שימו לב אל הנשמה

שימו לב אל הנשמה
	אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר / בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר; ; שִׂימוּ לֵב אֶל הַנְּשָׁמָה / לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה; וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה / שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר; ; מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה / לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה; לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה / וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר; ; עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה / נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה; לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ / לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר; ; יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶּפֶת / מֵעֲוֹנוֹת וְתוֹסֶפֶת; כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת / תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; ; [יִמְצָאוּהָ מְשׁוֹטֶטֶת / בְּתַרְיָ"ג מִצְוָה מְקֻשֶּׁטֶת; כְּמוֹ כַּלָּה מְקֻדֶּשֶׁת / תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר]; ; הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ / יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנו; אִיש לא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ / וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר; ; קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה / מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה; שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה / לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר; ; וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ / לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ; הָבוּ לַה' הָבוּ / כָּבוֹד וְהָיָה הַבֹּקֶר; ; סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים] / נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים; יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים / לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר; ; וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה / יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה; וַאֲשֶר נַפְשוֹ לֹא חִיָּה / אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר; ; נֹעַם ד' לַחֲזוֹת / נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת; בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת / בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר

שימו לב אל (או: על) הנשמה הוא פיוט עברי מאת רבי שמעיה קוסון, שכנראה חי במאה ה-16 באזור צפון אפריקה. תוכן הפיוט הוא שעל האדם להזדרז בעבודת ה', על ידי כך שיסב את תשומת לבו לקיומה של הנשמה ולצרכיה (עורו נא, ושינה אל תאהבו).

תוכן ומבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר הפיוט מעורר את האדם להתבונן בכך שהנשמה המחיה אותו היא ממקור אלוהי עליון, שירדה לעולם הזה לתפקיד מסוים. ומשכך - יש להקפיד על "מילוי צרכיה" כיאה למהותה, ולמלא את ייעודה בירידתה לעולם. הוא עומד על כך שבכל לילה נשמת האדם עולה לעולם העליון להיות נידונה על מעשיה ביום החולף^[8] ולפיכך על האדם לשים לב איך היא תתגלה - אם כ"שפחה נחרפת" מלוכלכת בעוונות, או כ"כלה מקושטת" מעוטרת במצוות.

הוא רומז גם לגאולה שתבא לעתיד לבא - באמרו שמי ש"יחיה העניה" - כלומר: ימלא את צורכי נשמתו כראוי, "יזכה לאור הבוקר" - הרומז לגאולה. הפיוט מסתיים בייחול לביאת הגאולה במהרה - "נזכה ובשנה הזאת בשמחות תחת רגזות בוקר תשמע קולי".

בשיר הרמזים רבים. שם המחבר רמוז באקרוסטיכון. חלק מהבתים (המסתיימים כולם במילה "בוקר") מסתיימים בציטוט מפסוקים המותאמים לבית, כגון "בוקר תשמע קולי בוקר"^[9] ו"ויהי ערב ויהי בוקר"^[10].

הפזמון הוא "אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר".

השימוש בפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט זכה ללחנים ולביצועים רבים, מסורתיים וחדשים. בין היתר הוא מושר בכמה קהילות חסידיות וכן אצל יהודי ארצות האסלאם כחלק משירת הבקשות.

השיר קורא ליקיצה, ובהתאם לכך מושר בקהילות אחדות בשעת תיקון חצות, ולעיתים לפני תפילת שחרית.

הלחן של חסידי ויז'ניץ לניגון (המושר בסיום הטיש לפנות בוקר) הושר בתנועות הנוער הציוניות ובקיבוצים עם המילים "בוקר בא לעבודה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט אודה לאל (שימו לב אל הנשמה), באתר הפיוט והתפילה
יששכר יהודה קופילוביץ, "שירת ישראל": ילקוט פירושים וביאורים על הפיוט 'אודה לא-ל לבב חוקר', ירושלים תשע"ג, באתר אוצר החכמה
שימו לב על הנשמה, עמוד 23, באתר משרד החינוך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ על פי לשון הכתוב בספר איוב, פרק ל"ח, פסוק ז': "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר"
^ יש הגורסים:עַל
^ אבנים יקרות, מאבני החושן, על פי ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק י"ט, ופרק ל"ט, פסוק י"ב
^ בשבח זה לאור הנשמה רומז המחבר ללשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק ל', פסוק כ"ז: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים"
^ יש נוהגים בשבת וביום טוב שלא לומר את הבית ימצאה מטונפת
^ נוסח אחר: ”יִמְצָאוּהָ מְעֻטֶּפֶת / בְּטַלִּית וּבְטוֹטֶפֶת”
^ נוסח אחר: ”מְקֻשֶּׁטֶת”
^ על פי ספר הזוהר פרשת חיי שרה (חלק א קכא ב), וראו גם זוהר פרשת במדבר ובקצות החושן על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ד'.
^ ספר תהילים, פרק ה', פסוק ד'
^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ה', ועוד

[1] על פי לשון הכתוב בספר איוב, פרק ל"ח, פסוק ז': "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר"

[2] יש הגורסים:עַל

[3] אבנים יקרות, מאבני החושן, על פי ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק י"ט, ופרק ל"ט, פסוק י"ב

[4] בשבח זה לאור הנשמה רומז המחבר ללשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק ל', פסוק כ"ז: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים"

[5] יש נוהגים בשבת וביום טוב שלא לומר את הבית ימצאה מטונפת

[6] נוסח אחר: ”יִמְצָאוּהָ מְעֻטֶּפֶת / בְּטַלִּית וּבְטוֹטֶפֶת”

[7] נוסח אחר: ”מְקֻשֶּׁטֶת”

[8] על פי ספר הזוהר פרשת חיי שרה (חלק א קכא ב), וראו גם זוהר פרשת במדבר ובקצות החושן על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ד'.

[9] ספר תהילים, פרק ה', פסוק ד'

[10] ספר בראשית, פרק א', פסוק ה', ועוד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]