אודי זהר
.jpg) | |
| לידה |
16 בדצמבר 1955 ירושלים, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
24 ביולי 2023 (בגיל 67) גילון, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1974–2004 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
מבצע ליטני מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחון | |
| עיטורים | |
 פרס ביטחון ישראל | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל רשות התעופה האזרחית, יו"ר ומנכ"ל כים ניר | |
  | |
אודי זהר (16 בדצמבר 1955 – 24 ביולי 2023) היה תת-אלוף בצה"ל, שירת כטייס וכמפקד בחיל האוויר, זוכה פרס ביטחון ישראל. לאחר שירותו הצבאי כיהן כמנכ"ל הראשון של רשות התעופה האזרחית. מ-2012 ועד פטירתו כיהן כמנכ"ל חברת התעופה כים ניר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהר נולד בירושלים, למד בפנימייה החקלאית-טכנולוגית יד-נתן שבגליל המערבי. ב-1974 התגייס לצה"ל, וסיים קורס טיס ב-1976. שירת בטייסת העמק בבסיס רמת דוד, תחילה כטייס סקייהוק ולאחר הסבה כטייס כפיר.
היה בעל תואר ראשון מאוניברסיטת אובורן בארצות הברית, תואר שני ביחסים בינלאומיים ומינהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב.[1]
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהר שירת בחיל האוויר ומילא תפקידי פיקוד ומטה בחיל.
הוא השתתף במבצע ליטני בתקיפת מטרות בדרום לבנון. בדצמבר 1978 מונה למדריך בבית הספר לטיסה והיה חבר בצוות האווירובטי של חיל האוויר. ב-1981 הצטרף לטייסת 133, עבר הסבה למטוסי F-15 איגל ולחם עמה במלחמת לבנון הראשונה.
בהמשך שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 149 (מטוסי כפיר) בבסיס עובדה וכסמ"ט א' בטייסת חוד החנית (F-15) בתל נוף.
במאי 1986 השתחרר משירות קבע, עבד שנתיים בתחום השיווק באלביט מערכות וחזר לצה"ל כמפקד טייסת ראשוני בבית הספר לטיסה.
לאחר סיום קורס פיקוד ומטה מונה למפקד טייסת מתקדם בבית הספר לטיסה. בשלב זה התפרצה אצלו מחלת הסוכרת והוא עבר הסבה לנווט בהצבת חירום בטייסת חוד החנית.
זהר מונה למפקד כנף 2[דרוש מקור] בדרגת אלוף-משנה ולראש תחום אמצעים מיוחדים במטכ"ל בדרגת תת-אלוף, והשתחרר משירות הקבע ב-2004.
קריירה אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2004 מונה לראש מנהל התעופה האזרחית[2]. הוא ארגן אותה מחדש כרשות רגולטורית עצמאית בשם רשות התעופה האזרחית. בתקופת כהונתו קידם את תקנות התעופה הספורטיבית בישראל ומיסד את תחום כלי הטיס הבלתי מאוישים.[3] הוא תמך במדיניות של ליברליזציה מבוקרת בתחום התחרות בין חברות התעופה ולא במדיניות של שמים פתוחים. הוא כיהן בתפקיד עד מאי 2008, לאחר שהחליט לא להמשיך בכהונתו בין השאר לאור חילוקי דעות עם השר הממונה שאול מופז ומנכ"ל משרד התחבורה.[4]
בנוסף, כיהן זהר כיו"ר קלוב התעופה לישראל. במרץ 2012 מונה ליו"ר חברת התעופה כים ניר העוסקת בריסוס ובכיבוי אווירי.[5] בספטמבר 2012 מונה למנכ"ל החברה. בתקופה זו גם היה חבר בוועדה לאנרגיה אטומית[6]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2003 זכה בפרס ביטחון ישראל על חלקו בפיתוח מערכת מסווגת.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לבינה ואב לארבעה. בתו, סגן מיכל זהר, ששירתה כקצינה בחיל השלישות, נרצחה ב-2010 בפיגוע דריסה.[7]נפטר ב-24 ביולי 2023 בביתו שביישוב גילון בעקבות מחלה קשה ממנה סבל.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור יעקב, זהר ברקיע, באתר חיל האוויר הישראלי, אוגוסט 2004
- דליה טל, כנפיים קבורות, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוח מיידי על מינוי נושא משרה בכירה בחברת כים ניר, באתר מאי"ה
- ^ זוהר בלומנקרנץ, תת אלוף במיל' אודי זוהר מונה לתפקיד ראש מינהל התעופה האזרחית במשרד התחבורה, באתר הארץ, 23 במאי 2004
- ^ מנהל רשות התעופה האזרחית אודי זהר הודיע על סיום תפקידו בתום חוזה העסקתו במשרד התחבורה, אתר משרד התחבורה, 13 במאי 2008
- ^ זוהר בלומנקרנץ, מנהל רשות התעופה האזרחית, אודי זוהר התפטר במפתיע בשל חילוקי דעות עם מנכ"ל משרד התחבורה, באתר TheMarker, 13 במאי 2008
- ^ זוהר בלומנקרנץ, מנהל רת"א לשעבר מונה ליו"ר הדירקטוריון החדש של חברת כימניר, באתר TheMarker, 28 במרץ 2012
- ^ "קולו של דור הנאבקים על המדינה": נפטר טייס הקרב הוותיק אודי זהר, באתר ynet, 26 ביולי 2023
- ^ שש עם עודד בן-עמי, אביה של מיכל זוהר ז"ל מדבר לראשונה: ילדה שאכלה את החיים, באתר מאקו, 16 בנובמבר 2010
- ^ מפקד נערץ שעיצב את החיל: תא"ל במיל. אודי זהר הלך לעולמו בגיל 67, באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2023