדיסרטציה שלו - קבלת החלטות בוועידת קהיר בשנת 1921 - עסקה ביסודות המדיניות הבריטית במדינות ערב ובארץ ישראל עם תום מלחמת העולם הראשונה, בעת כהונתו של וינסטון צ'רצ'יל כשר המושבות, והיא יצאה לאור כספרו הראשון.

פרסם עשרות ספרים[7][8] ומאמרים[9]. גם לאחר יציאתו לפנסיה המשיך להרצות בכנסים בינלאומיים, ערך את כתב העת המקצועי Israel Journal of Foreign Affairs, היה חבר במועצה הישראלית ליחסי חוץ, ועמד בראש החטיבה לגאו-פוליטיקה בארגון המקצועי בתחומי מדעי המדינה The International Political Science Association.

בשנת 1969 עלו לישראל קליימן, אשתו אדריאן, ובתם בת השנה. קליימן ואשתו הם הורים לארבעה ילדים- עליזה, עמרם, איתמר ויכבד.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 נענה להצעה מאוניברסיטת תל אביב להצטרף כמרצה במחלקה למדעי המדינה, ולבסוף להיות ראש החוג[10]. הוא לימד מגוון רחב של קורסים לתואר ראשון ותואר שני והנחה סטודנטים רבים לתואר שלישי במשך יותר מ-50 שנה. קליימן יזם את "השולחן העגול – פורום השגרירים",[11] המקיים מפגשים תקופתיים בין שגרירים בישראל לסטודנטים במחלקה, תוך יצירת גשר ביניהם וחשיפת סטודנטים לדיפלומטים מישראל ומהעולם. בנוסף, הקים את "הפורום הבינלאומי" - פורום א-פוליטי, הפתוח לסטודנטים, לסגל ולציבור הרחב, לטיפול בסוגיות ליבה ביחסי החוץ של ישראל ובזירה הבינלאומית. בשנת 2001 הקים קליימן ועמד בראש "התוכנית בלימודי דיפלומטיה על שם אבא אבן" ללימודי תארים מתקדמים.[11][12]

קליימן מונה לראש הקתדרה על שם נחום גולדמן בלימודי דיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב בין השנים 1997-2009.[13] [14] הוא היה עמית מחקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה ובמרכז JCSS – Jaffee Center למחקרים אסטרטגיים (כיום INSS) באוניברסיטת תל אביב.

היה גם פרופסור במחלקה לממשל באוניברסיטת ג'ורג'טאון[15] בוושינגטון בירת ארצות הברית, (1979-1980; 1984-1985), והמשיך ללמד בה קורסי קיץ במשך 30 שנה. בנוסף, היה מרצה אורח באוניברסיטאות שיקגו (1994-1995), דנבר (1997), מישיגן (אן ארבור) (2000-2001), קליפורניה (UCLA) (2005-2006), בראון (2008) וטריניטי קולג' (אירלנד) (2010).

הוא גם היה תומך ופעיל ב"Track 2 Diplomacy"‏[16], פגישות לא רשמיות בין נציגים ישראלים לנציגים ממדינות ערב והרשות הפלסטינית דרך ערוץ אקדמי. הוא התעניין גם במשא ומתן בין ישראלים לפלסטינים.

עם פרישתו בשנת 2007, הקים קליימן את החוג לפוליטיקה וממשל במכללה האקדמית אשקלון[13][17].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו עוסקים בנושאים של תהליכי קבלת החלטות, השפעת מצבי חירום על משטרים דמוקרטיים ויישוב סכסוכים בינלאומיים.

פרופ' קליימן התמקד בשלושה תחומי מחקר באשר לתורת היחסים הבינלאומיים ולמדיניות החוץ של ישראל:

