אוטובוס האמהות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוטובוס האמהות
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
תאריך 7 במרץ 1988
מקום בדרום ישראל, ליד הכפר הבדואי ארוער
מטרה מחנה צבאי
קואורדינטות 31°08′59″N 34°59′02″E / 31.149666666667°N 34.983805555556°E / 31.149666666667; 34.983805555556
סוג פיגוע ירי
נשק

רובי AK-47
תת מקלע קרל גוסטב m/45

רימוני יד
הרוגים 3 אזרחים ישראלים
פצועים 8 אזרחים ישראלים
מבצע 3 מחבלים פלסטינים. ארגון אש"ף נטל על עצמו את האחריות לפיגוע
מספר מפגעים 2
מניע לאומני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיגוע אוטובוס האמהות מתייחס לאירוע חטיפת אוטובוס אזרחי ישראלי, שהוביל עובדים לקריה למחקר גרעיני בדימונה. באירוע, אשר אירע ב-7 במרץ 1988 לקחו שלושה מחבלים פלסטינים חמושים 11 נוסעים בני ערובה, והוציאו להורג שני נוסעים. יחידת ימ"מ הסתערה על האוטובוס, ובמבצע שארך 40 שניות נהרגו שלושת החוטפים יחד עם אחד מבני הערובה.

האירוע נקרא "פיגוע אוטובוס האמהות" משום שרבות מהנוסעים היו אמהות עובדות.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל יום שני, ה-7 במרץ 1988, חדרו לישראל ממצרים שלושה מחבלים פלסטינים חמושים שהשתייכו לארגון אש"ף, בקטע של גדר הגבול אשר נמצא מערבית למצפה רמון. הם היו חמושים ברובי AK-47, תת-מקלע קרל גוסטב m/45, ורימוני יד. בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הם פתחו באש על מכונית רנו לבנה בה היו ארבעה קציני צה"ל לא חמושים ובלבוש אזרחי שהיו בדרכם צפונה לאימון גופני. הקצינים נמלטו מהמקום ברגל, והמחבלים השתמשו ברכב הנטוש על מנת לנסוע משם צפונה לכיוון שדה בוקר, ואחר כך מערבה על הכביש המחבר בין באר שבע ודימונה.

בעת שהמחבלים היו בדרכם מערבה, הזהיר החיילים שרכבם נלקח מהם את הרשויות, ובעקבות כך הוקמו מחסומים במסלול בו המחבלים היו צפויים לעבור. בסביבות השעה 7:15 בבוקר פרצו המחבלים את המחסום המשטרתי סמוך לצומת דימונה-ירוחם. כעת כוח משטרה היה בעקבותיהם. בעת מנוסתם ירו המחבלים ירו על רכב מיני ואן עם ארבעה מורים, שהצליחו להימלט לאחר שהנהג האיץ את המכונית לעבר המחבלים. הם גם ירו גם לעבר סמי טריילר אשר נעצר על הכביש בעקבות הירי. בסביבות השעה 8:00 בבוקר, בעת שהיו באזור צומת ערוער, עבר במקום אוטובוס שהוביל עובדים ל-עבודתם במרכז למחקר גרעיני ליד דימונה. המחבלים פתחו באש על האוטובוס. הנהג פתח את הדלת וכמה מהנוסעים הצליחו להימלט מהמקום ברגל. החוטפים השתלטו על האוטובוס כאשר היו בו בסך הכל 11 נוסעים, 10 נשים וגבר שלא הצליחו להימלט.

באותה עת הקיפו את המקום כוחות משטרה וצבא. מפקד משטרת הנגב חיים בניון החל במשא ומתן עם החוטפים. אחת היחידות הראשונות באתר היתה יחידת הימ"מ, בפיקוד אליק רון, יוצא סיירת מטכ"ל[1]. יחידת הימ"מ הגיעה למקום עוד לפני סיירת מטכ"ל משום שהמסוקים שהובילו את כוח הסיירת הוטעו לגבי המיקום. לוחמי היחידה נפרשו מסביב לאוטובוס והתכוננו לקבלת אישור לביצוע פעולת ההשתלטות. בשטח נכחו באותה עת הרמטכ"ל דן שומרון, סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, אלוף פיקוד הדרום איציק מרדכי[2], מפכ"ל המשטרה דוד קראוס, תת-ניצב אסף חפץ, עוזר ראש אג"ם במשטרה ומקים הימ"מ, ושר הביטחון יצחק רבין. החוטפים דרשו לשחרר את כל אסירי אש"ף הכלואים בבתי הכלא בישראל[3], והציבו אולטימטום של 30 דקות כדי לראות נציג של הצלב האדום, או שהם יתחילו להוציא להורג בני ערובה. רבין הנחה את רון כי במקרה של סכנת חיים לבני הערובה עליהם לפעול מיד ולהשתלט על האוטובוס. בעקבות כך אספו קציני הימ"מ מ-נוסעי האוטובוס שהצליחו להימלט מידע חשוב לגבי מספר החוטפים והמיקום בו הם נמצאים באוטובוס. יחידת הימ"מ הציבה צלפים מסביב לאוטובוס ועקבה אחר המתרחש באוטובוס באמצעות משקפות. על סמך המודיעין שנאסף הכין מפקד הימ"מ אליק רון תוכנית תקיפה.

