אוטאנס (בן פארנאספס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוטאנס (המאה ה-6 לפנה"ס) היה אציל פרסי חשוב שיזם את הקשר נגד גאומתה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטאנס היה בנו של פארנאספס אציל פרסי מהשושלת האחמנית. הייתה לו אחות בשם קסנדני שנישאה לכורש, וילדה לו את כנבוזי השני, שנישא לפידימי, בתו של אוטאנס.

לפני שיצא כנבוזי למצרים מינה את אחיו ברדיה כעוצר. אולם חשש שברדיה מתכוון למרוד בו ולכן רצח אותו בחשאי.[1] אולם דבר הרצח נודע אך למעטים. ניצל זאת אמגוש בשם גאומתה שהיה דומה דמיון מפליא לברדיה המת, כדי להתחזות לו.[2] כאשר כנבוזי שמע על כך הוא התאבד,[3] וגאומתה הפך למלך החדש. הוא לקח את נשותיו של המלך הקודם ביניהם את פידימי והסתגר בארמונו.[4] מה שהיה חשוד בעיני אוטאנס. הוא שאל את פידימי האם זה ברדיה האמתי. פידימי ענתה שאינה יודעת כיוון שמעולם לא ראתה את ברדיה. על כן ביקש ממנה אוטאנס למשש את אוזניו של בעלה שכן לגאומתה הייתה חסרה אוזן. פידימי הסתכנה והצליחה לגלות שאכן חסרה לבעלה אוזן. היא ספרה זאת לאביה שהחל לתכנן את הקשר.[5]

אוטאנס צרף אליו עוד שישה אצילים פרסיים רבי השפעה, גובריאס, הידרנס, מגבזוס, אספתינס, אינטפרנס, ודריווש.[6] פרצו ביניהם חילוקי דעות, אוטאנס סבר שיש לשקול היטב את צעדיהם בטרם יפעלו. בעוד גובריאס ודריווש תמכו בהתנקשות בהקדם האפשרי. בסופו של דבר נכנע אוטאנס והשבעה החלו להתקדם לכיוון הארמון. בדרך נודע להם על התאבדותו של פריכסספס,[7] אחד מקציניו של כנבוזי שגאומתה ניסה לשכנע אותו לתמוך בו. הם פרשו זאת כסימן טוב ונכנסו לארמון. השומרים שהכירו אותם נתנו להם להיכנס הם הגיעו במהירות אל חדרו של גאומתה לאחר שהרגו את השומרים. חמישה מהם נאבקו באחיו של גאומתה, בעוד גובריאס ודריווש דלקו אחרי גאומתה. דריווש הרג אותו לבסוף.[8] לאחר מכן ערפו את ראשיהם של האמגושים. ובעזרת תושבי העיר טבחו באמגושים עד הערב. מאז נהגו הפרסים לחגוג את חג הרג האמגושים, במהלך החג נאסר על האמגושים לצאת מבתיהם ואמגוש שהפר את ההוראה נרצח.[9]

לאחר חמישה ימים פרצו ביניהם חילוקי דעות בקשר לשיטת המשטר שיש לנקוט כעת. אוטאנס תמך בדמוקרטיה מלאה לאזרחים,[10] מגבזוס תמך באוליגרכיה מצומצמת,[11] בעוד דריווש רצה להחזיר את המונרכיה.[12] הצעתו של דריווש התקבלה לבסוף והוא הפך למלך. אולם אוטאנס התנה עמו תנאי שלא הוא ולא בני משפחתו יהיו מחויבים להישמע להוראות המלך.[13] דריווש מינה אותו בשנת 517 לפנה"ס לסטרפ של לידיה, עד שהוחלף בשנת 513 לפנה"ס בידי ארטפרנס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
  • כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. ירושלים, ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
  • כתובת ביסותון בתרגום לאנגלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתובת ביסותון, טור ראשון, שורה 10.
  2. ^ הרודוטוס, ספר ג', 61.
  3. ^ כתובת ביסותון, טור ראשון, שורה 11.
  4. ^ הרודוטוס, ספר ג', 67.
  5. ^ הרודוטוס, ספר ג', 69.
  6. ^ הרודוטוס, ספר ג', 70.
  7. ^ הרודוטוס, ספר ג', 75.
  8. ^ הרודוטוס, ספר ג', 78.
  9. ^ הרודוטוס, ספר ג', 79.
  10. ^ הרודוטוס, ספר ג', 80.
  11. ^ הרודוטוס, ספר ג', 81.
  12. ^ הרודוטוס, ספר ג', 82.
  13. ^ הרודוטוס, ספר ג', 83.