אווידיוס קסיוס

אווידיוס קסיוס

לידה	130 קירוס, סוריה
פטירה	175 (בגיל 45 בערך) מצרים (פרובינקיה רומית), רומא העתיקה
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	וולוסיה מאיקיאנה

גאיוס אווידיוס קסיוס (בלטינית: Gaius Avidius Cassius;‏ 130 בערך – יולי 175 לספירה) היה מצביא ואוזורפטור סורי רומי, טוען לכתר הקיסרות הרומית.

חייו המוקדמים

אווידיוס קסיוס נולד בקירהוס שבצפון פרובינקיה סוריה. הוא היה בנם של גאיוס אווידיוס הליודורוס ויוליה קסיה אלכסנדרה (Julia Cassia Alexandra).

אביו של אווידיוס קסיוס היה ממעמד הפרשים, ובתקופת שלטון הקיסר אדריאנוס שימש אצלו זמן מה בתפקיד Ab epistulis (הממונה על התכתובת), ולאחר מכן אצל הקיסר אנטונינוס פיוס הגיע למעלת הממונה הקיסרי על מצרים (Praefectus Aegypti), הנציב של פרובינקיה מצרים בין השנים 137–142. לפי ההיסטוריון קסיוס דיו, הוא קיבל את התפקיד הזה, שהיה אחד התפקידים הגבוהים ביותר שיכול היה איש מעמד הפרשים לכהן בהם, בשל כישורי הנאום שלו בלבד.

אמו של אווידיוס קסיוס הייתה מבית האב של קסיי (Cassii), ומכאן כינויו "קסיוס". היא הייתה נינתה של יוניה לפידה , שהייתה בעצמה נינה של הקיסר הרומי הראשון, אוגוסטוס. היא הייתה גם צאצאית של הורדוס מלך יהודה דרך אביה, גאיוס יוליוס אלכסנדר ברניקיאנוס . קסיוס היה גם צאצא רחוק של המלך הקליינט של רומא, אנטיוכוס הרביעי, מלך קומגנה, שהודח מכסאו חצי מאה קודם לכן.

לא ידועים פרטים על חינוכו של אווידיוס קסיוס או על דרכו אל המגיסטרטורות הגבוהות, אך ברור שהיה בכוחו של בית הוריו להעניק לו השכלה גבוהה.

קריירה מוקדמת

קסיוס ככל הנראה החל את הקריירה שלו בתקופת שלטונו של הקיסר אנטונינוס פיוס. ייתכן שהוא מונה לקוואיסטור בשנת 154. הוא ככל הנראה הפך ללגאטוס (legatus legionis) של אחד מהלגיונות שהיו מוצבים במואסיה תחתית, ששמר מפני הסרמטים במהלך השנים המאוחרות של שלטון פיוס (138–161), וידוע בוודאות שהוא היה לגאטוס בשנת 161 לכל המאוחר, השנה האחרונה לשלטון פיוס. בשנת 162–163 מונה אווידיוס לקונסול מוסף (consul suffectus).

בשנת 164 נשלח ככל הנראה אל הפרובינקיה סוריה כנציב במעמד של "שליח הקיסר בסמכויות פיקוד של פרוקונסול" (Legatus Syriae proconsulare). בסוף קיץ 164 מינה אותו הקיסר לוקיוס ורוס למצביא עליון על כל החילות במזרח (rector totius Orientis). הוא עלה לגדולה במהירות במהלך המלחמה הפרתית של לוקיוס ורוס (תחת שלטון הקיסרים המשותפים לוקיוס ורוס ומרקוס אורליוס), בה שירת כ-legatus legionis, מפקד הלגיון השלישי גאליקה. עוד בשנת 164 בלם את התקפות צבא הפרתים של המלך וולוגסס הרביעי , הוביל את הלגיון במורד נהר הפרת, והביס את הפרתים על יד דורה אירופוס. בשנת 165 צעדו קסיוס והלגיון שלו דרומה, חצו את מסופוטמיה בנקודה הצרה ביותר שלה, ותקפו ובזזו את הערים הפרתיות התאומות של נהר החידקל: סלאוקיה על הגדה הימנית, וקטסיפון בגדה השמאלית, שהייתה בירת הפרתים. לאחר שכבש את קטסיפון, שרף את ארמון וולוגסס הרביעי. למרות שסלאוקיה נכנעה לרומאים, הוא החריב גם אותה, והצדיק זאת בטענה שהאוכלוסייה המקומית הפרה את ההסכם.

