אודוריקו מפורדנונה
 | |
| לידה |
1286? פורדנונה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1331 (בגיל 45 בערך) אודינה, איטליה |
| תקופת הפעילות |
? – 14 בינואר 1331 |
  | |
אודוריקו מפורדנונה (בלטינית: Odorico Mattiussi/Mattiuzzi; בערך 1286 – 1331) היה נזיר פרנציסקני, מיסיונר וחוקר ארצות. הוא היה אחד מהאירופאים המעטים שהגיעו לסין בימי הביניים. הדיווח על ביקורו בסין היה מקור חשוב לספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל. רבים מהדיווחים של מנדוויל הם, ככל הנראה, גרסאות מוגזמות של תיאורי עד הראייה אודוריק.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודוריקו נולד בוילנובה, ליד העיירה פורדנונה בפריולי, איטליה ב-1286. הוא בא ממשפחת מאטיוסי, אחת המשפחות האחראיות על הגנת העיר פורדנונה מטעם אוטוקאר השני, מלך בוהמיה. קיימת סברה כי מוצא משפחתו מצ'כיה.[1] אך יש החולקים על קביעה זו.[2]
לאחר ש את נדרי המסדר הפרנציסקני הצטרף למנזר באודינה בירת פריולי. בשנת 1296 יצא אודוריקו כמיסיונר לאזור הבלקן ואז נסע אל המונגולים בדרום רוסיה.[3]
אודוריקו יצא למזרח באפריל 1318. הוא נסע מפדובה לקונסטנטינופול דרך ונציה ואז חצה את הים השחור אל טרפזונטס. משם נסע להטיף בארמניה, מדי ופרס. בכל המדינות הללו הקימו הפרנציסקנים מרכזי שליחות. מסולטנייה הוא המשיך לעבר פרספוליס, שיראז ובגדאד אל המפרץ הפרסי. עם עוד נזיר, ג'יימס מאירלנד, כבן לווייתו, הפליג ממיצר הורמוז להודו, לאזור מומבאי.[3]
באותה העת, נהרגו בעיר ההודית ת'אנה תומאזו מטולנטינו ושלושת חבריו הפרנציסקנים, שהוצאו להורג לאחר שהואשמו בחילול שמו של מוחמד והפכו למרטירים.[4] את שרידיהם אסף ג'ורדן מסווראק, דומיניקני שעזב אותם זמן קצר לפני כן והיה לימים לבישוף הקתולי הראשון בהודו. אודוריקו מספר שהוא לא ויתר על שרידים אלה ונשא אותם איתו במסעותיו האחרים. הוא המשיך משם לחוף מלבר ולקונדונגאלור. בעקבות ביקרי בפורי, ב-1321 היה בין הראשונים שהביאו תיאור של פסטיבל המרכבה של האל ההינדי ג'אגנת לעולם המערבי,[5] אודוריקו תיאר כיצד החוגגים שמו את "האלילים" על מרכבות, והמלך והמלכה וכל האנשים משכו אותם מבית התפילה בשירה ומוזיקה.[6]
מהודו הפליג אודוריקו לסומטרה וביקר בנמלים שונים בחוף הצפוני של אותו האי. משם המשיך לג'אווה, בורנאו, צ'אמפה, ובגואנגג'ואו. מגואנגג'ואו הוא נסע לנמל הגדול של צ'ואנג'ואו ("זייתון") שם היו לפיקוחו שני בתים של המסדר הפרנציסקני. באחד מאלה הוא הפקיד את שרידי ארבעת המרטירים, אם כי המשיך לשאת את ראשו של תומאזו עד שמסר אותו לפרנציסקנים בעיר הולדתו של הקדוש טולנטינו באיטליה.
מפוז'ו המשיך אל ג'יאנג וביקר בהאנגג'ואו ("קאנזי"). שהייתה באותה תקופה אחת הערים הגדולות בעולם ואודוריקו - כמו מרקו פולו, מריניולי ואבן בטוטה - מתאר בפירוט את תפארתה. הוא המשיך צפונה על ידי נאנג'ינג וחוצה את נהר היאנגצה, יצא ל"תעלה הגדולה" ונסע למטה של החאן הגדול (ככל הנראה יסון טאמור חאן) בחאנאבליק (בתוך בייג'ינג של ימינו). הוא נשאר שם שלוש שנים, ככל הנראה משנת 1324 עד 1327. ללא ספק, הוא היה קשור לאחת הכנסיות שהקים הארכיבישוף הפרנציסקני ג'ון ממונטה קורבינו, בתקופה זו בגיל מבוגר.[1] הוא ביקר גם בעיר יאנגז'ואו שם נמצאה מצבה של קתרינה וויליוני.
אודוריקו חזר לאיטליה לפני סוף 1329 או תחילת 1330. אבל בכל הנוגע לפעילותו בתאריכי הביניים, כל מה שאפשר להסיק מהסיפור שהוא היה במערב הודו זמן קצר לאחר 1321 וכי הוא בילה כמה שנים בסין בין ראשית 1323 לסוף שנת 1328. באחד ממסעותיו, ספינתו כמעט טבעה בטייפון, אך הם עגנו בבטחה בבולינאו, פנגסינאן, פיליפינים. שם קיים, ככל הנראה, מיסה, בסביבות שנת 1324. הטקס הזה, הקדים את המיסה של פרדיננד מגלן בשנת 1521ן, שנחשבת בדרך כלל למיסה הראשונה בפיליפינים, . עם זאת, ההיסטוריון ויליאם הנרי סקוט הגיע למסקנה לאחר שבחן את כתביו של אודוריקו על מסעותיו כי סביר להניח שמעולם לא דרכה רגלו באדמת פיליפינים.[7]
דרכו של אודוריקו בחזרה לאירופה מתוארת פחות בבירור. הוא חזר דרך היבשת ברחבי אסיה, כנראה דרך מונגוליה ודרך קאסן, טיבט, ואפילו אולי ביקר בלהסה. לאחר מכן עבר, כנראה, בצפון פרס, במילסטורטה, ברמת אלבורז. במקורות אין התייחסויות נוספות לתוואי שלו עד וונציה, אם כי כמעט בטוח שהוא עבר דרך טבריז. אופיו העמום והשברירי של סיפור החזרה לאירופה, מנוגד לתיאור הברור החזק על הדרך שעשה למזרח.
