אובפמי אבולובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אובפמי אבולובו
Obafemi Awolowo
Obafemi Awolowo.jpg
לידה 6 במרץ 1909
בריטניהבריטניה איקנה, אוגדת איג'בו רמו, מדינת אוגון, פרוטקטורט דרום-מערב ניגריה (ניגריה הבריטית)
פטירה 9 במאי 1987 (בגיל 78)
ניגריהניגריה איקנה, מדינת אוגון, דרום-מערב ניגריה
שם מלא אובפמי ג'רמיה אוייניאי אבולובו
מדינה ניגריהניגריה  ניגריה
השכלה אוניברסיטת לונדון
עיסוק עורך דין, פוליטיקאי, מדינאי
מפלגה

1950-1966 קבוצת הפעולה (Action Group)

1978-1983 מפלגת האחדות של ניגרה (Unity Party of Nigeria)
בת זוג האנה אידווו דידאולו אבולובו – נישאו ב-1937
ראש הממשלה של ניגריה המערבית
1 באוקטובר 19541 באוקטובר 1960
(6 שנים)
סמואל לאדוק אקינטולה (Samuel Ladoke Akintola) ←
שר האוצר של ניגריה
19671971
(כ־4 שנים)
→ פסטוס אוקוטייה-אבו (Festus Okotie-Eboh)
שהו שאגארי (Shehu Shagari) ←

צ'יף אובפמי ג'רמיה אוייניאי אבולובואנגלית: Obafemi Jeremiah Oyeniyi Awolowo‏, 6 במרץ 19099 במאי 1987), ידוע גם כאובפמי אבולובו או אבו (Awo), היה מדינאי ולאומן ניגרי אשר שיחק תפקיד מפתח בתנועת העצמאות של ניגריה בתקופת הרפובליקה הראשונה והשנייה, ובמהלך מלחמת ביאפרה (מלחמת האזרחים של ניגריה). הוא היה ראש הממשלה הראשון של המחוז המערבי של ניגריה, הנציב הפדרלי של האוצר, וסגן יושב-ראש המועצה הפדרלית המבצעת במהלך מלחמת ביאפרה.[1][2][3][4]

אבולובו אשר נולד בעיר איקנה בניגריה, היה האדם הראשון בעידן המודרני שזכה להיקרא "מנהיג אנשי היורובה" (Asiwaju Omo Oodua) - תואר אשר עם הזמן הפך למקובל לתיאור ממשיכיו בתפקיד המנהיג הפוליטי של אנשי היורובה של ניגריה.[1][2][3]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובפמי אבולובו נולד ב-6 במרץ 1909 בעיר איקנה (Ikenne) במדינת אוגון (Ogun State) בדרום-מערב ניגריה שבזמנו הייתה תחת שלטון בריטי (British Protectorate).[3][5] אבולובו נולד למשפחה שעל פי דבריו הייתה אצילה ומהוללת. אביו אשר היה איכר בן יורובה (Yoruba) היה מבוסס דיו על מנת לחנך את אבולובו בבתי ספר של הכנסייה האנגליקנית ושל הכנסייה המתודיסטית בעיר הולדתו.[1][3][4] ב-1920 אביו נפטר במפתיע ממחלת אבעבועות שחורות ולכן מפאת מחסור בכסף, נאלץ אבולובו להפסיק את לימודיו. בשנים הבאות הוא עבר ממקום למקום ועבד במקומות שונים על מנת לחסוך כסף עבור המשך לימודיו. בשנים 1923-1926 הוא למד בשלושה בתי ספר שונים בעיר אבאוקוטה (Abeokuta) שכללו את בית הספר התיכון לבנים בפטיסטיים (Baptist Boys’ High School – BBHS).[1][2][3][4]

בתחילה עבד כמורה מתלמד ולאחר מכן השתלם בהוראה במכללת ווסלי (Wesley College) שנמצאת בעיר איבדאן (Ibadan). לאחר זאת, ב-1927 נרשם ללימודי קצרנות והדפסה במכללת ווסלי. ב-1928 נשר מלימודיו במכללה כדי לעבוד כמורה בית ספר באבאוקוטה ובלאגוס (Lagos). ב-1932 הוא חזר למכללת ווסלי על מנת לעבוד כפקיד במכללה, ובנוסף עבד ככתב בעיתון "Daily Times Nigeria". מאוחר יותר עבד כסוחר ועיתונאי, וביוני 1940 נתמנה למזכיר סניף איבדאן של "תנועת הנוער הניגרי" (Nigerian Youth Movement – NYM).[1][3][4]

בשנות ה-30 החל להתמקד באיגודים המקצועיים. הוא ארגן את אגודת הסוחרים היצרניים של ניגריה, והתמנה למזכיר איגוד התחבורה הניגרי.[1]