בעקבות ניצחונותיו של אווידיוס, התכבדו שני הקיסרים בתואר "אימפרטור", ולוקיוס ורוס נקרא "פרתיקוס מקסימוס" (Parthicus Maxumus). על פי מסורת קדומה, שלח אווידיוס אל הסנאט ברומא, באמצעות טריבון בשם יוניוס מקסימוס, איגרת קשורה בענף עלי דפנה (litterae laureatae), שמשמעותה איגרת המבשרת על ניצחונות מכריעים. בעבור זה זכה בהעלאה לסנאט. חלק ניכר מהצלחתו נזקף לזכות הקיסר לוקיוס ורוס, שלמרות שהיה מפקד מצוין בעצמו, לא פחד מהאצלת משימות צבאיות למצביאים מוכשרים יותר. בשנת 166 חזרו כוחותיו ממסופוטמיה אל הבסיסים שבפרובינקיה סוריה. דרכם הייתה קשה ביותר בשל מצוקת מזון ותחלואי "המגפה האנטונינית". קסיוס צעד בחזרה לסוריה, כשהוא נושא עמו את השלל שנלקח ממסעו. כפרס על הישגיו של אווידיוס, הגדיל לוקיוס ורוס את מרחב פיקודו על כל אסיה. מינוי זה לא ביטל את סמכויותיהם של המושלים בפרובינקיות המזרחיות, אבל אווידיוס נעשה עתה הסמכות הצבאית העליונה בנושאי הביטחון בגבולות האימפריה באסיה.

במאי 166 מונה קסיוס לקונסול, תפקיד בו כיהן בעודו מוצב מחוץ לרומא. במהלך אותה שנה, לוקיוס ורוס וקסיוס פתחו במערכה חדשה נגד הפרתים, ופלשו על פני הקטע הצפוני של נהר החידקל, אל מדי . במהלך תקופה זו, הגיעה לרומא שמועה שקרית שקסיוס הוביל את הלגיון השלישי גאליקה אל מעבר לנהר האינדוס. בסוף שנת 166 מונה קסיוס ללגאטוס קיסרי של פרובינקיה סוריה.

בשנת 172–173 עמד אווידיוס בראש צבא שדיכא מרד באזור הדלתא של הנילוס במצרים, שראשיתו אולי בחיל מקומי שנזכר ביוונית בשם "בוקולים" (Bucolici), רועי בקר. ייתכן שמדובר ביחידה נייחת שכונתה כך משום שאנשיה גידלו בקר לפרנסתם. מרידה זו איימה להתפשט ובכך לסכן את משלוח התבואה הסדיר ממצרים אל רומא. המרד התרכז באזור הפנטפוליס של מצרים התיכונה, והונע על ידי עלייה מהירה במחירי התבואה באזור. הבוקולים היו קרובים לכיבוש אלכסנדריה, אך נעצרו על ידי חייליו של קסיוס, שהצליח לדכא את המרד בשנת 175, לאחר שהשתמש באסטרטגיה של חלוקת בני השבטים המתקוממים השונים, ולאחר מכן כיבושם.

אוזורפציה

בסוף אפריל 175 הכריז על עצמו אווידיוס קיסר. לפי קסיוס דיו, הסיבה לכך הייתה שפאוסטינה הצעירה , אשת הקיסר מרקוס אורליוס, פחדה שבעלה ימות לפני שבנה קומודוס יתעטף בטוגה של גבר, ומצב זה היה מוביל כנראה לכך שאוזורפטור יתפוס לעצמו את כס הקיסרות. לפיכך פנתה אל אווידיוס קסיוס, שהיה הבולט במצביאים, והציעה לו עסקה, לפיה אם מרקוס אורליוס ימות, ייקח אותה אווידיוס מיד לאישה ואת השלטון יחד איתה. כשהגיעה אל סוריה שמועה כוזבת על כך שמרקוס אורליוס מת, מיהר אווידיוס להכריז על עצמו קיסר. הוא טען כי חייליו של אורליוס בפאנוניה, לשם הוביל את החיילים במסגרת המלחמה המרקומנית , בחרו בו לקיסר. הוא אף הכריז על מרקוס אורליוס מואלל (כינה אותו "אלוהי"), מתוך כוונה לנהל את הסדרי השלטון כמקובל. אולם גם כאשר נודע לו כי מרקוס אורליוס חי, הוא לא רצה או סבר כי אין ביכולתו לסגת מהכרזתו, והחל להיערך למלחמה.

התאריך המדויק של מרידתו אינו ידוע, אם כי ידוע כי הוא מרד לכל היותר עד 3 במאי, בשל מסמך על קיסרותו מאותו תאריך. פפירוס אחד מפפירוסי אוקסירינכוס הראה שקסיוס היה בטוח בתמיכה בו במצרים כבר באפריל או אפילו במרץ. לצדו נטו אישים בולטים מן המנהל הקיסרי במזרח, ובהם פרייפקטוס מצרים, פלוויוס קוויסיוס. רבים מתושבי המזרח תמכו בו: קיליקים, סורים, יהודים ומצרים. היו לו ידידים גם ברומא, וייתכן שגם הסופיסט האתונאי טיבריוס קלאודיוס אטיקוס הרודס נמנה עם תומכיו, וזאת על סמך איגרת ששיגר אליו ובה שלוש מילים: "הרודס לקסיוס: השתגעת!" (פילוסטרטוס, חיי סופיסטים ב, 1, 3).

