אוגט קלאנד (אמנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוגט קלאנד
أوغيت الخوري
אוגט קלאנד, וניס קליפורניה ארצות הברית, 2013
אוגט קלאנד, וניס קליפורניה ארצות הברית, 2013
לידה 1931
ביירות, לבנון הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 2019 (בגיל 88 בערך)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום לבנוןלבנון  לבנון
מקום לימודים האוניברסיטה האמריקנית בביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1965–23 בספטמבר 2019 (כ־54 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול ומעצבת אופנה
www.huguettecaland.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוגט קלאנדערבית: أوغيت الخوري; באנגלית: Huguette Caland; נולדה בבירות למשפחת אל חורי, 19 בינואר 193123 בספטמבר 2019)[1] הייתה ציירת לבנונית, פסלת [2] ומעצבת אופנה. [3] היא הייתה ידועה בזכות הציורים המופשטים, הארוטיים ונופי גוף - body landscapes [4] [5]שלה. לאחר שהתבססה בלוס אנג'לס, יצירות האמנות שלה הוצגו בתערוכות ובמוזיאונים רבים ברחבי העולם.[6]

טרום קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגט קלאנד נולדה בבירות למשפחה פוליטית לבנונית ב -19 בינואר 1931. [7] אביה, בשארה אל-ח'ורי, היה נשיאה הראשון של לבנון, לאחר קבלת עצמאותה מצרפת ב-1943. שירת את מדינת לבנון, במשך תשע שנים.[6]

בשנת 1952 (בשנה שאביה סיים את תפקידו כנשיא לבנון), אוגט התחתנה עם פול קלאנד, גבר צרפתי-לבנוני אליו נמשכה מאז שהייתה בת 12. הרומנטיקה לא הייתה נוחה למשפחתה: לא רק משום שהוא היה צרפתי, ולכן נחשב לקולוניאליסט, אלא גם משום שהיה אחיין של אחד ממתנגדיו הפוליטיים של אביה. הם התחתנו, כשהייתה בת 21.

בשנת 1970, בגיל 39, אוגט החליטה לברוח מביתה. היא עזבה את בעלה ושלושת ילדיהם שהיו בגיל ההתבגרות ופנתה לפאריס כדי לעמוד ברשות עצמה ולא להיות יותר, הבת של ... אשתו של.. ועוד.[8]

בני הזוג קלאנד לא התגרשו מעולם.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור המפורסם ביותר של אוגט קלאנד, שנקרא "קטעי גוף" - "Bribes de Corps" צויר בשנת 1973
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קלאנד הגיעה לאמנות בגיל יחסית מאוחר בחייה. היא החלה את לימודיה באוניברסיטה האמריקאית בביירות בשנות ה -30 לחייה. [9]

בשנת 1970 לאחר שעברה לפריז חייתה ועבדה כאמנית במשך 17 שנים. [10] היא התארחה בקביעות בסטודיו פרויד Feraud studio, ופגשה אמנים רבים, ביניהם אנדרה מאסון, פייר שפר ואדלברטו מקרלי.[6] באותה תקופה ציירה את הציור המפורסם ביותר שלה שנקרא "קטעי גוף" - "Bribes de Corps"[8][11] שציירה בשנת 1973.

בשנת 1979, קלאנד שיתפה פעולה עם המעצב פייר קרדן, ויצרה שורה של כפטנים שהוצגו ב- Espace Cardin. [12]

בשנת 1983 קלאנד פגשה את הפסל הרומני ג'ורג' אפוסטו (רומ'). בין השנים 1983 - 1986 הם עבדו בפריז ובחבל לימוזן שבדרום מערב צרפת ויצרו ציורים ופסלים רבים בתקופה זו. [13]

בשנת 1987 קלאנד הגיעה ללוס אנג'לס ( לוניס (אנ') - שכונה במערב לוס אנג'לס קליפורניה, ארצות הברית), שם התגוררה ועבדה.[14] לאחר שעברה מאולפן אחד למשנהו, בשנת 1997 הקימה את הסטודיו שלה בוניס, בו אירחה לעיתים קרובות חברים, חברי קהילת האמנות, בהם, הפסלת ננסי רובינס (אנ'), סם פרנסיס (אנ'), אד מוזס (אנ'), כריס ברדן (אנ'), לארי בל (אנ'), בילי אל בנגסטון (אנ') וג'יימס הייוורד (אנ').

