אוולין גלני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוולין גלני
Evelyn Glennie
לידה 19 ביולי 1965 (בת 58)
אברדין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Evelyn Elizabeth Ann Glennie עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Ellon Academy, Burnt Mill Academy עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כלי הקשה
פרסים והוקרה
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2007)
  • פרס גראמי למוזיקה קאמרית הטובה ביותר (1988)
  • עמית כבוד (2017)
  • פרס פולר למוזיקה (2015)
  • Grammy Award for Best Classical Instrumental Solo (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.evelyn.co.uk
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים אוולין אליזבט אן גְלֶני (באנגלית: Dame Evelyn Elizabeth Ann Glennie; נולדה ב-19 ביולי 1965) היא נגנית סקוטית וירטואוזית בכלי הקשה. היא הוכרזה כאחת משני חתני פרס פולאר למוזיקה לשנת 2015.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלני נולדה וגדלה באברדינשייר. אביה היה הרברט ארתור גלני, אקורדיוניסט בלהקת מחולות כפר סקוטיים, ומסורת המוזיקה המקומית, רבת העוצמה, של צפון-מזרח סקוטלנד מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות המוזיקאית הצעירה, שכלי הנגינה הראשונים שלה היו מפוחית פה וקלרינט. השפעה חשובה על התפתחותה המוזיקלית הייתה גם לגלן גולד, ז'קלין די פרה וטרילוק גורטו. היא למדה באקדמיית אלון ומשנת 1982 באקדמיה המלכותית למוזיקה[1] והייתה גם חברה בתזמורת הנוער הלאומית של סקוטלנד. היא הייתה חברה בהרכב כלי הקשה (CULTS PERCUSSION ENSEMBLE), שהקים בשנת 1976 מחנך מוזיקה מקומי בשם רון פורבס. ההרכב יצא לסיורי קונצרטים והקליט אלבום אחד, שחברת טראנק רקורדס הוציאה מחדש בשנת 2012.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלני מרבה לצאת למסעות קונצרטים בחצי הכדור הצפוני. היא עושה עד ארבעה חודשים בשנה בארצות הברית, ומופיעה עם מגוון רחב של תזמורות ומוזיקאים, ביותר מ-100 קונצרטים בשנה בנוסף לכיתות אמן והופעות "מוזיקה בבתי ספר"; לעיתים קרובות היא מזמינה יצירות לכלי הקשה אצל מלחינים ומבצעת אותן כחלק מרפרטואר הקונצרטים שלה.[1]

גלני הלכה שבי אחר מוזיקה של תרבויות חוץ-מערביות והופיעה ברסיטלים וסדנאות מוזיקה ביפן ובהודו. בשנת 1994 הופיעה עם תזמורת גמלאן באינדונזיה.[1]

גלני מנגנת גם בחמת חלילים סקוטית ויש לה טארטן רשום על שמה, הידוע בשם "מקצבי אוולין גלני".[3] היא הופיעה גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון בשנת 2012, שם צעדה בראש אלף מתופפים בקטע המוזיקה הפותח, ואחר ניגנה במהלך טקס הדלקת הלפיד האולימפי.

חירשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלני חירשת לחלוטין מאז גיל 12,[4] לאחר תהליך של איבוד שמיעה הדרגתי מגיל 8, אולם עובדה זו אינה פוגעת ביכולתה לבצע ברמה בינלאומית. היא מנגנת בקביעות ברגליים יחפות, הן בהופעות חיות והן בהקלטות אולפן, כדי להיטיב לחוש את המוזיקה.[5]

גלני טוענת, שהציבור טועה במידה רבה בהבנת החירשות. לדבריה, לימדה את עצמה לשמוע בחלקים אחרים של גופה פרט לאוזניים. בתגובה למה שתיארה כדיווח שגוי ברובו מצד התקשורת, פרסמה גלני "מסה על שמיעה", שבה היא דנה במצבה.[6]