קסיוס זכה לתמיכה גדולה בפרובינקיות המזרחיות, במיוחד במולדתו סוריה, בשל שילוב של מוצאו המלכותי הרחוק, ניצחונותיו במלחמה הפרתית והמלחמה הבוקולית. הוא קיבל תמיכה בפרובינקיות מצרים, סוריה, סוריה פלשתינה וערביה, מה שהעניק לו כוח פוטנציאלי של שבעה לגיונות: שלושה מסוריה, שניים מסוריה פלשתינה, אחד מערביה ואחד ממצרים. קסיוס קבע את בסיס הפעילות שלו במצרים, כאשר שני בסיסים חשובים מחוץ למצרים היו אנטיוכיה וקירוס, שניהם מרכזים צבאיים חשובים. גאיוס קלוויסיוס סטטיאנוס (Gaius Calvisius Statianus), הנציב של מצרים, הוציא צו, אשר שרד במצב מקוטע, המורה לאוכלוסיית מצרים לשמוח על כניסת קסיוס לכהונתו כקיסר.

אורליוס ניסה למנוע את החדשות על המרד, אך כאשר הן התפשטו ברחבי מחנהו, בחר להתייחס לכך בנאום. הנוסח המדויק של נאומו אינו ידוע, שכן התיעוד שניתן על ידי קסיוס דיו הוא כנראה יצירה חופשית, שרק עקבה אחר קווי המתאר של נאומו האמיתי של אורליוס. בתיעוד זה, אורליוס מקונן על בגידתו של חבר יקר, ואומר שאם הסכנה הייתה לו בלבד, הוא היה מוכן להסדיר את העניין בפני הסנאט והצבא, והיה מוסר את האימפריה לקסיוס, אם הסנאט והצבא היו רואים בו מנהיג טוב יותר. הוא גם תועד כאומר שהוא מקווה שקסיוס לא ייהרג או יתאבד, כדי שיוכל לגלות רחמים. ההיסטוריה אוגוסטה מציינת שאורליוס הקים ועדת שלום מבין יועציו.

למרות שליטתו בכמה מהחלקים החשובים ביותר של המזרח הרומי, במיוחד במצרים, שהייתה ספקית חיונית של תבואה לעיר רומא, קסיוס לא הצליח לזכות בתמיכה רחבה במרד שלו. אצילים רבים ברחבי האימפריה התנגדו למרד, כגון אטיקוס הרודס, שהביע את דעתו על המרד באיגרת ששלח אל קסיוס. הסנאט הרומי הכריז במהירות על קסיוס כאויב המדינה. בירת רומא נכנסה לפאניקה, מה שאילץ את אורליוס לשלוח את גאיוס וטיוס סביניאנוס יוליוס הוספס , מושל פאנוניה תחתית , עם כוחות לאבטחת העיר. פובליוס מרטיוס ורוס , נציב קפדוקיה , שהתנגד נחרצות למרד, גייס תמיכה ציבורית באורליוס. לקסיוס היה קשר לליקינים של ליקיה דרך נישואי בתו אווידיה אלכסנדרה עם טיטיוס קלאודיוס דריינטיאנוס אנטוניוס, כולל אביו של זה, טיבריוס קלאודיוס אגריפינוס, שהיה קונסול . הליקינים בני האצולה היו אחת המשפחות הידועות ביותר בליקיה. לא ידוע מה התפקיד שמילא קלאודיוס דריינטיאנוס במרד, אך ידוע שיש שחשבו אותו כשותף לפשע של קסיוס. קלאודיוס דריינטיאנוס ואווידיה אלכסנדרה זכו לחנינה על ידי מרקוס אורליוס, למרות שאחוזתו של קלאודיוס דריינטיאנוס הוחרמה לאחר מותו.