ב-1944 קיבל תואר ראשון במסחר כתלמיד חוץ באוניברסיטת לונדון (University of London) שבבריטניה. מאוחר יותר באותה שנה הוא נסע לבריטניה כדי ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון, ובכך הגשים את שאיפתו משכבר הימים. הוא סיים את לימודיו בהצלחה, והוסמך לפרקליט שנתיים לאחר מכן. ב-18 בנובמבר 1946 הוסמך על ידי האינר טמפל (The Honorable Society of the Inner Temple) כעו"ד.[1][3][4]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1943 היה שותף לייסודו של "קונגרס האיגודים המקצועיים של ניגריה" (Trade Union Congress of Nigeria –  TUC). ב-1945, כאשר התגורר בלונדון הוא ייסד את "החברה של צאצאי אודודווה" (Egbe Omo Oduduwa) אשר היה ארגון ניגרי פוליטי תרבותי של יורובה שממנו צמחה מפלגת "קבוצת הפעולה" (Action Group – AG) שבסיס התמיכה העיקרי שלה היה באזור יורובה בדרום-מערב ניגריה.[1]

בספרו רב ההשפעה "הנתיב לחירות ניגרית" (Path to Nigerian Freedom – 1947) אשר היה למעשה המנשר השיטתי הפדרלי הראשון שנכתב על ידי פוליטיקאי ניגרי, הוא תמך בהפיכת ניגריה לפדרציה על ידי חלוקתה למספר מדינות על פי שיוך אתני. הוא האמין כי ממשל פדרלי מהווה את הבסיס היחיד שיכול לאפשר אינטגרציה לאומית הוגנת אשר תגן על זכויותיהן של הקבוצות האתניות השונות בניגריה.[1][5]

לאחר הסמכתו לעו"ד, הוא חזר לאיבדאן ב-1947 והחל לעסוק במקצועו, אך המשיך לפעול במסגרת "החברה של צאצאי אודודווה", ואף התמנה למזכירו הכללי ב-1948.[1]

ב-1949 הוא ייסד את ה"טריבון הניגרי" (Nigerian Tribune) – העיתון הניגרי הפרטי הוותיק ביותר, שבאמצעותו הפיץ מודעות לאומנית בקרב אזרחי ניגריה.[6]

ב-1951 "קבוצת הפעולה" הוכרזה באופן רשמי כמפלגה פוליטית, וכן זכתה בבחירות המקומיות במערב-ניגריה. אבולובו היה למנהיגה הבלתי מעורער. כתוצאה מכך, אבולובו הפך לראש השרים של המחוז המערבי, אשר היה האזור הראשון בניגריה שזכה לאוטונומיה בטרם שחרורה של ניגריה מידי הבריטים.[1][3]

בשנים 1951-1954 הוא כיהן כשר לענייני ממשל מקומי, ביצע רפורמה במבנה הממשל המקומי וייסד מערכת מודרנית של מועצות נבחרות, שבהן נשמרו מושבים לצ'יפים מסורתיים. במהלך הוועידה בנוגע לחוקת ניגריה ב-1953, הוא הוביל יחד עם ננמדי אזיקיווה שהיה פוליטקאי בולט משבט איגבו, את המשלחת הדרומית במאבק לכינון ממשל עצמי בניגריה.[1][3]

בתור היותו ראש "קבוצת הפעולה", הוא קרא לכתיבת חוקה פדרלית אשר הוצגה ב-Lyttleton Constitution ב-1954, ונכתבה ברובה על פי המודל שהוצע על ידי המשלחת של המחוז המערבי שאותה הנהיג אבולובו. באותה השנה, לאחר שהחוקה נכנסה לתוקף, אבולובו הפך לראש-ממשלת מערב-ניגריה. בערב ההכרזה על עצמאות ניגריה ב-1959, הוא התפטר מתפקידו על מנת להתמודד לתפקיד ראש-ממשלת ניגריה, ובמקומו מינה את צ'יף סמואל לאדוק אקינטולה בתפקיד ראש-ממשלת מערב-ניגריה. אבולובו היה המנהיג הרשמי של האופוזיציה בפרלמנט הפדרלי בתקופת שלטונו של אבובכר טפוואה בלווה בשנים 1959-1963.[1][3][7]