מיזמים משותפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלני הופיעה באלבום של הזמרת האיסלנדית ביורק "טלגרם", בביצוע הדואט "My Spine". היא שיתפה פעולה עם עוד מוזיקאים רבים, בהם הגיטריסט סטיב האקט, בלה פלק, בובי מקפרין, פרד פרית' ו"זמרי המלך".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 נישאה גלני למלחין, מהנדס הקול ונגן הטובה גרג מלקנגי, עמו שיתפה פעולה בכמה מיזמים מוזיקליים. הם התגרשו ב-2003, עקב הרומן שלה עם המנצח ליאונרד סלטקין, שזכה לפרסומת רבה.[7]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלני זכתה בפרסים רבים:

  • פרס גראמי לביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית לשנת 1989.
  • "הסקוטי של השנה" 1982
  • "פרס ציון לשבח של המלכה על מצוינות בכל המובנים" לשנת 1985
  • "הסקוטית של העשור" לשנת 1990
  • "אות נגנית כלי ההקשה הטובה ביותר באולפן ובביצוע חי" מטעם מגזין ריתמוס לשנים 1998, 2000, 2002, 2003 ו-2004
  • "מדליית וולפול למצוינות" לשנת 2002
  • דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת הריוט-ואט באדינבורו בשנת 2002[8]
  • נגנית השנה של אמריקה לשנת 2003
  • אות סאבי על מפעל חיים לשנת 2006

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rhythm Song (1990)
  • Dancin'
  • Light in Darkness (1991) (RCA Victor 60557-2-RC), with Philip Smith, Steve Henderson, Gregory Knowles, Gary Kettel
    • Ney Rosauro — Eldorado
    • Keiko Abe —Dream of the Cherry Blossoms
    • John McLeod —The Song of Dionysius
    • Ross Edwards (composer)|Ross Edwards—Marimba Dances (tracks 4–6)
    • Minoru Miki—Marimba Spiritus
  • Evelyn Glennie—Light in Darkness
    • Toshimitsu Tanaka—Two Movements for Marimba
  • Veni, veni Emmanuel (1993) (Catalyst 09026-61916-2. All pieces composed by James MacMillan . Scottish Chamber Orchestra.)
    • Veni, Veni, Emmanuel
      • Introit – Advent
      • Heartbeats
      • Dance – Hocket
      • Transition: Sequence I
      • Gaude, Gaude
      • Transition: Sequence II
      • Coda – Easter
    • After the Tryst
    • "...as others see us..."
      • Henry VIII (1491–1547)
      • John Wilmot (1647–1680)
      • John Churchill (1650–1722)
      • George Gordon (1788–1824) and William Wordsworth (1770–1850)
      • Thomas Stearns Eliot (1888–1965)
      • Dorothy Mary Hodgkin (b. 1910)
    • Three Dawn Rituals
      • Larghetto
      • Allegro moderato
      • Andante
    • Untold
  • Drumming ( 11–15 December 1994)
  • Wind In The Bamboo Grove (1995)
  • Shadow Behind the Iron Sun (1999)
  • Touch the Sound (soundtrack of the film; 2004)
  • The Sugar Factory (album) (featuring Fred Frith; 2007)
  • Music: The Sound Of Hope (2012): contributed to a DVD and CD project in aid of The Clarence Adoo Foundation
  • Altamira (2016) with Mark Knopfler

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוולין גלני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 הולנד, גרוב
  2. ^ http://www.trunkrecords.com/turntable/cults.shtml
  3. ^ http://www.tartanregister.gov.uk/tartanDetails.aspx?ref=1432
  4. ^ ג'יימס הולנד, "אוולין גלני" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  5. ^ http://www.pbs.org/newshour/bb/entertainment/jan-june99/drummer_6-14.html
  6. ^ =http://www.evelyn.co.uk/Resourceshttps://web.archive.org/web/20110410092415/http://www.evelyn.co.uk/Evelyn_old/live/hearing_essay.htm /Essays
  7. ^ http://www.timesonline.co.uk/tol/comment/article481404.ece הטיימס, 12 בספטמבר 2004
  8. ^ =http://www1.hw.ac.uk/annual-review/2002/people.htm#4


זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90 פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010 ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020 אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023)
זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אוולין_גלני&oldid=36778064"