אוטובוס האמהות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוטובוס האמהות
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
תאריך 7 במרץ 1988
מקום בדרום ישראל, ליד הכפר הבדואי ערערה
מטרה מחנה צבאי
קואורדינטות 31°08′59″N 34°59′02″E / 31.149666666667°N 34.983805555556°E / 31.149666666667; 34.983805555556
סוג פיגוע ירי
נשק

רובי AK-47
תת מקלע קרל גוסטב m/45

רימוני יד
הרוגים 3 אזרחים ישראלים
פצועים 8 אזרחים ישראלים
מבצע 3 מחבלים פלסטינים; אש"ף נטל על עצמו את האחריות לפיגוע
מספר מפגעים 3
מניע לאומני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיגוע אוטובוס האמהות מתייחס לאירוע חטיפת אוטובוס אזרחי ישראלי, שהוביל עובדים לקריה למחקר גרעיני שליד דימונה. באירוע, אשר אירע ב-7 במרץ 1988 לקחו שלושה מחבלים פלסטינים חמושים 11 נוסעים בני ערובה, והוציאו להורג נוסע אחד. יחידת ימ"מ הסתערה על האוטובוס, ובמבצע שארך כארבעים שניות נהרגו שלושת החוטפים יחד עם שתיים מבנות הערובה.

האירוע נקרא "פיגוע אוטובוס האמהות" משום שרבות מהנוסעים היו אמהות עובדות.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל יום שני, ה-7 במרץ 1988, חדרו לישראל ממצרים שלושה מחבלים פלסטינים חמושים שהשתייכו לאש"ף, בקטע של גדר הגבול אשר נמצא מערבית למצפה רמון. הם היו חמושים ברובי AK-47, תת-מקלע קרל גוסטב m/45 ורימוני יד. בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הם פתחו באש על מכונית רנו לבנה בה היו ארבעה קציני צה"ל לא חמושים ובלבוש אזרחי שהיו בדרכם צפונה לאימון גופני. הקצינים נמלטו מהמקום ברגל, והמחבלים השתמשו ברכב הנטוש על מנת לנסוע משם צפונה לכיוון שדה בוקר, ואחר כך מזרחה על הכביש המחבר בין באר שבע ודימונה.

בעת שהמחבלים היו בדרכם מזרחה, הזהירו הקצינים שנמלטו מרכבם את הרשויות, ובעקבות כך הוקמו מחסומים במסלול בו המחבלים היו צפויים לעבור. בסביבות השעה 7:15 בבוקר פרצו המחבלים את המחסום המשטרתי סמוך לצומת דימונה-ירוחם. כעת כוח משטרה היה בעקבותיהם. בעת מנוסתם ירו המחבלים על רכב מיני ואן שבו נסעו ארבעה מורים. המורים הצליחו להימלט לאחר שהנהג האיץ מכוניתו לעבר המחבלים. המחבלים גם ירו לעבר סמי טריילר אשר נעצר על הכביש בעקבות הירי. בסביבות השעה 8:00 בבוקר, בעת שהיו באזור צומת ערערה, עבר במקום אוטובוס שהוביל עובדים לעבודתם במרכז למחקר גרעיני שליד דימונה. המחבלים פתחו באש על האוטובוס. הנהג פתח את הדלת וכמה מהנוסעים הצליחו להימלט מהמקום ברגל. החוטפים השתלטו על האוטובוס, ובעת ההשתלטות היו בו 11 נוסעים, עשר נשים וגבר, שלא הצליחו להימלט.

תוך זמן קצר הקיפו את המקום כוחות משטרה וצבא. מפקד משטרת הנגב חיים בניון החל במשא ומתן עם החוטפים. אחת היחידות הראשונות להגיע למקום הייתה הימ"מ, בפיקוד אליק רון, יוצא סיירת מטכ"ל.[1] הימ"מ הגיעה למקום עוד לפני סיירת מטכ"ל משום שהמסוקים שהובילו את כוח הסיירת הוטעו לגבי המיקום. לוחמי היחידה נפרשו מסביב לאוטובוס והתכוננו לקבלת אישור לביצוע פעולת ההשתלטות. בשטח נכחו באותה עת הרמטכ"ל דן שומרון, סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, אלוף פיקוד הדרום יצחק מרדכי,[2] מפכ"ל המשטרה דוד קראוס, תת-ניצב אסף חפץ, עוזר ראש אג"ם במשטרה ומקים הימ"מ, ושר הביטחון יצחק רבין. החוטפים דרשו לשחרר את כל אסירי אש"ף הכלואים בבתי הכלא בישראל,[3] ודרשו לראות תוך שלושים דקות נציג של הצלב האדום. החוטפים איימו שאם לא תיענה דרישתם האחרונה, הם יתחילו להוציא להורג בני ערובה. רבין הנחה את רון כי במקרה של סכנת חיים לבני הערובה עליהם לפעול מיד ולהשתלט על האוטובוס. בעקבות כך אספו קציני הימ"מ מנוסעי האוטובוס שהצליחו להימלט מידע חשוב לגבי מספר החוטפים ולגבי המיקום שבו הם נמצאים באוטובוס. הימ"מ הציבה צלפים מסביב לאוטובוס ועקבה אחר המתרחש באוטובוס באמצעות משקפות. על סמך המודיעין שנאסף הכין מפקד הימ"מ אליק רון תוכנית תקיפה.