בעקבות חילוקי דעות כבדים בין אבולובו לאקינטולה בנוגע לשיטת שלטונו של אקינטולה במערב-ניגריה, הוביל אקינטולה יחד עם בלווה ובכירים בממשלת ניגריה מהלך להפלתו של אבולובו. ב-1963 במלאת שנתיים לעצמאות ניגריה, משימתם צלחה, ובעקבות כך אבולובו נעצר והואשם בבגידה ובקשירת קשר להפלת השלטון. הוא נידון ל-10 שנות מאסר, אך שוחרר ב-1966 על ידי הגנרל יעקובו גואון (Yakubu Gowon) שהיה ראש הממשלה בצפון. בעת מלחמת ביאפרה, בשנים 1966-1970, הוא שימש כשר האוצר וכסגן ראש הממשלה. ב-1971 הוא פרש מהפוליטיקה ושב לעסוק בעריכת דין. ב-1979 הוא נכשל בבחירות לנשיאות ניגריה.[1][3]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 הקרן על שם אובפמי אבולובו (Obafemi Awolowo Foundation) הוקמה בתור ארגון עצמאי, לא פרטיזני, ללא מטרות רווח למען קידום אינטראקציה שיתופית של המדיניות הציבורית ומלגה רלוונטית עם גישה לקידום הפיתוח הכולל של אומת ניגריה. הקרן הושקה על ידי נשיא ניגריה בזמנו – גנרל איברהים באבנגידה (General Ibrahim Babangida), ב"אצטדיון החירות" (Liberty Stadium) באיבדאן.[8]

למרות זאת, המורשת החשובה ביותר שלו היא היושרה המופתית שלו, גישתו לרווחה, תרומותיו להאצת הדה-קולוניזציה ותמיכתו העקבית והמנומקת בגישה פדרלית המבוססת בין היתר על שפה והגדרה עצמית – כבסיס הטוב ביותר לאחדות ניגרית.[2]

אבולובו נפטר בשלווה בביתו באיקנה ב-9 במרץ 1987 בגיל 78, והובא לקבורה במתחם The Ikenne Residence of Chief Obafemi Awolowo אשר מייצג את ביתו של אבולובו. בין היתר, המתחם הכיל בתוכו את "היכל אפוניילה" שנקרא על שם אימו של אבולובו (Mary Efunyela Awolowo) אשר משרת כאזור קבלה ואירוח, ואת "ספריית שופולו" על שם אביו של אבולובו (David Shopolu Awolowo). אשתו האנה אידווו דידאולו אבולובו (Hannah Idowu Dideolu Awolowo) המוכרת כ-HID נפטרה ב-2015, ונקברה לצידו במתחם.[2][9]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Path to Nigerian Freedom (1947)
  • Awo – Autobiography of Chief Obafemi Awolowo (1960)
  • My Early Life
  • Thoughts on the Nigerian Constitution (1966)
  • The People’s Republic (1968)
  • The Strategy & Tactics of the People's Republic of Nigeria (1970)
  • The Problems of Africa – The Need for Ideological Appraisal (1977)
  • Awo on the Nigerian Civil War
  • Path to Nigerian Greatness
  • Voice of Reason
  • Voice of Courage
  • Voice of Wisdom
  • Adventures in Power – Book 1 – My March Through Prison (1985)
  • Adventures in Power – Book 2 – Travails of Democracy (1987)

[4][10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 חזן, נ., השמשוני-יפה, נ., & קרן, א. (2002). צמיחת המדינות החדשות באפריקה: קולוניאליזם ודה-קולוניזציה באפריקה. האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Abegunrin, O.‪ (2015)‪.‪ The Political Philosophy of Chief Obafemi Awolowo.‪ Lanham, Maryland: Lexington Books.‪
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 Olson, J. S., & Shadle, R. (Eds.). (1996). Historical Dictionary of the British Empire (Vol. 1). Greenwood Publishing Group.‏
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Shillington, K. (Ed.). (2013). Encyclopedia of African History 3-Volume Set. Routledge.‏
  5. ^ 5.0 5.1 The Editors of Encyclopaedia Britannica. (2018). Obafemi Awolowo. In Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica, inc. Retrieved March 13, 2018, from https://www.britannica.com/biography/Obafemi-Awolowo.
  6. ^ "About Us". Nigerian Tribune. Archived from the original on May 20, 2011. Retrieved March 13, 2018.
  7. ^ Sklar, R. L. (2015). Nigerian political parties: Power in an emergent African nation. Princeton University Press.‏
  8. ^ Obafemi Awolowo Foundation. (2012). Retrieved March 13, 2018, from http://www.obafemiawolowofoundation.org/aboutUs_historical_sketch.php.
  9. ^ Oladimeji, D. (2015, November 14). Obafemi Awolowo: Inside the Late Sage's Ikenne Home. Retrieved March 14, 2018, from http://guardian.ng/saturday-magazine/obafemi-awolowo-inside-the-late-sages-ikenne-home/.
  10. ^ Obafemi Awolowo Foundation. (2012). Retrieved March 13, 2018, from http://www.obafemiawolowofoundation.org/awo_bio.php.