אוטובוס האמהות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אוטובוס האמהות" הוא כינויו של אוטובוס שהוביל עובדים (רובם נשים, ומכאן כינויו) לקריה למחקר גרעיני בדימונה. במרץ 1988 היה האוטובוס מטרה לפיגוע טרור שבו נרצחו שלושה מנוסעיו.

תיאור המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במרץ 1988 חדרה לישראל ממצרים חוליה של שלושה מחבלים פלסטינים, אנשי פת"ח. הם חטפו רכב צבאי שהיו בו ארבעה קצינים בלבוש אזרחי. הקצינים, שלא היו חמושים, נמלטו מהרכב. המחבלים השתמשו ברכב הנטוש ונסעו לצומת ערוער שבנגב, שם השתלטו על אוטובוס הקמ"ג, ואיימו לרצוח את נוסעיו בזה אחר זה אם לא ישוחררו אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל[1].

לאירוע הוזנקה יחידת הימ"מ, בפיקוד אליק רון, יוצא סיירת מטכ"ל[2]. לוחמי היחידה נפרשו מסביב לאוטובוס והתכוננו לקבלת אישור לביצוע פעולת ההשתלטות. בשטח נכחו באותה עת הרמטכ"ל דן שומרון, סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, אלוף פיקוד הדרום איציק מרדכי[3], מפכ"ל המשטרה דוד קראוס, תת-ניצב אסף חפץ, עוזר ראש אג"ם במשטרה ומקים הימ"מ, ושר הביטחון יצחק רבין. רבין הנחה את רון כי במקרה של סכנת חיים לבני הערובה עליהם לפעול מיד ולהשתלט על האוטובוס. לאחר שירו המחבלים למוות באחד הנוסעים, נתן רון את הפקודה. צלפי הימ"מ ביצעו ירי והרגו שני מחבלים[4]. במקביל פרצו לאוטובוס לוחמי ימ"מ והרגו את המחבל השלישי[5]. לפני כן הספיקו המחבלים לרצוח עוד שתי נוסעות[6], ולפצוע שמונה אחרים. בין לוחמי הימ"מ שהשתתפו בפעולה היו אהרן אקסול, רפ״ק אלי אברם[7], דוד בן-שימול[8], דוד צור[9], מנשה ארביב[10], יורם הלוי[11] ושלומי מיכאל[12], כולם, לימים, קצינים בכירים במשטרת ישראל.

הפיגוע באוטובוס האמהות נחשב לאחד הגורמים שהביאו להחלטה על חיסולו של אבו ג'יהאד בתוניס שבועות ספורים לאחר מכן. בשנת 1993 טען שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, כי את המידע הדרוש לביצוע פעולת טרור זו השיגו המחבלים מפרסומים בעיתונות הזרה שהתבססו על מידע שמסר מרגל האטום מרדכי ואנונו[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלה ברייר ואורי הישראלי, השומרוני הטוב? הכול על המפקד החדש של מרחב השרון, באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2009
  2. ^ אביחי בקר, פצצת טסטוסטרון, במקור, מתוך "הארץ", 13 באוגוסט 1999; מתוך אתר "פרש"
  3. ^ ‫בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011
  4. ^ היסטוריה של הימ"מ, באתר משטרת ישראל. אוחזר: 26 ביוני 2018.
  5. ^ אגדת פסקל, באתר "IsraelDefense"‏, 20 באוגוסט 2011
  6. ^ שלום ירושלמי, קול קורא במדבר, באתר nrg‏, 24 בדצמבר 2003
  7. ^ אור הלר, "לנהל את הסכסוך", בלייזר, גיליון אפריל 2015, עמ' 60-66
  8. ^ שלום ירושלמי, בן שימול רותח מזעם: מפקד הימ"מ לשעבר לא סולח לאהוד ברק, באתר nrg‏, 4 ביוני 2010
  9. ^ קורות חייו של ניצב דוד צור באתר משטרת מחוז תל אביב
  10. ^ עודד שלום, "מתקפת מנש", ידיעות אחרונות המוסף לשבת, עמ' 10-12, 24 בינואר 2014
  11. ^ בן כספית, לא רק ברק אוהב לחגוג בנסיעות עבודה לחו"ל, באתר nrg‏, 17 באוקטובר 2009
  12. ^ אבי אשכנזי, הימ"מ נחשף: הצצה לאימוני יחידת העילית, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010
  13. ^ פסק דין בתביעה שהגיש ואנונו נגד עיתון "ידיעות אחרונות" קובץ DOC