אוגניה וינוגרדוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

אוגניה וינוגרדוב (27 בנובמבר 1910 - 16 ביולי 1992) הייתה השופטת הראשונה במדינת ישראל, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בשנים 19791980.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינוגרדוב נולדה באורני שבליטא. בשנת 1927 החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת וילנה ובשנת 1929 עברה לאוניברסיטה היגלונית בה סיימה את לימודיה ב-1931. בשנת 1935 עלתה לארץ ישראל ובשנת 1939 נרשמה כעורכת דין ארץ ישראלית. בשנת 1948 מונתה לשופטת בבית המשפט השלום בחיפה, החל מינואר 1949.[1]

באוגוסט 1952 עלתה וינוגרדוב לכותרות בעת שסירבה להענות לדרישת שר המשפטים, חיים כהן, בטענה שאין לה סמכות בחוק לעצור אנשים שזוכו בחקירה מוקדמת.[2] בתחילת 1953 כיהנה במשך שלושה חודשים כשופטת ראשית בבית משפט השלום[3] ולאחר מכן עברה לבית המשפט המחוזי.[4] בשנת 1979 מונתה לנשיאת בית משפט המחוזי בחיפה.

וינוגרדוב הייתה השופטת הראשונה במדינת ישראל,[5]השופטת המחוזית הראשונה במדינה והנשיאה התורנית הראשונה בישראל.[6] וינוגרדוב ישבה כשופטת בתיקים פליליים רבים, בהם משפטו של המרגל קורט סיטה[7], של בניו של עו"ד חורי מעכו שהואשמו בריגול[8] ושל הנאשמים במהמות בכפר כנא.[9] כן הייתה בהרכב שהקל בעונשו של דוד בן הרוש מנאשמי אירועי ואדי סאליב.

ב-14 באוקטובר 1980 פרשה לגמלאות.

באפריל 1983 נתמנתה לוועדת ערר לעניין חוק מס שבח מקרקעין במחוז חיפה.[10][11]

בתה, רעיה חפרי-וינוגרדוב, כיהנה גם היא כשופטת בבית המשפט המחוזי. נכדה, אדם חפרי-וינוגרדוב הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]