  • בהיותו חסיד הגישה הריאליסטית בפוליטיקה בין האומות, האמין כי כמו בטבע, גם ביחסים בין מדינות קיימת דינמיקה מתמדת של מאזן – מאזן כוח והשפעה, הבאה לידי ביטוי מובהק בעלייתן ובירידתן של מעצמות. כיוון שתהליכי ערעור היציבות ואיזון חוזר מתבצעים באיטיות, לשיטתו, הדרך הנבונה ביותר עבור מדינה ועבור המדינאי היא להטיל את כובד משקלם לטובת שמירה על המאזן תוך בלימת שחקן כלשהו, אשר מאיים על היציבות, ושואף להגמוניה, קרי: לעליונות עד כדי בלעדיות. בהקשר זה הסיט את הדגש בתורת מאזן הכוחות הקלאסי מהתמקדות בניסיון למדוד ולכמת במדויק את יחסי הכוח והעוצמה בין שני שחקנים או יותר. לשיטתו, בכדי להעריך את תקפות תורת מאזן הכוחות במאה העשרים ואחת, במקום ב"מאזן" (Balance) - "האם אכן שורר מאזן של 50:50 או לא?" - יש לדון ב"איזון" כוח (Balancing) כתהליך בלתי פוסק עם מתן דגש על האמצעים המגוונים העומדים לרשות המדינאי ("ארגז הכלים"), בכדי להשיג ביטחון לאומי, ובכללם: בריתות, פיתוח כלכלי, התחמשות ומרוצי נשק.
  • כפועל יוצא מעיסוקו רב השנים בקשרי החוץ של מדינת ישראל, פרסם מחקרים בשני אפיונים "בולטים" בדיפלומטיה: 1) השימוש, במה שהגדיר כ"דיפלומטיה שקטה" – דיסקרטית, בונה, מושכלת, ומתנהלת בערוצים שונים מאחורי הקלעים, בשונה מדיפלומטיה "סודית" או "חשאית", שלרוב חותרת לערעור היציבות. 2) חשיבותו הגוברת של הייצוא הביטחוני עבור ישראל מבחינה מדינית, כלכלית-תעשייתית וצבאית-ביטחונית. במחקרים אלה הקפיד לציין את היתרונות הקיימים בשימוש בכלים אלה ואת הסיכונים שבהישענות-יתר עליהם.
  • במהלך כל שנות מחקריו המשיכה ללוות אותו השאלה בדבר מעמדה של ישראל בעולם - "בין ישראל לעמים": כיצד העם היהודי או המדינה היהודית יכולים לא רק לשרוד במערכת מגוונת של אומות, אלא אף להשתלב בה. בניגוד לדעה הרווחת, הבחין קליימן במורשת דיפלומטית עשירה, שורשיה במקורות היהודיים: החל מאברהם אבינו במשאו ומתנו עם הקב"ה על סדום, דרך המפגש בין יעקב לעשו ומנהיגותו המדברית של משה. דגש רב ניתן במחקרו ל"שתדלנות" היהודית – מעין דיפלומטיה ללא מעמד ריבוני - לאורך הגלות, בעת שקהילות יהודיות בנות חסות של פריץ או של מלך נאלצו לסמוך על שליחים מיוחדים מטעמן, ללא טריטוריה, מדינה או צבא, בכדי להסיר את רוע הגזרה.

מבחר מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • America, the Balance of Power, and the post-1945 World Order, The Jerusalem Strategic Tribune, September-October, 2021, pages 10-22, number 1. Washington, D.C.- Jerusalem, Israel[13]
  • First Among the Nations? A Cautionary against Triumphalism in Israeli Foreign Policy, The Israel Journal of Foreign Affairs, Volume Fifteen, 2021, 5781, Number One, Routledge. pages 3-20[5].
  • Routledge Handbook on Israeli Security, co-editor with Professor Stuart A. Cohen, Routledge Publishers, 2019, מסת"ב 978-1-138-21730-0 (HDBK); e-Book: 978-1-315-165-19-6-e
  • Great Powers & Geopolitics in a Rebalancing World. Editor, (Springer, 2015), מסת"ב 978-3-319-16289-8
  • Global Politics. Essays on Contemporary Jewish History and Diplomacy in Honor of Professor David Vital. With Professor Abraham Ben-Zvi. Frank Cass, 2001, מסת"ב 9780714681818
  • Compromising Palestine. A Guide to Final Status Negotiations. Columbia University Press, 2000, מסת"ב 0231117884
  • Constructive Ambiguity in Middle East Peace-Making. The Tami Steinmetz Center for Peace Research, 1999, מסת"ב 9657001153
  • Security Concerns. Insights From The Israeli Experience. Daniel Bar-Tal, Dan Jacobson and Aharon Klieman (eds.). JAI Press, 1998, מסת"ב 978-0762304684
  • ‏Democracy: The Challenges Ahead. ‏Co-editor, with Yossi Shain. ‏Macmillan, 1997, מסת"ב 978-1-349-25776-8
  • Approaching the Finish Line: The United States in Post-Oslo Peace Making, Bar Ilan University: BESA Center for Strategic Studies, monograph in its Mideast Security and Policy Studies series, No. 22, June 1995, ISSN 0793-1042
  • The Gulf Crisis and its Global Aftermath. Co-editor, with Gad Barzilai and Gil Shidlo. Routledge, 1993 Reissued (2016), מסת"ב 9781138184008
  • Deterrence in the Middle East, Where Theory and Practice Converge, Co-editor with Ariel Levite, published by JCSS, Jaffee Center for Strategic Studies, 1993, מסת"ב 9780813322209
  • Rearming Israel: Defense Procurement through the 1990s, published by JCSS, Jaffee Center for Strategic Studies, 1991, מסת"ב 0367285118
  • Israel and the World After Forty Years. Pergamon-Brassey's, 1990, מסת"ב 0080349420
  • Statecraft in the Dark: Israel’s Practice of Quiet Diplomacy, Westview Press, June 1988, מסת"ב 0813307171
  • Israel's Global Reach. Arms Sales as Diplomacy. Pergamon - Brassey's, 1985, מסת"ב 0080319246
  • Israel Arms Sales: Perspectives and Prospects, published by JCSS, Jaffee Center for Strategic Studies, February 1984
  • Israel, Jordan, Palestine: The Search for a Durable Peace, The Georgetown University Center for Strategic and International Studies, Sage Publications, 1981, מסת"ב 0803916841
  • Emergency Politics: The Growth of Crisis Government. The London Institute for the Study of Conflict, 1976, מסת"ב 0903366444
  • Soviet Russia and the Middle East. The Johns Hopkins Press, 1970, מסת"ב 0801811929
  • Foundations of British Policy in the Arab World. The Johns Hopkins Press, 1970, מסת"ב 0801811252
  • אהרן קליימן ואריה גרוניק (עורכים), מושגי יסוד ביחסים בין-לאומיים - מקראה (תרגום: אורית פרידלנד, יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2016.
  • ייסורי הלידה של האוריינטציה הפרו-מערבית, קתדרה 91, מרץ 1999, עמ' 168-165
  • חרב פיפיות. היצוא הביטחוני הישראלי בשנות ה-90. עם עובד, 1992 (בעברית)
  • דו קיום ללא שלום. תל אביב: הוצאת מעריב, 1986
  • הפרד או משול: מדיניות בריטניה וחלוקת ארץ־ישראל — הזדמנות שהוחמצה? 1936-1939 (ירושלים: הוצאת יד יצחק בן־צבי, 1983)