אודוריקו נסע לעבר חצר האפיפיור באביניון, בהיותו בפיזה חלה, ופנה חזרה לאודין, בירת מחוז הולדתו, ושם נפטר.
מהות משימתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המסע של אודוריקו ניתן אולי לתאר כמשימה דיפלומטית, בנוסף ליעדיו הדתיים. כמעט מאה קודם לכן, המונגולים פלשו לאירופה בין 1237 ל-1238 הם כבשו את מרבית רוסיה, ועד 1241 הם פלשו לפולין והונגריה גרמו בהן הרס רב. ואז נסוגו לפתע. האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי שארגן את המשלחות הראשונות אל שליט הטטרים, החאן הגדול בשנת 1254, הטיל אותן על הפרנציסקנים. כך גם משלחות נוספות שיצאו לאחר מכן במאה הבאה. ניקולו, מתאו ומרקו פולו יצאו לשני מסעות בשנת 1260 ו-1271, ובשנת 1294 המיסיונר
ג'ובאני ממונטקורבינו יצא למסע דומה עבור האפיפיור ניקולאוס הרביעי.
מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודוריקו זכה לתהילה בעיקר במחוז הולדתו ופחות בקרב אחיו הפרנציסקנים. האחרונים עמדו לקבור אותו - ללא דיחוי ובלי טקס, אך אנשי עיר מולדתו פעלו להלוויה ציבורית. לאחר מותו, פשטו שמועות על מסעותיו המופלאים ועל נסים שעשה וההתלהבות מסיפורים אלה פשטה כמו אש בשדה קוצים בערים פריולי וקרניולה. מסיבה זו היה צורך לדחות את הטקס לא אחת ולבסוף הוא התקיים בנוכחות הפטריארך של אקוויליה וכל נכבדי המקום. תוך זמן הפכה ההתלהבות הרחבה את קברו למקום פולחן והעירייה הקימה קבר מפואר לתהילתו כקדוש ונוסע. תהילתו התפשטה אבל רק אחרי ארבע מאות שנה (1755) הכס הקדוש הכתיר אותו כקדוש רשמי. בשנת 1881 הוקם פסל של אודוריקו בפרדונה.
עותקים רבים של הסיפור של אודוריקו (הן מהטקסט המקורי והן מהגרסאות בצרפתית, איטלקית וכדומה) שהגיעו לתקופתנו, בעיקר מהמאה ה-14, מראים עד כמה זכה לפופולריות במהירות ובתפוצה רחבה.
ישנם מספר קטעים בספר המתארים את אודוריקו כחוקר ארצות אמיתי ומקורי. הוא האירופי הראשון, אחרי מרקו פולו, שמזכיר במפורש את שמה של סומטרה. תאורי הקניבליזם וקהילת הנשים שמייחסים לאנשים אחרים בסומטרה או באיים הסמוכים, בהחלט שייכים לו.[8] תיאורים שונים בארכיפלג אינם נקיים מטעויות, אך הן טעויות אפשריות של עד ראייה. כך גם תיאוריו על סין: התיאורים שלו על מנהג הדייג עם קורמורניים מאולפים, המנהג לתת לציפורניים לגדול בצורה מוגזמת, והדחיסה של כפות הרגליים של נשים. נוסעים אחרים אינם מזכירים פרטים אלה, אפילו מרקו פולו משמיט את כולם. אודוריקו לא ביקר רק במדינות רבות, אלא גם כתב עליהן כדי שיוכל לחלוק את ידיעותיו עם אחרים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודוריקו מפורדנונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אודוריקו מפורדנונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Hartig, Otto. "Odoric of Pordenone." The Catholic EncyclopediaVol. 12. New York: Robert Appleton Company, 1911. 5 April 2019 This article incorporates text from this source, which is in the public domain.
- ^ Tilatti, Andrea. "ODORICO da Pordenone." Dizionario Biografico degli Italiani. Vol. 79
- ^ 1 2 Habig ofm ed., Marion, "Blessed Odoric Matiussi of Pordenone", The Franciscan Book of Saints, Franciscan Herald Press, 1959
- ^ Cunha, J. Gerson da (1876), Notes on the History and Antiquities of Chaul and Bassein, Bombay, pp. 173 ff.
- ^ Mitter, P. (1977). Much maligned monsters: History of European reactions to Indian art. Oxford: Clarendon Press.p. 10
- ^ indiainisrael, Lord Jagannath Ratha Yatra, India in Israel, 2020-06-24
- ^ Scott, William Henry (1984). Prehispanic source materials for the study of Philippine history. New Day Publishers. pp. 81–82
- ^ Sir Henry Yule (ed.). Cathay and the Way Thither: Being a Collection of Medieval Notices of China, Issue 36. pp. 84–86.