מילטון אובוטה
 | |||||||||||||||||
| לידה |
28 בדצמבר 1925 אפאק, אוגנדה  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 2005 (בגיל 79) יוהנסבורג, דרום אפריקה | ||||||||||||||||
| שם לידה |
Apollo Milton Opeto Obote | ||||||||||||||||
| מדינה |
 אוגנדה | ||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Akokoro | ||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||
| מפלגה |
מפלגת הקונגרס העממית של אוגנדה, 1976 | ||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
מיריה אובוטה | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
אפולו מילטון אובוטה (באנגלית: Apollo Milton Obote; 28 בדצמבר 1925 – 10 באוקטובר 2005) היה נשיא אוגנדה בין 1966–1971 ושוב בין 1980–1985. מכונה על ידי בני עמו "אבי האומה".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אובוטה, בן שבט לאנג'י, התחיל את הקריירה הפוליטית בקניה עם ג'ומו קניאטה, לאחר שהבריטים סירבו להתיר לו ללמוד משפטים בארצות הברית[1].
ב-1955, עם חזרתו לאוגנדה, הקים את הקונגרס הלאומי האוגנדי (UNC). ב-1958 נבחר לרשות המחוקקת הקולוניאלית. ב-1959 ה-UNC התפצל ואובוטה נבחר לראשות הקונגרס העממי של אוגנדה שהוקם. לאחר כמה שנים בראשות האופוזיציה הקים אובוטה קואליציה עם המפלגה המלוכנית של בוגנדה ונבחר לראשות הממשלה ב-1961. הוא נכנס לתפקיד ב-25 באפריל 1962. הנשיא הראשון היה סר אדוארד מוטסה, הקבקה (מלך) של בוגנדה, אחת הממלכות המסורתיות המרכזיות באוגנדה. בספטמבר 1962 ערך ביקור בישראל, חודש לפני קבלת העצמאות של המדינה[2]. אחר כך נסע שר העבודה יגאל אלון לאוגנדה, לייצג את ישראל בחגיגות העצמאות שנערכו ב-9 באוקטובר 1962[3].
במהלך כהונתו נחשד אובוטה בהברחת זהב, יחד עם סגן הרמטכ"ל, אידי אמין. הנשיא דרש את חקירתו של אובוטה והדחתו של אמין. בתגובה השעה אובוטה את החוקה ועצר כמה מחברי ממשלתו. לבסוף הוא טוהר מהחשדות נגדו, אולם נוצר מתח אישי בינו לבין הנשיא, שנוסף על המתח שבין הממלכות המסורתיות למדינה, והמתח שבין אנשי בוגנדה, ממלכתו של הנשיא, לשאר האוגנדים. ב-2 במרץ 1966 חולל אובוטה הפיכה והכריז על עצמו כנשיא. ב-24 במאי אותה שנה תקף צבא אוגנדה, בהוראת אובוטה, את ארמונו של המלך מוטסה, שנמלט מן המדינה. כעבור שנה העביר אובוטה חוקה שמבטלת לחלוטין את מעמדן של הממלכות המסורתיות באוגנדה.
הצבא האוגנדי ערער את שלטונו של אובוטה. ב-1971 הוא הודח על ידי אידי אמין, שכבר היה אז הרמטכ"ל[4].
לאחר נפילת אמין ב-1979 חזר אובוטה לכהן כנשיא, לאחר שנבחר בבחירות כלליות בשנת 1980[5]. מעריכים כי בין 100,000 ל-300,000 איש מתו כתוצאה מהלחימה בין צבא החופש הלאומי של אוגנדה (UNLA) של אובוטה וקבוצות צבאיות אחרות, בעיקר צבא ההתנגדות העממי (NRA) של יוורי מוסווני.
ב-1985 הודח אובוטה על ידי בזיליו אולרה אוקלו. מועצה צבאית הוקמה ובראשה עמד טיטו אוקלו. בתוך שנה השתלט יוורי מוסווני על אוגנדה[6].
לאחר הדחתו ברח אובוטה לטנזניה ומשם לזמביה. אחת לזמן מה צצו שמועות על חזרתו לחיים הפוליטיים באוגנדה, אך הוא מת לבסוף ב-10 באוקטובר 2005 ביוהנסבורג, מאי-תפקוד של כליותיו[1]. נערכה לו הלוויה ממלכתית באוגנדה, בנוכחות יריבו המר, הנשיא מוסווני.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מילטון אובוטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מילטון אובוטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 עפרי אילני, אחרון נשיאי "דור העצמאות" מת, ורק מעטים באפריקה מזילים דמעה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2005
- ^ ר"מ אוגנדה נועד עם שרי ממשלה, למרחב, 4 בספטמבר 1962
מסיבה לכבוד ר״מ אוגנדה, הארץ, 4 בספטמבר 1962 - ^ אלון ייצג את ישראל בחגיגות אוגנדה, למרחב, 27 בספטמבר 1962
- ^ צבא אוגנדה תפס השלטון; הנשיא מילטון אובוטה הודח, הארץ, 26 בינואר 1971
- ^ מילטון אובוטה חוזר להיות נשיא אוגאנדה, מעריב, 14 בדצמבר 1980
- ^ רויטרס, המורדים באוגנדה: כבשנו את קמפאלה, חדשות, 27 בינואר 1986