אוספים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • American Zionism. A Documentary History (with Adrian L. Klieman), Fifteen volumes. Garland Publishing, 1991
  • The Rise of Israel. A Documentary Record from the Nineteenth Century to 1948, Fourteen volumes. Garland Publishing, 1987
  • Letters and Papers of Chaim Weizmann. Vol. 23 (edited and annotated, with introductory chapter). Transaction Books and Israel Universities Press. 340 pp., 1980
  • Letters and Papers of Chaim Weizmann. Vol. 18 (edited and annotated, with introductory chapter). Transaction Books and Israel Universities Press. 513 pp., 1979

מאמרים באנציקלופדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Arms Sales", pp. 47-79. Political Dictionary of the State of Israel, Susan Hattis Rolef (Ed.), MacMillan, 1987
  • מילון פוליטי של המזרח התיכון במאה העשרים, יעקב שמעוני ואביתר לוין (עורך), 1972. אינטרסים ומדיניות בריטים במזרח התיכון, עמ' 79–84 ואינטרסים ומדיניות רוסית במזרח התיכון, עמ' 330–333

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏How Israel's Economy Got Hooked on Selling Arms Abroad, ‏Thomas L. Friedman, ‏ The New York Times‏, December 7, 1986
  2. ^ Glenn Frankel‏, ‏Israeli Economy Depends on Nation's Role as Arms Exporter, ‏December 12, 1986, ‏Washington Post
  3. ^ "Does Israel Still Need the Costly Lavi Fighter?". Chicago Tribune.
  4. ^ "Aharon Klieman | C-SPAN.org". www.c-span.org.
  5. ^ 1 2 ‏First Among the Nations? A Cautionary against Triumphalism in Israeli Foreign Policy, ‏Klieman Aharon, ‏ 2 January 2021, ‏Israel Journal of Foreign Affairs ‏ doi:10.1080/23739770.2021.1892311, volume 15, pages 3–20
  6. ^ ‏Aaron S Klieman in the 1940 Census, ancestry
  7. ^ רשימת ספרים של אהרן קליימן, בגוגל ספרים
  8. ^ הספרים של אהרן קליימן, באתר "סימניה"
  9. ^ וואלה! כסף‏, מגזין חדש: ג'רוזלם סטרטג'יק טריביון, באתר וואלה!‏, 31 באוקטובר 2021
  10. ^ ‏Prof. Aharon Klieman, Tel Aviv University
  11. ^ 1 2 Navon, Emmanuel. "Aharon Klieman (1939–2021)". Israel Journal of Foreign Affairs. 15 (2): 299–301. doi:10.1080/23739770.2021.1969624., (1-9-2021)
  12. ^ ערב עיון לזכרו של פרופ' אהרן קליימן ז"ל, באתר אוניברסיטת תל אביב
  13. ^ 1 2 3 "America, the Balance of Power, and the Post-1945 World Order". 27 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Aharon Klieman". www.acpr.org.il.
  15. ^ ‏GU Hosts Visiting Israeli Professor for Year, ‏The Hoya
  16. ^ John, Anthony Wanis-St. "Back-Channel Negotiation: International Bargaining in the Shadows". Negotiation Journal. 22 (2): 119–144. doi:10.1111/j.1571-9979.2006.00091.x., December 27, 2006
  17. ^ לימודי ממשל במכללה האקדמית אשקלון, באתר המכללה האקדמית אשקלון