אורליוס צבר כוחות והתכונן לצאת למזרח כדי להדיח את קסיוס. הוא נאלץ בשל כך לסגת מהמערכה שלו נגד היזיגים ולסיים את המלחמה המרקומנית. כמה שבטים ברברים שלחו הצעות לסייע לו, כולן סורבו. הוא הזדרז לערוך הסדרים עם היזיגים ויצא למזרח כדי לצרף את כוחותיו לכוחות הנציבים שנותרו נאמנים לו, ובהם נציב ביתיניה קלודיוס אלבינוס ונציב קפדוקיה פובליוס מרטיוס ורוס. למרות פיקודו של קסיוס על שבעה לגיונות, עד מהרה היה ברור שאורליוס נמצא בעמדה חזקה יותר, עם הרבה יותר לגיונות זמינים לו מאשר לקסיוס. בתחילת אוגוסט 175, לפני שהצדדים נערכו לקרב הכרעה, קנטוריון (שר מאה) ודקוריון (מפקד יחידת פרשים) מאחד מלגיונותיו של קסיוס דקרו את קסיוס למוות. הקנטוריון שלח את ראשו אל אורליוס כהוכחה לכך שהרגו. אורליוס סירב לראותו, והורה לקבור אותו. סביר להניח שהוא נהרג לכל המאוחר עד סוף יולי 175, שכן מצרים בחרה להכיר שוב באורליוס ב-28 ביולי 175. קסיוס מרד במשך שלושה חודשים ושישה ימים לפני שנהרג, שבמהלכם לא נטבעו מטבעות הנושאים את דמותו.

אחרי מותו

לאחר מותו של קסיוס, השתלט פובליוס מרטיוס ורוס במהירות על סוריה, ושרף את כל התכתובות של קסיוס. גם לאחר שהידיעה על מותו של קסיוס הגיעה למרקוס אורליוס, אורליוס עדיין היה נחוש לבקר במזרח. הוא יצא לדרך עם גוף של יועצים, יחד עם אשתו, פאוסטינה, שמתה בדרך, בכפר בדרום קפדוקיה, כ-20 קילומטרים מדרום לטיאנה, הנקרא Halala. שמה של העיירה שונה לפאוסטינופוליס , לכבודה ולכבוד בנו, קומודוס.

לאחר מותה של פאוסטינה, כתב אורליוס לסנאט וביקש דיווח על תומכיו של קסיוס, אך ציין במפורש שאינו רוצה שפיכות דמים כדי להעניש אותם, שכן מספר פעולות נקמה כבר בוצעו בשמו, ביניהן הריגתו של אווידיוס מקיאנוס, בנו של קסיוס. אורליוס הורה לגרש את אווידיוס הליודורוס, בן נוסף של קסיוס. אווידיה אלכסנדרה, בתו של קסיוס, ובעלה, הושמו תחת הגנתו של "דוד מנישואים", שסבורים כי הוא קלאודיוס טיטיאנוס, סנאטור מליקיה. אורליוס נמנע ממשפט ראווה ופעולות נקמה. בשנת 176 הוא הטביע מטבעות שהודיעו על מידת הסלחנות (Clementia) שלו, ותיקן בחוק, שלא ישמש אדם נציב בפרובינקיה שבה הוא נולד.

חייו האישיים

קסיוס דיו אמר על קסיוס שהוא "אדם טוב", שאשמתו היחידה הייתה שאביו, הליודורוס, קיבל את תפקיד ה-Praefectus augustalis רק בגלל יכולות הדיבור שלו. הוא תויג כאיש משמעת קפדני בתקופתו כמפקד הלגיון השלישי גאליקה.

קסיוס היה נשוי לוולוסיה וטיה מאיקיאנה (Volusia Vettia Maeciana), בתו של לוקיוס וולוסיוס מאיקיאנוס , והיו לו לפחות שלושה ילדים (ההיסטוריה אוגוסטה מרמזת שאולי היו לו יותר):

• אווידיוס הליודורוס – בנו הראשון של קסיוס, אשר גורש בפקודת הקיסר.
• אווידיוס מאיקיאנוס – בנו השני של קסיוס, שנהרג לאחר שהמרד דוכא.
• אווידיה אלכסנדרה – בתו של קסיוס, שנאלצה לחיות בחסותו של דודה, לצד בעלה, טיטיוס קלאודיוס דריינטיאנוס אנטוניוס. לאווידיה ולקלאודיוס היו ארבעה ילדים:
  • קלאודיוס קסיוס אגריפינוס – הוא הפך לסנאטור והיה "ad honores admissus".
  • קלאודיה מאיקיאנה אלכסנדרה.
  • קלאודיה וטיה אגריפינה.
  • קלאודיה דריאנטילה פלטוניס (Claudia Dryantilla Platonis) – אחת הנשים שהשתתפו במשחקי המאה של שנת 204. היא נישאה לקורנליוס אופטאטוס (או אופטטיאנוס), שהיה או קונסול או "adlectus inter consulares".

לקריאה נוספת

• היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. אווידיוס קסיוס, עמ' 164–183.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אווידיוס קסיוס בוויקישיתוף

• William Smith, ed. (1870). Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Vol I, Cassius, Avidius