אודי אדיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אהוד (אודי) אדיב (נולד ב-21 בינואר 1946) הוא ישראלי יהודי שריגל למען סוריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדיב נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1946 לאוריאל (אורי) וטובה אדיב. כבן גן שמואל, גדל אדיב בסביבה פוליטית "מפ"מניקית". אדיב התגייס לצה"ל, שירת בחטיבת הצנחנים, ולחם במלחמת ששת הימים. עם פרוץ המלחמה, החל לחוש ניכור מדרכה של מפ"ם ביחס למלחמה, ועם סיומה, ולאחר שחרורו מהצבא, גיבש מודעות פוליטית קומוניסטית, והצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלי "מצפן", שפרשה כמה שנים לפני כן ממק"י.

בספטמבר 1970, נמנה אדיב על הפלג המאואיסטי שפרש ממצפן והקים את "הברית הקומוניסטית המהפכנית (מאבק)". לאחר מכן, בסוף 1971, כשלמד באוניברסיטת חיפה, הצטרף אדיב אל "החזית האדומה".

ביוזמת שותפים ל"חזית האדומה", יהודים וערבים, יצר אדיב קשר עם סוכן סורי, פלסטיני חבר אש"ף. אדיב נסע לדמשק, שם שיתף את הסורים בידיעותיו הצבאיות ועבר אימוני חבלה. לאחר מכן הוא שב לישראל. על פי התוכנית, היו אמורים חברי החוליה לבצע פעולות חבלה כאשר ישדרו הסורים ברדיו מסרים מוצפנים.

תוכניות אלו לא יצאו לפועל, שכן השב"כ, שעקב באופן צמוד אחרי המגויסים, הניח עליהם את ידו. ב-8 בדצמבר 1972 נעצרו אדיב, שהיה אז כבן 26, ועמו 20 ערבים (בהם ראש הרשת דאוד תורכי) וארבעה יהודים נוספים (דן ורד, יחזקאל כהן, רמי ליבנה ודוד קופר). בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף, סיפר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר.

על פי דן מרגלית,‏[1] שמעון אילן, בן קיבוץ גן שמואל אף הוא ואחיו של אורי אילן, היה הראשון שחשד בכך שאודי אדיב הוא מרגל, וגרם לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים.

מעצרם של אדיב וחבריו ותוכניותיהם לריגול וחבלה עוררו סערה ציבורית גדולה ותדהמה רבה בציבור הישראלי.

בפברואר 1973 הוגשו נגדם כתבי אישום על ריגול חמור, בגידה, מגע עם סוכן זר, מסירת סודות צבאיים לאויב וסעיפים נוספים. המשפט התנהל בדלתיים סגורות. כשנכנסו 6 הנאשמים העיקריים לאולם בית המשפט המחוזי בחיפה, הם שרו את "האינטרנציונל" בעברית ובערבית. אדיב סירב להביע חרטה על מעשיו והציג את השקפתו:

"אני רואה את עצמי כקומוניסט בעל השקפת עולם מרקסיסטית־לניניסטית ... התנועה הציונית מראשית קיומה ראתה באימפריאליזם את פטרונה. לא היתה זו תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, אלא הסדר מיוחד עם המדכא, ולפיו העם היהודי יהיה שכיר חרב ושוטר של האימפריאליזם ברחבי העולם השלישי".‏[2]

ב-25 במרץ 1973 נגזר דינם של חברי החוליה: אדיב נידון ל-17 שנות מאסר. דן ורד, אשר הביע חרטה על מעשיו, נידון ל-10 שנות מאסר, רמי ליבנה נדון ל 4 שנות מאסר. חברים אחרים בפרשה נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר.

ב-1975 בטקס שנערך בכלא רמלה נישא אדיב לסילביה קלינגברג, בתו של המרגל מרקוס קלינגברג, אך כעבור כשלוש שנים התגרשו. במאי 1985 לאחר 12 שנות מאסר ולאחר שהביע חרטה על מעשיו והודה שהיה כלי משחק ביד הסורים (ולא הפלסטינים שלמענם חפץ להילחם), שוחרר אדיב מבית הסוהר, כמהלך מקדים לעסקת ג'יבריל.‏[3] באוגוסט 1985 נישא ללאה לשם.

לאחר שחרורו, פנה אדיב ללימודי מדע המדינה והשלים דוקטורט בתחום בבירקבק, אוניברסיטת לונדון. כיום הוא מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת. אדיב גרוש, אב לבן ומתגורר בחיפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "ישראל היום", 3 באוגוסט 2012
  2. ^ ניצה אראל, מצפן - המצפון והפנטזיה, רסלינג, 2010, עמ' 283.
  3. ^ ג'קי חורי, האסירים הערבים-ישראלים: עסקה לשחרור גלעד שליט היא הסיכוי האחרון שלנו לשחרור, באתר הארץ, 5/10/09