אודי זהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אודי זהר
Udi Zohar I (cropped).jpg
לידה 16 בדצמבר 1955 (בן 66)
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19742004 (כ־30 שנה)
דרגה תת-אלוף (אוויר) תת-אלוף
תפקידים בשירות
  • מפקד כנף 2
  • ראש תחום אמצעים מיוחדים במטכ"ל
פעולות ומבצעים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
עיטורים
פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רשות התעופה האזרחית, יו"ר ומנכ"ל כים ניר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אודי זהר (נולד ב-16 בדצמבר 1955) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, שירת כטייס וכמפקד בחיל האוויר, זוכה פרס ביטחון ישראל. לאחר שירותו הצבאי כיהן כמנכ"ל הראשון של רשות התעופה האזרחית. מ-2012 מכהן כמנכ"ל חברת התעופה כים ניר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהר נולד בירושלים, למד בפנימייה החקלאית-טכנולוגית יד-נתן שבגליל המערבי. ב-1974 התגייס לצה"ל, וסיים קורס טיס ב-1976. שירת בטייסת העמק בבסיס רמת דוד, תחילה כטייס סקייהוק ולאחר הסבה כטייס כפיר. הוא השתתף במבצע ליטני בתקיפת מטרות בדרום לבנון. בדצמבר 1978 מונה למדריך בבית הספר לטיסה והיה חבר בצוות האווירובטי של חיל האוויר. ב-1981 הצטרף לטייסת 133, עבר הסבה למטוסי F-15 איגל ולחם עמה במלחמת לבנון הראשונה.

בהמשך שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 149 (מטוסי כפיר) בבסיס עובדה וכסמ"ט א' בטייסת חוד החנית (F-15) בתל נוף. במאי 1986 השתחרר משירות קבע. הוא עבד שנתיים בתחום השיווק באלביט מערכות וחזר לצה"ל כמפקד טייסת ראשוני בבית הספר לטיסה, לאחר סיום קורס פיקוד ומטה מונה למפקד טייסת מתקדם בבית הספר לטיסה. בשלב זה התפרצה אצלו מחלת הסוכרת והוא עבר הסבה לנווט בהצבת חירום בטייסת חוד החנית. מילא תפקידי פיקוד ומטה בחיל האוויר, מונה למפקד כנף 2 בדרגת אלוף-משנה ולראש תחום אמצעים מיוחדים במטכ"ל בדרגת תת-אלוף. השתחרר משירות הקבע ב-2004, ב-2003 זכה בפרס ביטחון ישראל על חלקו בפיתוח מערכת מסווגת.

ביוני 2004 מונה לראש מנהל התעופה האזרחית[1] וארגנה מחדש כרשות רגולטורית עצמאית בשם רשות התעופה האזרחית. בתקופת כהונתו קידם את תקנות התעופה הספורטיבית בישראל ומיסד את תחום כלי הטיס הבלתי מאוישים.[2] הוא תמך במדיניות של ליברליזציה מבוקרת בתחום התחרות בין חברות התעופה ולא במדיניות של שמים פתוחים. הוא כיהן בתפקיד עד מאי 2008, לאחר שהחליט לא להמשיך בכהונתו בין השאר לאור חילוקי דעות עם השר הממונה שאול מופז ומנכ"ל משרד התחבורה.[3]

כיהן כיו"ר קלוב התעופה לישראל. במרץ 2012 מונה ליו"ר חברת התעופה כים ניר העוסקת בריסוס ובכיבוי אווירי.[4] ובספטמבר 2012 מונה למנכ"ל החברה.

חיים אישיים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לבינה ואב לארבעה. ב-2010 נהרגה בפיגוע דריסה בתו מיכל ששירתה כקצינה בחיל השלישות.[5]

בעל תואר ראשון מאוניברסיטת אובורן בארצות הברית, תואר שני ביחסים בינלאומיים ומינהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]