לדברי בתה של אוגט קלאנד, בריג'יט קלאנד, אמה, חוותה בעיות נוירולוגיות מאז שנפלה בשנת 2006 ובשנת 2013 איבדה את יכולתה לצייר[8]. באותה שנה חזרה לביירות כדי להיפרד מבעלה הגוסס, ונשארה שם עד סוף חייה. היא נפטרה ב-23 בספטמבר 2019.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנות מלבנון, מרכז הירידים בביירות, 2012 [20]
  • Institut du Monde Arabe, פריז, 2012 [21]
  • הביאנלה פרוספקט 3, ניו אורלינס, 2014 [22]
  • פריז מאסטרס, לונדון, 2014 [23]
  • מוזיאון האמר, תוצרת לוס אנג'לס, 2016[14]
  • הביאנלה ה-57 של ונציה, 2017 [24]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lebanese painter Huguette Caland dies at 88
  2. ^ ""Rebirth", questions de vie et de mort". L'Orient – Le Jour (בצרפתית). 27 ביוני 2011. 
  3. ^ "The Mannequin Collective: More Than 100 Participants 'Flesh Out' On-Site Art Exhibit for New Santa Monica Place". News Wire. 7 ביולי 2010. 
  4. ^ body landscapes - חיפוש ב-Google, www.google.com
  5. ^ huguette caland - חיפוש ב-Google, www.google.com
  6. ^ 1 2 3 Goodyear, Dana (7 ביוני 2017). "The Playful Provocations (and Erotic Kaftans) of the Lebanese Artist Huguette Caland". 
  7. ^ https://www.nytimes.com/2019/09/30/arts/huguette-caland-dead.html
  8. ^ 1 2 3 Seelye, Katharine Q. (30 בספטמבר 2019). "Huguette Caland, 88, Dies; Celebrated Freedom in Art and Life (Published 2019)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2020. 
  9. ^ "Huguette Caland: A Life Coming Into Focus – Art Papers". www.artpapers.org. 
  10. ^ "Exhibition 2 | Huguette Caland". 25 בינואר 2018. אורכב מ-המקור ב-2019-05-24. בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2020. 
  11. ^ Huguette Caland, Apollo Magazine, ‏2019-05-17 (בAmerican English)
  12. ^ "Huguette Caland made Silent Letters as a Transition from Figurative to Abstract Forms". Widewalls. 
  13. ^ "Her magical world". 19 ביוני 2003. 
  14. ^ 1 2 "Huguette Caland - Hammer Museum". The Hammer Museum. 
  15. ^ "Expo : Huguette Caland à la Galerie Janine Rubeiz". Agenda Culturel. 16 בינואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2018-05-12. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2013. 
  16. ^ "Huguette Caland". Beirut Exhibition Center. 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-05-12. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2013. 
  17. ^ "Galerie Janine Rubeiz". www.galeriejaninerubeiz.com. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2019. 
  18. ^ Bird, Michael (26 במאי 2019). "Huguette Caland, Tate St Ives, review: joy of sex loses its rosy intimacy". The Telegraph. ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-20 ביולי 2019 – באמצעות www.telegraph.co.uk. 
  19. ^ "Lebanese modernist master Huguette Caland makes British debut". The National. בדיקה אחרונה ב-20 ביולי 2019. 
  20. ^ "Art From Lebanon". Beirut Exhibition Center. אורכב מ-המקור ב-2018-12-25. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2012. 
  21. ^ "Le Corps découvert". Institut du monde arabe. 19 ביולי 2016. 
  22. ^ "Prospect.3: Notes for Now". www.domusweb.it. 
  23. ^ "Huguette Caland | Frieze". frieze.com. 
  24. ^ "Biennale Arte 2017 | 57th International Art Exhibition". La Biennale di Venezia. 26 במאי 2017.