לאחר תום 30 הדקות, החלו המחבלים לירות בחלונות האוטובוס, וזרקו רימון שלא התפוצץ לעבר כוחות הביטחון שהקיפו את האוטובוס. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 10:25, הוציאו להורג את בן הערובה ויקטור רם, אב לשלושה, בן 39, כאשר ירו בו בחזה. בשלב זה נתן אליק רון את ההוראה לכוח של הימ"מ להסתער על האוטובוס. צלפי הימ"מ ביצעו ירי והרגו שני מחבלים[4], בעוד שלוחמי הימ"מ פרצו לאוטובוס דרך החלונות והדלתות של האוטובוס מ-3 כיוונים, זרקו רימוני הלם כדי לבלבל את החוטפים, והרגו את המחבל השלישי[5]. בתוך 30-40 שניות הם השתלטו על האוטובוס והרגו את שלושת החוטפים, אך לא לפני שהחוטפים הצליחו להרוג שתי בנות ערובה - את מרים בן יאיר, בת ה-46 ואם לארבעה ואת רינה שירצקי, בת ה-31 ואם לשניים.[6] שמונה בני ערובה אחרים נפצעו קל במהלך ההשתלטות.

בין לוחמי הימ"מ שהשתתפו בפעולה היו אהרן אקסול, רפ״ק אלי אברם[7], דוד בן-שימול[8], דוד צור[9], מנשה ארביב[10], יורם הלוי[11] ושלומי מיכאל[12], כולם, לימים, קצינים בכירים במשטרת ישראל.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגוע באוטובוס האמהות נחשב לאחד הגורמים שהביאו להחלטה על חיסולו של אבו ג'יהאד בתוניס שבועות ספורים לאחר מכן.

ממשלת ישראל הצביעה על האירוע כראיה לכך שהאינתיפאדה היא מערכת טרור אלימה שמבוצעת על ידי טרוריסטים נגד אזרחים. ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר צוטט באומרו כי "המחבלים מנסים לתקוף אותנו מדי יום, אלה אותם האנשים שגורמים למהומות בשטחים", ושר הביטחון דאז יצחק רבין תיאר את האירוע כחלק מהמאמץ העיקרי של אש"ף להראות שהטרור נותר האמצעי העיקרי בו יושגו מטרותיו המדיניות של הארגון.

הייתה זו הפעם הראשונה בה יחידת הימ"מ, אשר הוקמה ב-1974 במיוחד לצורך משימות מסוג זה, נקראה למקום במקום סיירת מטכ"ל.

משימת ההצלה תוארה כאחת ממשימות ההצלה המורכבות ביותר בהיסטוריה של ישראל, כאשר התוקפים היו חמושים יותר ונחושים יותר מבעבר.

המודיעין הישראלי הגיע למסקנה שחטיפת האוטובוס תוכננה והוזמנה על ידי המנהיג הצבאי של אש"ף ח'ליל אל-וזיר.

בשנת 1993 טען שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, כי את המידע הדרוש לביצוע פעולת טרור זו השיגו המחבלים מפרסומים בעיתונות הזרה שהתבססו על מידע שמסר מרגל האטום מרדכי ואנונו[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביחי בקר, פצצת טסטוסטרון, במקור, מתוך "הארץ", 13 באוגוסט 1999; מתוך אתר "פרש"
  2. ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011
  3. ^ אלה ברייר ואורי הישראלי, השומרוני הטוב? הכול על המפקד החדש של מרחב השרון, באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2009
  4. ^ היסטוריה של הימ"מ, באתר משטרת ישראל. אוחזר: 26 ביוני 2018.
  5. ^ אגדת פסקל, באתר "IsraelDefense"‏, 20 באוגוסט 2011
  6. ^ שלום ירושלמי, קול קורא במדבר, באתר nrg‏, 24 בדצמבר 2003
  7. ^ אור הלר, "לנהל את הסכסוך", בלייזר, גיליון אפריל 2015, עמ' 60-66
  8. ^ שלום ירושלמי, בן שימול רותח מזעם: מפקד הימ"מ לשעבר לא סולח לאהוד ברק, באתר nrg‏, 4 ביוני 2010
  9. ^ קורות חייו של ניצב דוד צור באתר משטרת מחוז תל אביב
  10. ^ עודד שלום, "מתקפת מנש", ידיעות אחרונות המוסף לשבת, עמ' 10-12, 24 בינואר 2014
  11. ^ בן כספית, לא רק ברק אוהב לחגוג בנסיעות עבודה לחו"ל, באתר nrg‏, 17 באוקטובר 2009
  12. ^ אבי אשכנזי, הימ"מ נחשף: הצצה לאימוני יחידת העילית, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010
  13. ^ פסק דין בתביעה שהגיש ואנונו נגד עיתון "ידיעות אחרונות" קובץ DOC