אוגניה וינוגרדוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אוגניה וינוגרדוב (27 בנובמבר 1910 - 16 ביולי 1992), השופטת הראשונה במדינת ישראל, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בשנים 1979–1980.

וינוגרדוב נולדה באורני שבליטא. בשנת 1927 החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת וילנה ובשנת 1929 עברה לאוניברסיטה היגלונית בה סיימה את לימודיה ב-1931. בשנת 1935 עלתה לארץ ישראל ובשנת 1939 נרשמה כעורכת דין ארץ ישראלית. בשנת 1948 מונתה לשופטת בבית המשפט השלום בחיפה, החל מינואר 1949[1]. באוגוסט 1952 עלתה וינוגרדוב לכותרות בעת שסירבה להענות לדרישת שר המשפטים, חיים כהן, בטענה שאין לה סמכות בחוק לעצור אנשים שזוכו בחקירה מוקדמת[2]. בתחילת 1953 כיהנה במשך שלושה חודשים כשופטת ראשית בבית משפט השלום[3] ולאחר מכן עברה לבית המשפט המחוזי[4]. בשנת 1979 מונתה לנשיאת בית משפט המחוזי בחיפה.

וינוגרדוב הייתה השופטת הראשונה במדינת ישראל[5], השופטת המחוזית הראשונה במדינה והנשיאה התורנית הראשונה בישראל[6]. וינוגרדוב ישבה כשופטת בתיקים פליליים רבים, בהם משפטו של המרגל קורט סיטה[7], של בניו של עו"ד חורי מעכו שהואשמו בריגול[8] ושל הנאשמים במהמות בכפר כנא[9]. כן הייתה בהרכב שהקל בעונשו של דוד בן הרוש מנאשמי אירועי ואדי סאליב.

ב-14 באוקטובר 1980 פרשה לגמלאות.

באפריל 1983 נתמנתה לוועדת ערר לעניין חוק מס שבח מקרקעין במחוז חיפה[10][11].

בתה רעיה חפרי וינוגרדוב כיהנה גם היא כשופטת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]