לאחר תום שלושים הדקות, החלו המחבלים לירות בחלונות האוטובוס, וזרקו רימון שלא התפוצץ לעבר כוחות הביטחון שהקיפו את האוטובוס. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 10:25, הוציאו להורג את בן הערובה ויקטור רם, אב לשלושה, בן 39, ביריה בחזה. בשלב זה נתן אליק רון את ההוראה לכוח של הימ"מ להסתער על האוטובוס. צלפי הימ"מ ירו והרגו שני מחבלים,[4] בזמן שלוחמי הימ"מ פרצו משלושה כיוונים לאוטובוס, דרך חלונותיו ודלתותיו, זרקו רימוני הלם כדי לבלבל את החוטפים, והרגו את המחבל השלישי.[5] בתוך פחות מדקה הם השתלטו על האוטובוס והרגו את שלושת החוטפים, אך לא לפני שהחוטפים הספיקו לרצוח עוד שתי בנות ערובה - את מרים בן יאיר, בת ה-46 ואם לארבעה ואת רינה שירצקי, בת ה-31 ואם לשניים.[6] כל יתר שמונת בני הערובה נפצעו קל במהלך ההשתלטות.

בין לוחמי הימ"מ שהשתתפו בפעולה היו אהרן אקסול, רפ״ק אלי אברם,[7] דוד בן-שימול,[8] דוד צור,[9] מנשה ארביב,[10] יורם הלוי[11] ושלומי מיכאל,[12] כולם, לימים, קצינים בכירים במשטרת ישראל.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגוע באוטובוס האמהות נחשב לאחד הגורמים שהביאו להחלטה על חיסולו של אבו ג'יהאד (כפי שכונה ח'ליל אל-וזיר) בתוניס שבועות ספורים לאחר מכן.

ממשלת ישראל הצביעה על האירוע כראיה לכך שהאינתיפאדה היא מערכת טרור אלימה שמבוצעת על ידי טרוריסטים נגד אזרחים. ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר צוטט באומרו כי "המחבלים מנסים לתקוף אותנו מדי יום, אלה אותם האנשים שגורמים למהומות בשטחים", ושר הביטחון דאז יצחק רבין תיאר את האירוע כחלק מהמאמץ העיקרי של אש"ף להראות שהטרור נותר האמצעי העיקרי בו יושגו מטרותיו המדיניות של הארגון.

הייתה זו הפעם הראשונה בה יחידת הימ"מ, אשר הוקמה ב-1974 במיוחד לצורך משימות מסוג זה, נקראה למקום במקום סיירת מטכ"ל.

משימת ההצלה תוארה כאחת ממשימות ההצלה המורכבות ביותר בהיסטוריה של ישראל, משום שהתוקפים היו חמושים יותר ונחושים יותר מבעבר.

המודיעין הישראלי הגיע למסקנה שחטיפת האוטובוס תוכננה והוזמנה על ידי המנהיג הצבאי של אש"ף, אבו ג'יהאד.

בשנת 1993 טען שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, כי את המידע הדרוש לביצוע פעולת טרור זו השיגו המחבלים מפרסומים בעיתונות הזרה שהתבססו על מידע שמסר מרגל האטום מרדכי ואנונו.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביחי בקר, פצצת טסטוסטרון, במקור, מתוך "הארץ", 13 באוגוסט 1999; מתוך אתר "פרש"
  2. ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011
  3. ^ אלה ברייר ואורי הישראלי, השומרוני הטוב? הכול על המפקד החדש של מרחב השרון, באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2009
  4. ^ היסטוריה של הימ"מ, באתר משטרת ישראל; אוחזר: 26 ביוני 2018
  5. ^ אגדת פסקל, באתר "IsraelDefense"‏, 20 באוגוסט 2011
  6. ^ שלום ירושלמי, קול קורא במדבר, באתר nrg‏, 24 בדצמבר 2003
  7. ^ אור הלר, "לנהל את הסכסוך", בלייזר, גיליון אפריל 2015, עמ' 60-66
  8. ^ שלום ירושלמי, בן שימול רותח מזעם: מפקד הימ"מ לשעבר לא סולח לאהוד ברק, באתר nrg‏, 4 ביוני 2010
  9. ^ קורות חייו של ניצב דוד צור באתר משטרת מחוז תל אביב
  10. ^ עודד שלום, "מתקפת מנש", ידיעות אחרונות המוסף לשבת, עמ' 10-12, 24 בינואר 2014
  11. ^ בן כספית, לא רק ברק אוהב לחגוג בנסיעות עבודה לחו"ל, באתר nrg‏, 17 באוקטובר 2009
  12. ^ אבי אשכנזי, הימ"מ נחשף: הצצה לאימוני יחידת העילית, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010
  13. ^ פסק דין בתביעה שהגיש ואנונו נגד עיתון "ידיעות אחרונות" קובץ DOC